"נוער הסמטאות" - ספר וירטואלי
פרולוג זה לא קל להיות בן נוער בישראל, אני מתאר לעצמי שזה למעשה מה שאני אומר. בעצם אני מתאר לעצמי שלא קל להיות בן נוער בכל העולם - זאת פשוט התקופה הכי קשה בחיים, התקופה הכי מסובכת התקופה הזאת שקוראים לה "התבגרות". שזה, אגב, אמור לתאר במילה את המעבר בין ילד קטן, לאדם בוגר נפשית וגופנית. במילה אחת מנסים לתאר את התפתחות הנפש, הגילוי העצמי, גילוי האיברים האינטימיים, גידול השערות במקומות אשר לא ידענו שאפשריים, גילוי העובדות על העולם, ביסוס האישיות, ביסוס ההסתכלות לחיים, רכישת ההשכלה, תגלית האוננות, איבוד הבתולים, בלבול בזהות המינית, ריבים עם ההורים, עצמאות מתפתחת, התקבלות לחוקי החברה הנבנים, אנרכיה זמנית, והרבה הרבה כאב ראש. אם אתה מנסה להגדיר את כל זה במילה אחת, אתה אדיוט, או משועמם להפליא, או שניהם ביחד. אפילו ספר לא יספיק. אבל אני בכל זאת חושב שאיכשהו, להיות בן נוער בישראל זה עדיין יותר קשה מביתר העולם. המיקום של המקום הקטן הזה וההתוודעות של מי אתה, למה, ומה לעזאזל אתה עושה כאן, משנים את כללי המשחק לבן נוער. מצד אחד אנחנו לא מדינת עולם שלישי, ומצד שני אנחנו גם לא בדיוק אירופה או אמריקה. מצד אחד אנחנו נחשפים לכל האפשרויות והאופציות שמציעה תרבות המערב, ומצד שני אנחנו יודעים שזה לא משהו שאי פעם נוכל לגעת בו מכאן - וזו האירוניה האכזרית ביותר של המקום הזה. ומה בסך הכל בן נוער רוצה? קבוצה של חברים, חברה חמודה, קצת כסף בכיס, מכונית, ולעשות חיים עשרים וארבע שעות ביממה. נכון? טעות! אנחנו רוצים הרבה מעבר לכך: אנחנו רוצים להתקבל. אנחנו רוצים שייקחו אותנו ברצינות. אנחנו רוצים לשנות! אנחנו רוצים להישמע ולהשפיע! אנחנו רוצים להראות שאנחנו יותר מחבורת מפגרים שיודעים רק לחגוג! ואז, אם זה לא קשה מדי, לעשות חיים עשרים וארבע שעות ביממה... -------------------- פרולוג זה לקוח מתוך הספר "נוער הסמטאות". ספר העוסק בגזענות העדתית בחברה הישראלית מנקודת מבטם של בני הנוער. הספר מתפרסם בשלמותו באתר "אומנות להמונים" www.art4all.up.co.il
פרולוג זה לא קל להיות בן נוער בישראל, אני מתאר לעצמי שזה למעשה מה שאני אומר. בעצם אני מתאר לעצמי שלא קל להיות בן נוער בכל העולם - זאת פשוט התקופה הכי קשה בחיים, התקופה הכי מסובכת התקופה הזאת שקוראים לה "התבגרות". שזה, אגב, אמור לתאר במילה את המעבר בין ילד קטן, לאדם בוגר נפשית וגופנית. במילה אחת מנסים לתאר את התפתחות הנפש, הגילוי העצמי, גילוי האיברים האינטימיים, גידול השערות במקומות אשר לא ידענו שאפשריים, גילוי העובדות על העולם, ביסוס האישיות, ביסוס ההסתכלות לחיים, רכישת ההשכלה, תגלית האוננות, איבוד הבתולים, בלבול בזהות המינית, ריבים עם ההורים, עצמאות מתפתחת, התקבלות לחוקי החברה הנבנים, אנרכיה זמנית, והרבה הרבה כאב ראש. אם אתה מנסה להגדיר את כל זה במילה אחת, אתה אדיוט, או משועמם להפליא, או שניהם ביחד. אפילו ספר לא יספיק. אבל אני בכל זאת חושב שאיכשהו, להיות בן נוער בישראל זה עדיין יותר קשה מביתר העולם. המיקום של המקום הקטן הזה וההתוודעות של מי אתה, למה, ומה לעזאזל אתה עושה כאן, משנים את כללי המשחק לבן נוער. מצד אחד אנחנו לא מדינת עולם שלישי, ומצד שני אנחנו גם לא בדיוק אירופה או אמריקה. מצד אחד אנחנו נחשפים לכל האפשרויות והאופציות שמציעה תרבות המערב, ומצד שני אנחנו יודעים שזה לא משהו שאי פעם נוכל לגעת בו מכאן - וזו האירוניה האכזרית ביותר של המקום הזה. ומה בסך הכל בן נוער רוצה? קבוצה של חברים, חברה חמודה, קצת כסף בכיס, מכונית, ולעשות חיים עשרים וארבע שעות ביממה. נכון? טעות! אנחנו רוצים הרבה מעבר לכך: אנחנו רוצים להתקבל. אנחנו רוצים שייקחו אותנו ברצינות. אנחנו רוצים לשנות! אנחנו רוצים להישמע ולהשפיע! אנחנו רוצים להראות שאנחנו יותר מחבורת מפגרים שיודעים רק לחגוג! ואז, אם זה לא קשה מדי, לעשות חיים עשרים וארבע שעות ביממה... -------------------- פרולוג זה לקוח מתוך הספר "נוער הסמטאות". ספר העוסק בגזענות העדתית בחברה הישראלית מנקודת מבטם של בני הנוער. הספר מתפרסם בשלמותו באתר "אומנות להמונים" www.art4all.up.co.il