תיאוריה חלופית
לא מצאתי במקורותינו באר חתומה, ביד אחת או בשתי ידיים. הכי קרוב שמצאתי זה "מעין חתום" (שה"ש ד).
לכן אני מעלה השערת הדיוט משלי, ויגיבו המומחים.
לדעתי מדובר בהכלאה, שלא לומר הכלבה, של כמה ביטויים:
סומך את ידו: פעולה פיזית הקשורה להעלאת קורבנות, ובהשאלה: אישר אותו כראוי לתפקידו (עפ"י דברים לד: וִיהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מָלֵא רוּחַ חָכְמָה--כִּי-סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת-יָדָיו, עָלָיו). בעברית מודרנית: אני סומך עליו.
סומך את שתי ידיו: אותה פעולה, אבל במקרים מיוחדים, כגון בויקרא טז: וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת-שְׁתֵּי יָדָו, עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי. ההכפלה מחזקת את הרושם.
סומך בעיניים עצומות: מביע ביטחון מלא במישהו, בדומה לעיוור אשר הפיקח מוליך אותו, כדברי המדרש "משל לפיקח ולסומא שהיו מהלכין, אמר הפיקח לסומא: בוא, ואני סומכך. והיה הסומא מהלך". מילולית, "לסמוך" הוא "להישען", אבל התחושה היא של ביטחון מלא.
חותם בעיניים עצומות: הרחבה מודרנית של הביטוי, והמשכו המתבקש - אם אני סומך על מישהו "בעיניים עצומות", אני מוכן לחתום על הסכם או חוזה אתו בלי לקרוא אותו כלל.
חותם בשתי ידיים: כנראה שעטנז של כל הנ"ל, בסגנון "שעון החול מתקתק".
מה דעתכם על התיאוריה?