חברים יקרים, היה לי אימות עם אמי,
אני לפני מספר שני, הגעתי לביתה נכנסתי, ואמרתי לה פשוט כך " אמא למה הרבצת לי והתעללת בי כל חיי" ענתה מה שענתה, לי תמיד היה פה גדול ואמרתי את מה שעם ליבי, הפחד לא היה להגיד, הפחד היה מהכאב הפיזי, מהמכות שכאבו, עם ההשפלות ידעתי להתמודד יופי, התבישתי מהסימנים החיצוניים שהמכות הותירו בי. אחותי לעומת זאת נשארה פגועה בנפשה היום וכל חייה, לא ידעת לרקום מערכות יחסים חברית, אין לה אפילו חברה אחת , וגם לא היתה לה, ואם צצה חברה כי היא רוצה בחברות אז אחותי לא יודעת לשמר אותה. הורי גם לא עזרו כאשר כזוג נשוי באנו לבקש עזרה, ואני רק התחזקתי מזה, למדתי לסמוך על עצמי, ואילו אחותי לא יודעת להגיד שלום ולהישר מבט לאף אחד מכיוון שתמיד היתה נזקקת לתמיכה ולסיוע, כנראה שיש אנשים חזקים ואנשים חלשים וזו לפעמים גם בחירה, אני יצאתי מחוזקת מכל הילדות שלי, יש לי בטחון בשמים, וכל מה שאני רוצה אני מתאמצת ומשיגה.