נוסטלגיה
קיץ 1998 . הפונטו הכסופה דוהרת בכבישי הדרום גומעת מרחקים. כבר 7 בערב ואני לא עוצר לקנות את הטילון שאני אוהב. בקושי לתדלק וזהו. הנה כבר באר שבע, והרמזור שאחריה, ועוד ועוד. נסיעה שלא נגמרת. זה רק אני והדיסקים שלי באוטו. והנה ערד. ערד שהכרנו משנה לשנה, מהופעה של שלמה להופעה הבאה. רק שזה היה חסר כמה שנים (בעקבות הארוע ב-95). אני עוצר טרמפ לשתי נערות חמודות. כיתה י"ב במגמת תיאטרון של חיפה. לך תסביר להן שאתה במגמת חיל הים בעזה, לוקח פס להופעה. אין לי כרטיס, אין לי חברה, רק ריח של ים מהפטרול של הבוקר. אני עוצר את הרכב בחניון המאולתר עם עננים של אבק. אין פלא שיש עוד מקום, בכל אופן ההופעה עוד כמה שעות. אני מטייל באזור למצוא מישהו שימכור לי כרטיס (תמיד אגב, יש כזה). והנה הוא מגיע. "כמה זה"? "70 שקל", טוב. רק תביא. נכנסים למתחם ההופעה. מחלקים נרות בכניסה. והנה הנערות שנסעו איתי טרמפ. מתיישב לידם, נחמד לשבת יחד. רק אחרי זה אני מבין שהן לא רואות אותי ממטר. לאט לאט מתמלאת הרחבה. בני נוער, חיילים, כל הסוגים. כולם מחכים. הנשמה כבר יוצאת. מחיאות כפיים, ומחכים מחכים מחכים.... והנה אור אדום קטן נדלק על הבמה, וניצן יושב שם, מחייך בביישנות ומתחיל לנגן. אז שלמה מגיח מאחורה עם המגבת, מתיישב על הכסא הנצחי ומתחיל ... "שם היו בתים..." גן עדן בערד, קיץ 98
קיץ 1998 . הפונטו הכסופה דוהרת בכבישי הדרום גומעת מרחקים. כבר 7 בערב ואני לא עוצר לקנות את הטילון שאני אוהב. בקושי לתדלק וזהו. הנה כבר באר שבע, והרמזור שאחריה, ועוד ועוד. נסיעה שלא נגמרת. זה רק אני והדיסקים שלי באוטו. והנה ערד. ערד שהכרנו משנה לשנה, מהופעה של שלמה להופעה הבאה. רק שזה היה חסר כמה שנים (בעקבות הארוע ב-95). אני עוצר טרמפ לשתי נערות חמודות. כיתה י"ב במגמת תיאטרון של חיפה. לך תסביר להן שאתה במגמת חיל הים בעזה, לוקח פס להופעה. אין לי כרטיס, אין לי חברה, רק ריח של ים מהפטרול של הבוקר. אני עוצר את הרכב בחניון המאולתר עם עננים של אבק. אין פלא שיש עוד מקום, בכל אופן ההופעה עוד כמה שעות. אני מטייל באזור למצוא מישהו שימכור לי כרטיס (תמיד אגב, יש כזה). והנה הוא מגיע. "כמה זה"? "70 שקל", טוב. רק תביא. נכנסים למתחם ההופעה. מחלקים נרות בכניסה. והנה הנערות שנסעו איתי טרמפ. מתיישב לידם, נחמד לשבת יחד. רק אחרי זה אני מבין שהן לא רואות אותי ממטר. לאט לאט מתמלאת הרחבה. בני נוער, חיילים, כל הסוגים. כולם מחכים. הנשמה כבר יוצאת. מחיאות כפיים, ומחכים מחכים מחכים.... והנה אור אדום קטן נדלק על הבמה, וניצן יושב שם, מחייך בביישנות ומתחיל לנגן. אז שלמה מגיח מאחורה עם המגבת, מתיישב על הכסא הנצחי ומתחיל ... "שם היו בתים..." גן עדן בערד, קיץ 98
