נושא הסליחות...

[מדען חלל]

סליחה

זה ההבנה שמה שחשבת שהוא לא בסדר.. מסתבר שהוא בסדר. זה להבין שאין על מה לסלוח.

 

[pizi33]

אם זאת ההגדרה שלך לסליחה

אז יש המון אנשים ומעשים בעולמנו שאין עליהם סליחה וכפרה. כי לחצות רמזור באור אדום ולקחת חיים של אדם אחר זה לא בסדר!!! ואין שום נסיבות שיהפכו את זה לבסדר. גם אם אשתו של הנהג צורחת מצירי לידה זה לא נותן לו לגיטימציה לקחת חיים של אחרים. גם אם הוא מפנה פצועיים מתאונה אחרת. גם אם... אם רק מעשים שחשבנו אותם ללא בסדר כי לא הבנו למה האדם שמולנו פועל כך וכשהבנו זה נראה לנו בסדר ראויים לסליחה אז אין טעם לבקש בכלל סליחה. כשמי שנפגע ממני יבין שלא היתה לי אפשרות אחרת הוא יפסיק לכעוס ועד אז... מלחמה!!!

 

[מדען חלל]

אז אני אומר

שאין דברים שאין עליהם סליחה.. סליחה זה למעשה להתאים את המחשבות שלך למציאות ... כשהדיעות שלך מנוגדות למציאות אז את סובלת.. כי את במלחמה עם מה שקורה. המחשבה "זה לא בסדר" זה מקור המלחמה. כשאת מגיעה לקבלה של מה שקורה.. דבר שעד לרגע זה התנגדת לו מאוד, לפתע הבעיה נעלמה.. כי קיבלת את המציאות. ויש דברים כמו תאונות מלחמות רצח גניבה שאת יכולה עד יום מותך להילחם על כך שזה לא בסדר ושאלוהים טועה ושהמציאות טועה.. ושזה לא בסדר, ועדיין זה לא ישתנה.. זה כבר מיליון שנים כך.. וזאת המציאות. וכל עוד את נאחזת בדיעה שלך על כך שמשהו שקורה במציאות הוא לא בסדר.. את סובלת.. כי את במלחמה עם המציאות.. ואת גם תפסידי. ברגע שאת מקבלת את המציאות, זאת הסליחה, זה סוף הסבל, ואז באותו דבר שראית בעיה עד לרגע זה.. לפתע את רואה שלמות.

 

[pizi33]

אם ככה אז למה לנו משטרה?

ובתי משפט? ובתי כלא? הרי הכל בסדר, כך צריך להיות, רוצחים אנסים שודדים וסתם פדופילים הם בסדר, זאת המציאות. ומה עושים כשאין כעס ואין מקום לסליחה מהצד שלי ובכ"ז לא מצליחים להשלים עם המציאות?

 

[מדען חלל]

אוקי

>ובתי משפט? ובתי כלא? >הרי הכל בסדר, כך צריך להיות, רוצחים אנסים שודדים וסתם פדופילים >הם בסדר, זאת המציאות. קודם כל אין טעם להצדיק מהר מדי את בתי המשפט ובתי הכלא.. זה לא שהתרבות שלנו עובדת פלאים.. אנחנו תקועים בחשיבה עתיקה ופוחדים לעשות משהו שונה.. אז אנחנו נצמדים למה שאנחנו מכירים. בתי המשפט ובתי הכלא הם פתרונות לתקופה מסויימת כי פשוט לא מצאנו דרך יותר טובה להתמודד עם הדברים.. וזה הרי לא שבתי המשפט ובתי הכלא באמת עוזרים או מרפאים את האנושות מאותו הדבר שהם שופטים. הלאה.. >ומה עושים כשאין כעס ואין מקום לסליחה מהצד שלי ובכ"ז לא מצליחים >להשלים עם המציאות? זה לא שאין מקום לסליחה.. אבל כשאין בך כעס, אין לך צורך בסליחה. ואם את לא מצליחה להשלים או לקבל חלקים מסויימים במציאות שלך, הרי שיש לך עבודה פנימית לעשות.. ההבנה הראשונה היא שהבעיה היא אף פעם לא במציאות.. אלא בהסתכלות שלנו. ומי שיכול להבין רק את זה.. כבר מקדים את האבולוציה העתיקה שרוב האנושות עדיין תקועה בה. וזה בסדר שאת עדיין לא שם.. רובנו לא, אבל בפעם הבאה שמשהו יטריד אותך .. ואת באופן אוטומטי תחשבי שהבעיה היא שם בחוץ בדבר שמטריד אותך.. אולי תעלה מחשבה נוספת, שההסתכלות שלך עליו.. השיפוט שלך עליו לקוי .. אבל הוא בסדר. זה מה שמכאיב לך .. ההסתכלות שלך על משהו .. ואף פעם לא הדבר עצמו. וכשאת מצליחה להבין את זה.. כבר צעדת צעד עצום לכיוון הנכון.. המקום שממנו באות כל הבעיות, ונפתרים כל הפתרונות -> את.

 

[pizi33]

צודק

מה שמפריע לי זאת לא העובדה ש X ברוגז איתי אלא עצם זה שזה מפריע לי. הרי יש בעולם כמה מליארדים של בני אדם שאינם מדברים איתי ואני לא חושבת על זה בכלל. אני חולפת ע"פ מאות אנשים ברחוב כל יום והם אינם אומרים לי שלום ואני לא מקדישה לזה מחשבה כלל. ובכ"ז אני חושבת שאם למישהו כואב הראש כל הזמן אז להגיד לו "זה כלום, זה לא צריך להפריע לך" זה מסכן את חייו. אם ברוגז מיותר טיפשי ולכאורה ללא סיבה שאני מבינה מדיר שינה מעיני וקובע לי את מצב הרוח ואת ההרגשה אז צריך לטפל בו. אם זה היה פורום פסיכיאטריה אז מין הסתם היו ממליצים לי על תרופות כאלו או אחרות, למזלי זה פורום אחר. זה בסדר בשביל X להיות ברוגז איתי זה לא בסדר בשבילי. אתה יודע מה, שיהיה ברוגז רק שאקבל הסבר למה ומדוע?

 

[מדען חלל]

את צודקת ב 100%

X ברוגז איתך.. איך זה קשור אליך בכלל? הלא זה העסק שלו? אנשים יכולים להיעלב מאיתנו, להתעצבן מאיתנו, להתרגז, לכעוס,.. וזה תמיד תמיד יהיה קשור אך ורק אליהם ולסיפור שהם מספרים לעצמם עלינו. מה שאנחנו מרגישים זה לא מה שאנחנו רואים, אלא מה שאנחנו מאמינים. זה מזכיר לי שהייתי יותר צעיר התחילו לי כל מיני כאבים בגוף.. ונלחצתי וסבלתי מזה.. הלכנו לרופא, והוא אמר "זה בסדר.. זה כאבי גדילה". ואז כל פעם שהיו לי את הכאבים האלה התמלאתי אושר גדול, כי זה כאבי גדילה .. ואני גדל. הכאבים קיבלו פרשנות חיובית.. והעולם נראה יפה. גם כשאת מתרגזת על מישהו.. זה קשור אליך, ועל הסיפור שאת מספרת לעצמך על מישהו אחר.. את משנה את הסיפור.. והבן אדם השתנה. אנחנו כל הזמן חיים עם עצמנו והעולם הפנימי שלנו .. אין "שם בחוץ". וכשאנחנו מנסים לשנות ולשלוט ב "שם בחוץ", אפילו אם הצלחנו.. בשניה שנסובב את הראש אנחנו שוב נראה את הבעיה.. רק בהשתקפות אחרת. כי לא טיפלנו בבעיה האמיתי.. תחשבי על זה ככה.. אנחנו לובשים כל הזמן משקפיים שמשקפות לנו את העולם.. אם יש לכלוך על המשקפיים אנחנו עלולים לטעות ולחשוב שזה העולם שמלוכלך.. ואז אנחנו נלך וננקה את העולם. ואז ברגע שנסובב את הראש.. שוב נראה את הלכלוך במקום אחר.. שוב ושוב ושוב... עד שנקלוט שהלכלוך הוא לא בעולם, אלא במקום שממנו אנחנו מסתכלים. וכשאנחנו מנקים את הלכלוך הזה, אנחנו רואים עולם נקי. כי אין באמת עולם אובייקטיבי שם בחוץ... את רק רואה השלכה של עצמך ושל הדברים שאת מאמינה שאת רואה.. הסיפורים שאת מספרת על מה שאת רואה.. הפרשנויות שלך.. השיפוטים שלך .. ותהליך ניקוי... לעניות דעתי, זאת הדרך היחידה לאושר אמיתי ויציב.

 

[pizi33]

עם X ברוגז עליי

זה העסק של שניינו, כי אני רוצה לדבר איתו ואי אפשר, אני רוצה לסיים פרויקט שהתחלנו ביחד ואי אפשר. האמת אתמול בערב הסתבר לי שX הוא לא היחיד שברוגז עליי אבל Y לפחות ענתה לטלפון, נתנה לי להבין שלא מתאים לה לדבר איתי והשיחה נסגרה תוך פחות מדקה בלי כעס ובלי עלבון. ההבדל הוא ש Y יכולה לא לדבר איתי מכאן ועד עולם לא באמת איכפת לי אבל X מכאיב לי בסרוב שלו להיות בקשר מינימלי (כזה של שנה טובה ויום הולדת שמח). אז הרוגז הוא אולי שלו אבל הכאב שלי. לגבי משקפיים לא נקיות. זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות, למצוא דרך להסיר את הלכלוך מהמשקפיים ולא מצליחה.

 

[מדען חלל]

אוקי אז אני אתן לך דרך

אם X לא רוצה להיות איתך בקשר.. זה באמת בחירה שלו, וזה עסק שלו לחלוטין. את צריכה להבין שזה לא משהו אישי ... הוא מספר לעצמו את הסיפור עליך.. מה שהוא מאמין לגבייך... והוא חי את הסיפור הזה.. זה קשור אך ורק אליו. אבל זה שאת צריכה את האישור של X ... זה כבר הסיפור שלך.. ועל זה אני מציע לך לעשות עבודה, כי זה ישנה לך את החיים .. זה יפתור לך את הבעיה הזאת לא רק איתו .. אלא עם כל ה Xים שיבואו. ואני אתן לך דרך. קוראים לזה העבודה של ביירון קייטי. וזה בדיוק מה שזה עושה. מקנה לך בהירות על מצבים בחיים שלך. מנקה את הלכלוך. משנה את החיווט שלך מבפנים. אין לי דרך להסביר לך בשתי מילים איך עושים את זה.. אם זה מעניין אותך.. תחקרי על זה. תקראי משהו.. תראי וידיאוים ביו טיוב.

 

[pizi33]

דבר אחד בטוח

מאז שאני מנסה לפתור את הבעיה עם X מצאתי המון דרכים להוציא כסף (מאמן אישי, הספר הסוד, הסרט, וגם בליפ, ולעשות דברים שאני נהנית מהם - מה לעשות רובם לא זולים בכלל) ועכשיו אתה ממליץ לי על העבודה של ביירון קייטי, גם זה יש בספרים/DVD וזה עולה כסף. נמאס לי!!! אני מסרבת להאמין שאין דרך לתקשר עם X בצורה נעימה כפי שהיה בעבר. כל הדרכים שאתה ואחרים מדברים עליהם זה דרכים ללמוד לחיות בלי X. את זה אני יודעת ולא מעוניינת. רוצה למצוא דרך להחזיר את X לחיי. ממה שאני מבינה ממך אז הבעיה היא הסיפור (האמיתי או השגוי , זה כלל אינו משנה) שX מספר לעצמו עליי, השאלה היא מה אני יכולה לעשות כדי שלX יהיה סיפור שונה, סיפור שבו יהיה לו כדאי להיות איתי בקשר? תאר לך שהיית אדם עם עודף משקל ניכר והיית מגיע לדיאטן (הרבה דיאטנים לא אחד) וכולם היו אומרים לך "אין מה לעשות חילוף החומרים שלך הוא כזה שלעולם לא תרד במשקל, במקום זה אנחנו יכולים ללמד אותך לאהוב והעריך את עצמך עם עודף המשקל" האם היית מקבל את התשובה הזאת? אני לא הייתי מקבלת אותה. על המון דברים שאמרו לי שלא אוכל לעשות הוכחתי שאני יכולה ועוד איך. רק אלוהים יודע איך הצליח האדם הזה למנוע ממני להתקשר לאחל לו שנה טובה למרות שזה בדיוק מה שאני חושבת שאני צריכה לעשות. וזה בגדר נבואה שמגשימה את עצמה חלק מסויים בי אומר "עזבי, אל תנסי בכלל, הרי ינתקו לך בפנים" והוא מונע מהחלק האחר שאומר "מה איכפת לך תנסי, אולי הפעם הוא לא ינתק" לפעול.

 

[מדען חלל]

את לא יכולה

אי אפשר לשלוט בו ובמה שהוא חושב או בסיפור שלו. אבל את מסרבת לראות שיש לך סיפור משל עצמך פה .. זה הסיפור שמכאיב לך .. ויש לך שיעור ללמוד פה.. עד שלא תלמדי אותו זה יחזור שוב ושוב .. איתו.. או עם אחרים.. את יכולה לרקוע ברגליים כמה שאת רוצה .. זה החיים, זה הצמיחה האישית שלך.. וגם אנשים עם עודף משקל .. אין להם מה לעשות עם החילוף חומרים שלהם, הוא לעולם לא ישתנה .. הם יכולים ללמוד טכניקות ולסגל לעצמם הרגלי חיים שיעזרו להם .. אבל הם לעולם לא יהיו מישהו אחר עם חילוף חומרים אחר. בכל אופן.. כמו שאת לא יכולה להכריח אותו לבחור או לחשוב מעבר למה שהוא בוחר .. גם אני לא יכול להכריח אותך.. אז נתתי לך את מה שאני מאמין בו.. ואת הדרך לשם, ומכאן זה בחירה שלך.

 

[pizi33]

אני לא בת שש עשרה

וכבר עברתי אי אילו מערכות יחסים שהתנתקו. מעולם זה לא הפריע לי כ"כ. כשאני חושבת על זה אפילו הגרושים מבעלי שהיו בהחלט טראומטיים לא העסיקו אותי כ"כ הרבה זמן אחרי שכבר הפכו לעובדה מוגמרת. כאן פשוט יש סיפור לא גמור ואם השעור שלי זה ללמוד לחיות עם סיפורים לא גמורים אז כנראה שאאלץ להיכשל בהרבה טסטים לפני שאקבל את הרשיון. נתקלתי בלא מעט אנשים בחיי, חלקם אהבו אותי, חלקם שנאו, חלקם היו אדישים. איש לא הפך את עורו כמו האדם שאליו אני מתייחסת ואיש לא נהג בי כמו האדם הזה (לטוב ולרע).

 

[ע ו פ ר ה]

בוקר טוב פיזי

ישבתי וקראתי בעיון את ההתכתבות בינך ובין מדען החלל, שאני מאוד אוהבת את דרך החשיבה והראיה שלו. יש איזה שהוא שלב בתפיסה שהוא נמצא בו ואת לא. אתם משוחחים כשני מקבילים, ומקבילים לא נפגשים (אולי רק באינסוף). אני רוצה להציע לך שאלה מאתגרת. תשאלי את עצמך: מה אני משיגה בכך שאני כועסת / מאוכזבת / נפגעת (את יודעת איזה רגשות עולים בך) על X? תעני לעצמך בכנות ואז אולי תצטרכי לשאול את עצמך מה את משיגה ב... (התשובה שעלתה לך)? ככה תמשיכי לחקור עד שתביני איזה רווח יש לך מזה שאת מחזיקה במצב הזה. יכול להיות שכשתביני את הנקודה הזו, תוכלי לשחרר את X לדרכו וגם את הפרוייקט שלא סיימתם (אם קראתי נכון). כשהייתי בגילך בערך התחלתי לשנות את נקודת הראיה שלי לגבי החיים והפלא ופלא: הם הפכו לטובים יותר, נוחים יותר ואפילו למדתי מהי שמחה. באהבה עופרה