נופים

[ריקי די]

נופים

ירדתי אל עומקה של שנתך חלומות מרצדים בתוכי מטפסת אטית יוצרת אותי מחדש. נושרת שנים ופחד. נופים יצוקים לחש לי בשרך וטעם מתוק בחן הכסוף. כמהתי לרוץ בחדוה מחודשת במעלה מחשבות שניצתו. לצרוח גלויה לחיים

 

[איש אוהב]

עולם יפה.

יש עולם יפה. אולי הוא נסתר מעבר לציפיות שאינם יודעות להתגלות, אולי הוא מוצנע מעבר להרהורים שנכלמים בהיותם נחשפים, ואולי הוא מתרצה למיסתורין. יש עולם יפה, אולי הוא נפער מתשוקות מתפצחות הכלואות בחיק דממה, אולי הוא טמון באפלות עיקשות שמסרבות להאיר, ואולי הוא מבקש לברוח ממבטי העוברים ושבים. אם נאות להתהוות בו, נראה עד כמה יפה הוא.

 

[shkedud]

יש עולם יפה

והבוקר השכם השכם ליטפה הרוח הקלילה את פני נוגעת לא נוגעת מגע לחיי באצבעותי נעם ענני הנוצה שוב צרו לי צורות גופי אהב את הצינה עץ הדקל נע קלות ולבי עימו ניסיתי לחייך והצלחתי

 

[איש אוהב]

מה זה שווה?

אני שואל אותה: "מה זה שווה?" והיא עונה: "זה שווה את ציוצה של החוחית שעמדה בבוקר על צמרת האורן" ושוב אני שואל אותה: "מה זה שווה?" והיא עונה: "זה שווה את החיוך של הילדה ששיחקה בחצר השכנים אתמול, בטרם ירד הערב" וכשאני חוזר ושואל "מה זה שווה?" היא עונה, זה שווה את הצבע האדום שבכותרת הנורית. ואז אני יודע, שיש הרבה דברים שווים, ורוצה לעטוף אותה בכל הרטטים שנרעדים בי.

 

[מולוקו]

מפתח

לצרוח גלויה לחיים ... משל היו החיים בסוגר והצרחה הייתה מפתח לפישפש, לא כך ?

 

[shkedud]

לצרוח את הכאב

משל היתה נשמתי הדואבה כלואה בכלוב גופי הקישח חובטת את עצמה לדעת מפרפרת מדממת לצרוח עד ככלות הקול לצרוח הכל

 

[shkedud]

עם מות האהבה

עם מות האהבה כשהלב דואב, כה קשה לנשמה לשאת את הסבל, משהו בפנים נשבר, מתפרק, מת - אפילו הרגש ריקנות וצינה כגוש קרח ענק חלל פעור קדרות של מצולות הים כשהכאב כה גדול ועצום הוא מכניע אפילו את היכולת לבכות, שקט מתפרץ וגועש לתוך הריקנות מטביע וחונק את השריד האחרון של העצמיות וכל שנותר הוא הטעם החמוץ-מתוק של זכרונות העבר

 

[odo13z]

הכאב.

הכאב יש לו קיום משלו אינו שואל. לא מבקש רשות.... פורץ לו דרך.....בלי התחשב בזמן או במקום. חונק את הגרון..... מציף את העיניים.... מהדהד לו בתוך גופי כתוף המתגלגל.... אני שותק. אילם. אך הכאב בי יום ולייל משתולל.... טרם נואשתי....עוד אייחל.... אם לא.....מה הטעם ל.....