מאוד מקווה שאפשר
קוראת הרבה שנים את פורום שמנות ויפות, ושמה לב לתהליכים המדהימים שעוברות הבנות שם. לי זה לא קרה - אולי בגלל שאני בדר"כ קוראת בפורומים ופחות כותבת, אולי כי אני יותר קשה עם עצמי, לא יודעת. כן יודעת שמעולם לא הייתי שלמה עם עצמי, ומעולם לא קיבלתי את עצמי - לא כששקלתי 110 קילו, לא כששקלתי 70 ולא כיום כשאני שוקלת 90 קילו. מתחילה לחשוב ולהבין שאצלי אין קשר בין קבלה עצמית למשקל - זה רק הסימפטום. החוסר ביטחון וחוסר הקבלה שלי את עצמי בהרבה מישורים אחרים מתבטא גם במשקל, אבל הוא לא זה שגורם לו. מצד שני יש דברים שהיום אני לובשת גם במשקלים היותר גבוהים: ביקיני, גופיות שיושבות יפה על הגוף - בגדים שבעבר לא הרשתי לעצמי (עד גיל שלושים הלכתי רק עם בגדים מאוד רחבים - היום הולכת צמוד יותר). באיזה שהוא מקום החלטת שנכון שאני לא מרוצה מאיך שאני נראית, מצד שני כנראה לעולם לא אהיה מרוצה והגיע הזמן שאלבש מה שאני אוהבת ולא מה שהחברה מסווגת כ"בגדים לשמנות". הלוואי והייתי מצליחה לעבור תהליך שיאפשר לי לקבל את עצמי באיזושהי מידה ולהיות מרוצה מעצמי - מאוד מקנאה במי שעשתה זו, ואני בטוחה שיש כאלה שעושות זאת. אחותי הקטנה נעה כל השנים בטווח המידות שבין 42-48. היא לא מוטרדת מהמשקל,לא עושה דיאטות, זה לא נראה לה רלוונטי וכמו שהיא אומרת: "אז מה אם עלית במשקל? הרי בתקופה אחרת תרדי. העיקר שאת יפה ומטופחת." מוכנה לשלם מליונים תמורת ראיית החיים הנינוחה הזאת....