נושא לדיון
- פותח הנושא גלבועא
- פורסם בתאריך
חברים יקרים, היה לי אימות עם אמי,
אני לפני מספר שני, הגעתי לביתה נכנסתי, ואמרתי לה פשוט כך " אמא למה הרבצת לי והתעללת בי כל חיי" ענתה מה שענתה, לי תמיד היה פה גדול ואמרתי את מה שעם ליבי, הפחד לא היה להגיד, הפחד היה מהכאב הפיזי, מהמכות שכאבו, עם ההשפלות ידעתי להתמודד יופי, התבישתי מהסימנים החיצוניים שהמכות הותירו בי. אחותי לעומת זאת נשארה פגועה בנפשה היום וכל חייה, לא ידעת לרקום מערכות יחסים חברית, אין לה אפילו חברה אחת , וגם לא היתה לה, ואם צצה חברה כי היא רוצה בחברות אז אחותי לא יודעת לשמר אותה. הורי גם לא עזרו כאשר כזוג נשוי באנו לבקש עזרה, ואני רק התחזקתי מזה, למדתי לסמוך על עצמי, ואילו אחותי לא יודעת להגיד שלום ולהישר מבט לאף אחד מכיוון שתמיד היתה נזקקת לתמיכה ולסיוע, כנראה שיש אנשים חזקים ואנשים חלשים וזו לפעמים גם בחירה, אני יצאתי מחוזקת מכל הילדות שלי, יש לי בטחון בשמים, וכל מה שאני רוצה אני מתאמצת ומשיגה.
אני לפני מספר שני, הגעתי לביתה נכנסתי, ואמרתי לה פשוט כך " אמא למה הרבצת לי והתעללת בי כל חיי" ענתה מה שענתה, לי תמיד היה פה גדול ואמרתי את מה שעם ליבי, הפחד לא היה להגיד, הפחד היה מהכאב הפיזי, מהמכות שכאבו, עם ההשפלות ידעתי להתמודד יופי, התבישתי מהסימנים החיצוניים שהמכות הותירו בי. אחותי לעומת זאת נשארה פגועה בנפשה היום וכל חייה, לא ידעת לרקום מערכות יחסים חברית, אין לה אפילו חברה אחת , וגם לא היתה לה, ואם צצה חברה כי היא רוצה בחברות אז אחותי לא יודעת לשמר אותה. הורי גם לא עזרו כאשר כזוג נשוי באנו לבקש עזרה, ואני רק התחזקתי מזה, למדתי לסמוך על עצמי, ואילו אחותי לא יודעת להגיד שלום ולהישר מבט לאף אחד מכיוון שתמיד היתה נזקקת לתמיכה ולסיוע, כנראה שיש אנשים חזקים ואנשים חלשים וזו לפעמים גם בחירה, אני יצאתי מחוזקת מכל הילדות שלי, יש לי בטחון בשמים, וכל מה שאני רוצה אני מתאמצת ומשיגה.
אבל זו את
מדוע החלטת שאחותך "חלשה"? האם אחותך מוכנה להתפייס עם אמך? לפי הסיפור שלך כנראה שלא. אישית, אינני מוצא "גדולה" בסליחה לאדם שפגע פיזית ונפשית, לא רק בילדיו אלא גם בנכדיו ולפעמים גם בניניו [ כי המחקרים מוכיחים שילד מוכה הופך להורה מכה]. בכלל ענין ה"סליחה" וההתפייסות בא ממקום של "ביטול האגו" ו/או סגירה של מעגל ויציאה מחוזק ממנו, כפי שאת כותבת. לפעמים כשאדם מסרב לסלוח ו/או להתפייס הוא חזק ומחוזק יותר.
מדוע החלטת שאחותך "חלשה"? האם אחותך מוכנה להתפייס עם אמך? לפי הסיפור שלך כנראה שלא. אישית, אינני מוצא "גדולה" בסליחה לאדם שפגע פיזית ונפשית, לא רק בילדיו אלא גם בנכדיו ולפעמים גם בניניו [ כי המחקרים מוכיחים שילד מוכה הופך להורה מכה]. בכלל ענין ה"סליחה" וההתפייסות בא ממקום של "ביטול האגו" ו/או סגירה של מעגל ויציאה מחוזק ממנו, כפי שאת כותבת. לפעמים כשאדם מסרב לסלוח ו/או להתפייס הוא חזק ומחוזק יותר.
m i t a l y
New member
דביר... ../images/Emo201.gif
סיפורך קשה, קשה מאוד... אין ספק, דברים שעברת, לא ניתן לשכוח ואולי גם לא ניתן לסלוח. אבל מה שכן ניתן לעשות, זה להביט קדימה, אל העתיד. אלו קלישאות, אולם אני הייתי אומרת ש"לקחת את העבר, הכנסתי לקופסא ונעלתי, וזרקתי את המפתח לים", ובאמת הלכתי לים ועשיתי "כאילו" אני זורקת את "עברי" אל בין הגלים. זו תחושה נפלאה של שחרור ורגיעה. ממליצה בחום. אביך עשה לך זוועות, אולם לפי מה שהבנתי הוא נפטר, ובסדנא שאני עברתי התהליך היה ללכת לקבר, לזעוק מרה, ולצעוק ולהגיד כל מה שבבטן. פשוט לשפוך הכל, את כל הכאב, את כל הסבל שאתה סוחב איתך כל השנים. אצלי ההליכה לים - עבדה!!!. נכון, לא עברתי את הזוועות שאתה עברת, אבל היו לי כעסים ופחד נוראי ותהומי מאבי. פחד ששיתק אותי והוא? גר "שני מטר" ממני. לאחר מה שעשיתי, הפחד נעלם!!! לא יכולה להסביר... מאז, אני מסתכלת קדימה ויודעת שזה עניין של בחירה שלי. אני יכולה לשוב ולכעוס על אבי על כל מה שהוא עשה לי, על כך שהוא מרר את חיי וכמה קשה וכואב היה לי ומצד שני, אני יכולה, לא לשכוח, בשום פניםואופן לא, אבל לסלוח - כן, בעיקר לעצמי ולהבין שזה לא היה אשמתי, אלא זה היה הקושי שלו והעיוות שלו. עד כאן ההשתפכות
ברוך הבא אלינו, דביר יקר
אתה מוזמן להישאר.
סיפורך קשה, קשה מאוד... אין ספק, דברים שעברת, לא ניתן לשכוח ואולי גם לא ניתן לסלוח. אבל מה שכן ניתן לעשות, זה להביט קדימה, אל העתיד. אלו קלישאות, אולם אני הייתי אומרת ש"לקחת את העבר, הכנסתי לקופסא ונעלתי, וזרקתי את המפתח לים", ובאמת הלכתי לים ועשיתי "כאילו" אני זורקת את "עברי" אל בין הגלים. זו תחושה נפלאה של שחרור ורגיעה. ממליצה בחום. אביך עשה לך זוועות, אולם לפי מה שהבנתי הוא נפטר, ובסדנא שאני עברתי התהליך היה ללכת לקבר, לזעוק מרה, ולצעוק ולהגיד כל מה שבבטן. פשוט לשפוך הכל, את כל הכאב, את כל הסבל שאתה סוחב איתך כל השנים. אצלי ההליכה לים - עבדה!!!. נכון, לא עברתי את הזוועות שאתה עברת, אבל היו לי כעסים ופחד נוראי ותהומי מאבי. פחד ששיתק אותי והוא? גר "שני מטר" ממני. לאחר מה שעשיתי, הפחד נעלם!!! לא יכולה להסביר... מאז, אני מסתכלת קדימה ויודעת שזה עניין של בחירה שלי. אני יכולה לשוב ולכעוס על אבי על כל מה שהוא עשה לי, על כך שהוא מרר את חיי וכמה קשה וכואב היה לי ומצד שני, אני יכולה, לא לשכוח, בשום פניםואופן לא, אבל לסלוח - כן, בעיקר לעצמי ולהבין שזה לא היה אשמתי, אלא זה היה הקושי שלו והעיוות שלו. עד כאן ההשתפכות
דביר58
New member
ראשית תודה על ההתיחסות...
ואתם מופיעים כבר בקישורים שלי. אני כותב הרבה על אלימות בבלוג "דמעת הלב השבור" כך שזה עשוי לגשר ולקשר עוד. דרך אגב הבלוג הוא לא על טהרת האלימות אולם אני נותן אזהרות גיל ואו אין כניסה למי שסבל מאלימות פיסית ואו מינית. בקשר לאבא. אני רוצה להבין. ולפני שאבין לא אסלח. ושלא יגידו מחנות ריכוז ומחלת הטיפוס. לי הוא עשה מחנה פרטי משלו, ואני לא מכה את אשתי ואת הילדים ולא מקלל. להבין. אני רוצה להבין. כאשר אני אזרוק משהו לאן שהוא, אני אדע גם למה. תודה. הכתיבה משחררת.
ואתם מופיעים כבר בקישורים שלי. אני כותב הרבה על אלימות בבלוג "דמעת הלב השבור" כך שזה עשוי לגשר ולקשר עוד. דרך אגב הבלוג הוא לא על טהרת האלימות אולם אני נותן אזהרות גיל ואו אין כניסה למי שסבל מאלימות פיסית ואו מינית. בקשר לאבא. אני רוצה להבין. ולפני שאבין לא אסלח. ושלא יגידו מחנות ריכוז ומחלת הטיפוס. לי הוא עשה מחנה פרטי משלו, ואני לא מכה את אשתי ואת הילדים ולא מקלל. להבין. אני רוצה להבין. כאשר אני אזרוק משהו לאן שהוא, אני אדע גם למה. תודה. הכתיבה משחררת.
דביר קראתי את הבלוג שלך, המון
כאב המון כאב יש בו, ועל כן שמחה אני שכבר עברתי את זה אני מהעבר השני, ס ל ח ת י , אך לא שכחתי. בהחלט ניתן לחיות עם הזכרונות, עובדה אני חיה , מדברת על זה, אצלי אמי עוד בחיים, אני הולכת אליה מטפלת בה מבקרת אותה, ועושה זאת מתוך אמונה שלמה ורצון טוב שכך ילדי יתנהגו איתי, וכמו בספור "קערת העץ" מקווה יבוא יום והם ידעו להתנהג אתי כפי שהתנהגתי עם הורי, כי כאשר אבי היה בחיים הוא קיבל את מלוה ההערכה והכבוד שהגיעו לו , אבי היה מלאך בחייו. הורי היו סבא וסבתא נפלאים לנכדים שלהם, והנה בעוד שבועות אחדים בני מגיע עם משפחתו לראות את אמי , להכיר לה את הנינים שלה. כאשר לאמי מלאו שמונים, בני צלצל לברך אותה , היא אמרה לו אז כך "נכדי היקר בטח כבר לא אזכה לראות אותך יותר, (בני היה נכדה האהוב מכל הנכדים), הוא עלה על מטוס והגיע בהפתעה ל-48 שעות, רק בכדי שסבתא תוכל לראות אותו. ולך דביר אני מאחלת שתמצא את הדרך לחיות עם הזכרונות ושתהייה לך שלווה, כי לשכוח כנראה שאתה לא יכול.
כאב המון כאב יש בו, ועל כן שמחה אני שכבר עברתי את זה אני מהעבר השני, ס ל ח ת י , אך לא שכחתי. בהחלט ניתן לחיות עם הזכרונות, עובדה אני חיה , מדברת על זה, אצלי אמי עוד בחיים, אני הולכת אליה מטפלת בה מבקרת אותה, ועושה זאת מתוך אמונה שלמה ורצון טוב שכך ילדי יתנהגו איתי, וכמו בספור "קערת העץ" מקווה יבוא יום והם ידעו להתנהג אתי כפי שהתנהגתי עם הורי, כי כאשר אבי היה בחיים הוא קיבל את מלוה ההערכה והכבוד שהגיעו לו , אבי היה מלאך בחייו. הורי היו סבא וסבתא נפלאים לנכדים שלהם, והנה בעוד שבועות אחדים בני מגיע עם משפחתו לראות את אמי , להכיר לה את הנינים שלה. כאשר לאמי מלאו שמונים, בני צלצל לברך אותה , היא אמרה לו אז כך "נכדי היקר בטח כבר לא אזכה לראות אותך יותר, (בני היה נכדה האהוב מכל הנכדים), הוא עלה על מטוס והגיע בהפתעה ל-48 שעות, רק בכדי שסבתא תוכל לראות אותו. ולך דביר אני מאחלת שתמצא את הדרך לחיות עם הזכרונות ושתהייה לך שלווה, כי לשכוח כנראה שאתה לא יכול.
דביר58
New member
לצערי הגרמנים דאגו לכך...
שלא אכיר את סבא וסבתא שלי משני הצדדים כך שאת האהבה של... פשוט אין. אבל אני שמח שהוריך וילדיך חיים עם האמא בשלום. זה צריך להיות תחושת שלווה והשלמה ניפלאים. יש לי קירבה לילדים שלי, המון. הם באים אלי, ואני אוהב אותם, הם החיים שלי. יש לי מחסומים, אני יודע. יבוא היום, בוא יבוא.
שלא אכיר את סבא וסבתא שלי משני הצדדים כך שאת האהבה של... פשוט אין. אבל אני שמח שהוריך וילדיך חיים עם האמא בשלום. זה צריך להיות תחושת שלווה והשלמה ניפלאים. יש לי קירבה לילדים שלי, המון. הם באים אלי, ואני אוהב אותם, הם החיים שלי. יש לי מחסומים, אני יודע. יבוא היום, בוא יבוא.
אמי הייתה אשה מיוחדת. היא תמיד אמרה
לנו את המשפט הבא. "מי שמת מת, ומי שחי חי" כלומר צריך לזכור את המתים אבל לא להתחבר למוות. לכן מעולם לא סבלתי שאין סבים וסבתות. היו לי שתי דודות, שהיו לי כמו אמהות. ובכלל משפחה גדולה היא לא משאת נפשי. בעיקרון, לא התבכיינו על העבר למרות שרצחו אצלינו את רוב המשפחה. תמיד תכננו את העתיד. המעניין הוא שגם לא כעסנו על היטלר. במשפחותינו השואה נתפשה כמו איזו קטסטרופה של איתני הטבע. גם כשאבא שלי גסס מסרטן ריאות, הוא אמר לי שהוא יודע שהוא הולך למות, (הייתי בת 26 עם שני תינוקות) אבל הוא לא רוצה לסבול כאבים. אבי רצה לדבר איתי על המוות, אבל הייתי צעירה מדי, ולכן התחמקתי. היום לא הייתה לי בעיה לדבר איתו. אני חושבת שהטקסים המפחידים בבית הספר ביום השואה, הזיקו לי יותר מאשר המשפחה שלי. בכלל ההתייחסות לשואה בבית הספר, היא פאתוסית ובכיינית. אנשים בשואה ממש לא הרגישו כך. הם פשוט ניסו לשרוד בכל דרך אפשרית, בלי בכיות ובלי דראמות. ואם לא הייתה לה משפחה הם יצרו משפחות עם חברים. לכולם לא הייתה משפחה, אז למי יש לבכות? יש לי תמונות של אחרי המלחמה, ממסיבות שהורי עשו. כולם היו שם חברים שאיבדו את משפחתם. אף אחד לא נראה עצוב, כולם נראים טוב לבושים אופנתי, ונראה שיש להם אוכל בשפע. היה להם המון מרץ להשתקם, ולהקים משפחות משלהם. אם מישהו יביט בתמונות האלה, הוא לא יחשוב שאלה יוצאי מחנות, חסרי משפחות. הם נראים כמו דודים מארה"ב. גם בארץ, הורי נהגו לארח המון חברים ניצולי מחנות. ותמיד היה שמח. ההתבכיינות בארץ ממש צורמת לי.
לנו את המשפט הבא. "מי שמת מת, ומי שחי חי" כלומר צריך לזכור את המתים אבל לא להתחבר למוות. לכן מעולם לא סבלתי שאין סבים וסבתות. היו לי שתי דודות, שהיו לי כמו אמהות. ובכלל משפחה גדולה היא לא משאת נפשי. בעיקרון, לא התבכיינו על העבר למרות שרצחו אצלינו את רוב המשפחה. תמיד תכננו את העתיד. המעניין הוא שגם לא כעסנו על היטלר. במשפחותינו השואה נתפשה כמו איזו קטסטרופה של איתני הטבע. גם כשאבא שלי גסס מסרטן ריאות, הוא אמר לי שהוא יודע שהוא הולך למות, (הייתי בת 26 עם שני תינוקות) אבל הוא לא רוצה לסבול כאבים. אבי רצה לדבר איתי על המוות, אבל הייתי צעירה מדי, ולכן התחמקתי. היום לא הייתה לי בעיה לדבר איתו. אני חושבת שהטקסים המפחידים בבית הספר ביום השואה, הזיקו לי יותר מאשר המשפחה שלי. בכלל ההתייחסות לשואה בבית הספר, היא פאתוסית ובכיינית. אנשים בשואה ממש לא הרגישו כך. הם פשוט ניסו לשרוד בכל דרך אפשרית, בלי בכיות ובלי דראמות. ואם לא הייתה לה משפחה הם יצרו משפחות עם חברים. לכולם לא הייתה משפחה, אז למי יש לבכות? יש לי תמונות של אחרי המלחמה, ממסיבות שהורי עשו. כולם היו שם חברים שאיבדו את משפחתם. אף אחד לא נראה עצוב, כולם נראים טוב לבושים אופנתי, ונראה שיש להם אוכל בשפע. היה להם המון מרץ להשתקם, ולהקים משפחות משלהם. אם מישהו יביט בתמונות האלה, הוא לא יחשוב שאלה יוצאי מחנות, חסרי משפחות. הם נראים כמו דודים מארה"ב. גם בארץ, הורי נהגו לארח המון חברים ניצולי מחנות. ותמיד היה שמח. ההתבכיינות בארץ ממש צורמת לי.
דביר58
New member
התנצלות...
ניראה לי כאילו במשפט האחרון התקפתי, ולא זאת היתה כוונתי. הכוונה היתה שהכתיבה משחררת אצלי הרבה רעל ותיסכול ותוך כדי... אולי אוכל להבין כי לשאול אני כבר לא יכול. וכאשר שאלתי את אמא למה היא לא הגנה עלי..היא אמרה שהיא בעצמה היתה מוכה ומה רציתי שהיא תעשה, תחטוף גם? היא עמדה בצד. וזה עוד דבר שקשה לי לקבל אבל אני יכול להבין ואני סולח לה. בטח היו לה חיים גהינום אם הגיעה למקום הזה. אני זוכר במעומעם שהכה אותה לידי מספר פעמים אבל הזיכרון לא חי לעומק. אז אם פגעתי בך בתשובתי... סליחה. דביר.
ניראה לי כאילו במשפט האחרון התקפתי, ולא זאת היתה כוונתי. הכוונה היתה שהכתיבה משחררת אצלי הרבה רעל ותיסכול ותוך כדי... אולי אוכל להבין כי לשאול אני כבר לא יכול. וכאשר שאלתי את אמא למה היא לא הגנה עלי..היא אמרה שהיא בעצמה היתה מוכה ומה רציתי שהיא תעשה, תחטוף גם? היא עמדה בצד. וזה עוד דבר שקשה לי לקבל אבל אני יכול להבין ואני סולח לה. בטח היו לה חיים גהינום אם הגיעה למקום הזה. אני זוכר במעומעם שהכה אותה לידי מספר פעמים אבל הזיכרון לא חי לעומק. אז אם פגעתי בך בתשובתי... סליחה. דביר.
m i t a l y
New member
דביר,
אין צורך להתנצל
קיבלתי את דבריך ומבינה את הכאב, הקושי והתסכול שלך.
. בעניין הצורך להבין - אני מצטרפת לדברי pf - לא תוכל להבין. תוכל רק להסתכל קדימה, אל עבר העתיד שלך. הסתכל על אשתך, על ילדיו הנפלאים וטפוח לך על השכם על משפחה נפלאה ואוהבת שהקמת, על החוזק שלך והנחישות שלך להמשיך הלאה ולא לחזור על טעויות הוריך.
אין צורך להתנצל
דביר58
New member
ראשית אני לא אדם אלים...
ודבר שני פשוט עזבתי את הבית והקמתי לעצמי חיים. עכשיו בזכות אישה נדירה בעומק הבנתה אותי הבנתי דבר שהיה מונח לפתחי כול השנים ולא ראיתיו. אבא הפך לקליפה ריקה מתוכן ואי אפשר לכעוס על קליפה. זה לא היה אבא זה היה תוצר לוואי ממחנות הריכוז. וברגע שהבנתי... הכול ניסגר. סלחתי. גם לאשתי הראשונה אני סולח על הבגידה והגירושים כי בזכות זה פגשתי את אשתי השניה. 27 שנים יחד ואני מודה לאלוהים כול יום שהפגיש ביננו. גם לאחותי אני סולח שאמרה לי שמירי נהרגה בפיגוע... הנערה הראשונה שאהבתי ורציתי להינשא לה ורק לפני כחודשיים דרך הבלוג שלי גיליתי שהיא בחיים כי להפתעתי היא החלה להגיב לשירים וזיהתה את עצמה. היא ידעה מה קורה איתי כי אחותי עידכנה אותה ולא ידעה שאני חושב שנהרגה. "עלתה" התענינה בכתוב הגיבה ו... ועד היום עוד לא ניפגשנו אבל הסיפור שלה שינה את מסלול חיי. על הכול אני סולח למעט התקיפה בגיל 13. ואין לי עניין לדון בכך. יש לי עם מי. אני איתה כמטפל בעצמי אבל בעצם שנינו מטפלים אחד בשני ושנינו מטפסים יחדיו ועוזרים אחד לשני להשתחרר, לסלוח ולהבין. אז עכשיו עניתי לך על כול השאלות שלא מופיעות כאן. ואני עונה כאן על מנת שתביני שאין לי בעייה עם החשיפה ושסלחתי באמת. דביר.
ודבר שני פשוט עזבתי את הבית והקמתי לעצמי חיים. עכשיו בזכות אישה נדירה בעומק הבנתה אותי הבנתי דבר שהיה מונח לפתחי כול השנים ולא ראיתיו. אבא הפך לקליפה ריקה מתוכן ואי אפשר לכעוס על קליפה. זה לא היה אבא זה היה תוצר לוואי ממחנות הריכוז. וברגע שהבנתי... הכול ניסגר. סלחתי. גם לאשתי הראשונה אני סולח על הבגידה והגירושים כי בזכות זה פגשתי את אשתי השניה. 27 שנים יחד ואני מודה לאלוהים כול יום שהפגיש ביננו. גם לאחותי אני סולח שאמרה לי שמירי נהרגה בפיגוע... הנערה הראשונה שאהבתי ורציתי להינשא לה ורק לפני כחודשיים דרך הבלוג שלי גיליתי שהיא בחיים כי להפתעתי היא החלה להגיב לשירים וזיהתה את עצמה. היא ידעה מה קורה איתי כי אחותי עידכנה אותה ולא ידעה שאני חושב שנהרגה. "עלתה" התענינה בכתוב הגיבה ו... ועד היום עוד לא ניפגשנו אבל הסיפור שלה שינה את מסלול חיי. על הכול אני סולח למעט התקיפה בגיל 13. ואין לי עניין לדון בכך. יש לי עם מי. אני איתה כמטפל בעצמי אבל בעצם שנינו מטפלים אחד בשני ושנינו מטפסים יחדיו ועוזרים אחד לשני להשתחרר, לסלוח ולהבין. אז עכשיו עניתי לך על כול השאלות שלא מופיעות כאן. ואני עונה כאן על מנת שתביני שאין לי בעייה עם החשיפה ושסלחתי באמת. דביר.
דביר
אתה כותב שאתה רוצה להבין, אבל לא תוכל להבין לעולם. ישנם דברים שלא ניתן להבין ואולי גם לא צריך. צריך להיות לך ברור שכל מה שקרה - קרה בגללו ולא בגללך. אלה היו סטיות/מצוקות או כל מילה שתבחר לתאר. אתה לרוע מזלך היית שם בדרך. הרבה מהכותבים כאן סוחבים איתם התעללות כזו או אחרת שחוו כילדים. ישנם כאלה שהצליחו להתפייס עם עברם וישנם כאלה שעדיין לא. זה כבר קשור לתכונות אופי ולהשתלשלות של החיים. אני מאחלת לך הרבה אושר עם המשפחה שלך. אתה (ואני ועוד כמה כאן) ההוכחה שילד מוכה שעובד על עצמו לא חייב להיות הורה מכה. לעיתים להכות ילד זה סתם להכות ילד, לכ לא נוכל להבין זאת לעולם.
אתה כותב שאתה רוצה להבין, אבל לא תוכל להבין לעולם. ישנם דברים שלא ניתן להבין ואולי גם לא צריך. צריך להיות לך ברור שכל מה שקרה - קרה בגללו ולא בגללך. אלה היו סטיות/מצוקות או כל מילה שתבחר לתאר. אתה לרוע מזלך היית שם בדרך. הרבה מהכותבים כאן סוחבים איתם התעללות כזו או אחרת שחוו כילדים. ישנם כאלה שהצליחו להתפייס עם עברם וישנם כאלה שעדיין לא. זה כבר קשור לתכונות אופי ולהשתלשלות של החיים. אני מאחלת לך הרבה אושר עם המשפחה שלך. אתה (ואני ועוד כמה כאן) ההוכחה שילד מוכה שעובד על עצמו לא חייב להיות הורה מכה. לעיתים להכות ילד זה סתם להכות ילד, לכ לא נוכל להבין זאת לעולם.
דביר58
New member
כניראה אתן צודקות כי...
חיפשתי את התשובה עשרות שנים והיום, עכשיו אני אצל אישה והיא ראתה את התשובה שלי שכמובן מחקתי אותה ושיניתי אותה למה שאני כותב לך. היא מכירה את ההיסטוריה שלי די טוב, אז היא מביטה בתשובה ושואלת אם אבא חלה בטיפוס. כן. איפה הטיפוס פוגע. במוח. אז זה לא היה אבא. זה היה קליפה בצורה של אבא אבל אדם אחר נפשית. אולי האבא האחר היה יכול להיות אחרת. וניזכרתי לפתע בסרט "חוטפי הגופות" משנות ה50 . אם זה רק הקליפה, אז על מי אני כועס ולמי אני לא סולח. למי שממזמן כבר איננו. ואם אני לא סולח אז אני "מקובע" ילד בגוף של גבר. ואם אני לא סולח אני לא משחרר אותו להמשיך. ואם אני לא סולח אני גם לא יכול להמשיך. אז אבא... אני סולח. לך לדרכיך. ועכשיו תנו לי להבין מה עשיתי.
חיפשתי את התשובה עשרות שנים והיום, עכשיו אני אצל אישה והיא ראתה את התשובה שלי שכמובן מחקתי אותה ושיניתי אותה למה שאני כותב לך. היא מכירה את ההיסטוריה שלי די טוב, אז היא מביטה בתשובה ושואלת אם אבא חלה בטיפוס. כן. איפה הטיפוס פוגע. במוח. אז זה לא היה אבא. זה היה קליפה בצורה של אבא אבל אדם אחר נפשית. אולי האבא האחר היה יכול להיות אחרת. וניזכרתי לפתע בסרט "חוטפי הגופות" משנות ה50 . אם זה רק הקליפה, אז על מי אני כועס ולמי אני לא סולח. למי שממזמן כבר איננו. ואם אני לא סולח אז אני "מקובע" ילד בגוף של גבר. ואם אני לא סולח אני לא משחרר אותו להמשיך. ואם אני לא סולח אני גם לא יכול להמשיך. אז אבא... אני סולח. לך לדרכיך. ועכשיו תנו לי להבין מה עשיתי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.