טעות חטיב! אני לא מאמין עליך! ../images/Emo2.gif
אני מקווה שרק החריכו ולא ממש חרכו.... להיות דתי לדעתי צריכה באמת להיות בחירה ולא כפיה. פעם (60-70 שנה) דתיים היו הרבה יותר סובלניים כלפי בעלי אורח חיים חופשי. מרגע שצץ האיום על דרך חייהם, והמדינה הראתה סימני חילונות, ונדרסים סמלי דת, פתאום מתחילה ההקצנה, ההכבדה והבדלנות. עצוב כי זה גורם לאתאיסטים כמוני לפתח אנטי רציני לממסד הדתי ואיתו למסורת, זה לא מקרב לבבות, זה בטוח! אני יכול להגיד היום שאני שייך לעם היהודי אבל לא לדת היהודית, ואת קו ההפרדה הדק הזה אני משרטט לי עם השנים. יש לי יד חופשית לעשות את זה בלי ליצור קונפליקט עם הבית כי גם הורי חילוניים. אני לא מקנא במאבק שאת עוברת. רק עשי לך "חושבים". איפה את נלחמת בהורים, איפה בדת. לא לערבב את השניים ולהבהיר להם גם כן איפה עובר הקו. אם את רוצה לעזוב את אורח החיים הדתי אבל לא את המשפחה, אז לירות בבת אחת לכל הכיוונים זה לא רעיון טוב

ואם מותר להציע, יש את אירגון הל"ל, חבר'ה נהדרים, שווה לך אולי ללכת להתייעץ עם אנשים במצבך איך לא לעשות את המעבר הזה לחיים חילוניים טראומטי לך ולמשפחתך. ובתשובה לשואל המקורי - כן הדברים האלו קורים אבל בכמויות הרבה יותר קטנת מאשר בחברה פחות שומרת. על הסקאלה של אתאיסט - מאמין - מסורתי - רפורמי - קונסרבטיבי - כיפה סרוגה - כיפה שחורה - חרד - נוטר קרתא יש המון גוונים ועם ההחמרה מתחזקת ההפרדה לפני הנישואין וקטנות גם האופציות לממש את הרצונות, אם ישנם. גם קובע אם המשפחה ישראלית או לא. היתה לי תקופה של יזיזות עם ידידה קונסרבטיבית, היה לי מאד מוזר שבהמון דברים היא היתה מאד מקפידה אבל בגלל שריטות נפשיות היא היתה שוכבת על ימין ועל שמאל. אני שמח לספר שהיא התבגרה והחלימה מהרבה מהשטויות, והיום היא נשואה לחרד, מקפידה על נידה ומקווה, לא מארחת גבר בבית אם בעלה לא שם ומקפידה לקנות אוכל מהדרין. אולי בגלל שהיא אמריקנית, אולי בגלל שאחיה שיצל אותה מינית בילדותה, או שאביה היה מכה אותה, אולי בגלל שבלי אלימות במיטה היא לא היתה נהנית (שזה מה שהפריד ביננו, אני מאלימות בורח, ובסיטואציה מינית אני בכלל לא מבין את זה). בקיצור יש כל מיני אנשים עם כל מיני צרכים. הרקע שלהם אולי מאט אותם מלהשיג את הצרכים האלו, אבל אי אפשר להכחיש שזה שם.