נוסחת זמן-אהבה-מרחק

נוסחת זמן-אהבה-מרחק

כמה פעמים ספרתם עד עשר וכלום לא קרה? רחוק מהעין רחוק מהלב? כמה פעמים התאהבתם במישהו שגר רחוק מידי? אפשר לדעתכם לקיים קשר מרחוק? אני ניסיתי, באמת ניסיתי, יותר מפעם אחת, הם חושבים שאני לא רוצה, הם לא מבינים שאני לא יכול??.... אני מדברת על שני מקרים וחצי- סיפור על בחור שגר בגוש(דן) ובחורה ירושלמית, הם הכירו באירוע משפחתי ונדלקו, פשוט מדהים, קליק נפלא, הכל נראה די מבטיח עד "השיחה"... היא גדלה באיזור ירושליים, והחליטה ששם היא רוצה לחיות, קנתה שם בית לאחרונה... הוא חי בגוש, כרגע לומד שם, עוד שלוש שנים של לימודים לפניו... הם מגרדים את השלושים (28-29) ומחפשים קשר רציני, וכשעלתה השאלה איך מסתדרים עם המרחק, הם ויתרו... אחד על השניה. היא לא רוצה לעבור לגוש, הוא לא יכול כרגע לעזוב את הגוש. ונסיעות ירושליים-תל אביב כל יום לא נראה להם סביר. גם להתראות רק בסופי שבוע לא. סיפור על בחור מהצפון ועוד בחורה ירושלמית, הם הכירו דרך מכרה משותפת, ומזה זמן מה מנסים לנהל קשר מרחוק. הם יחד כל סוף שבוע, הם מדברים המון בטלפון. הסכומים שהם מוציאים על נסיעות וטלפונים יכולים לממן משכנתא! חצי הסיפור הנוסף הוא על זוג שהכיר בגוש ואחרי פחות מחודש נאלץ אחד מהם לעזוב לאיזור אחר בארץ...
 

אקווה

New member
ובכן...........

כמו שהדברים מוצגים כאן, זה נראה כמעט בלתי אפשרי, אם בכלל, לנהל קשר מרחוק. אני לא בדיוק מסכימה. נכון שזה קשה. אין ספק. הייתי בקשר כזה כמו של הבחור מגוש דן וירושלים מבחינת מרחק - והוא נמשך יפה שנה וחצי. נכון שלפעמים היו קצת ויכוחים על מי יבוא למי ומתי, אבל לא על זה נפל וקם דבר. כלומר- יש מקרים שזה אפשרי. אני חושבת שהכל תלוי במה שרוצים וכמה שרוצים. אם השניים מכירים אחד את השני ויודעים שזה מה שהם רוצים (לפחות בינתיים) - אפשר להסתדר תקופה. אם מדובר בתקופה של שנים שהם יצטרכו לבלות בנסיעות או להחזיק קשר על בסיס סופ"שים - זו כבר בעייה אחרת. אל אם לוקחים בחשבון שאם הדברים הולכים טוב אז מצמצמים מרחקים איכשהו (נתון לשיקולם כמובן) - לא נראה לי שהדבר צריך להוות אישיו. נכון שזה יקר, נכון שזה מרגיז שאי אפשר לקפוץ שניה לבקר ותמיד הביקורים חייבים להיות של כמה ימים, אבל מצד שני זה יכול מאוד לחזק את הקשר - כי ככה מכירים את הבנאדם בכל מיני מצבים. אני יכולה לסכם את מה שאמרתי במשפט אחד, יותר נכון בשאלה: "קצת קשה אז נשברים
"
 
המקרה הראשון

נפל בדיוק בגלל שאין אפשרות לצמצם מרחקים בשלוש השנים הקרובות...
 

אקווה

New member
אם כך

אז זה די מובן ולגיטימי. כי כאן זה לא "קצת קשה" זה הרבה קשה, וכשהרבה קשה אפשר להישבר. או למנוע את ההשברות (=שברון הלב) לפני שממש נקשרים. זה חבל, זה מרגיז, אבל זה מובן וזה הדבר הנכון כנראה לעשות. אבל אם יש אופציה לצמצם מרחקים ואם הרצון חזק מספיק - כמו שכבר מארתי - אני לא רואה בזה סיבה להפסקת הקשר. אם מתעוררות בעיות אחרות ויש גם את הבעיה הזאת - אז זה כבר סיפור אחר... אבל לא על זה אננחנו מדברים כאן, נכון...?
 
אוקיי

אז בואי נדבר על הזוג השני... לפי דעתך- אם וכאשר יחליטו לצמצם מרחקים, כמה עליהם לצמצם? לפי הנוסחא הכלכלית הם יעברו לגור יחד... (כדי לצמצם הוצאות) זה אומר שהם יקצפו 3 מדרגות בבת אחת...
 

אקווה

New member
קודם כל....

לקצוף שלוש מדרגות זה נשמע נחמד, אם כי לקרצף אותן זו כבר בעיה אחרת..:) ועכשיו ברצינות - אי אפשר לנהל את הדיון הזה בשבילם הרי. תלוי באיזה שלב של הקשר הם נמצאים, מה הם מחפשים, לאן הם שואפים... זה נורא סובייקטיבי. לדעת, אם עובר מספיק זמן בשבילם כדי להרגיש שהקשר יציב ושזה מה שהם רוצים - להיות ביחד - אני לא רואה כל סיבה למה שלא יעברו לגור יחד, אבל זה כל זוג נורמלי עושה... אני לא חושבת שלעובדה שיש ביניהם מרחק כזה צריכה להיות השפעה על מהירות ההחלטה לעבור לגור יחד... זה בכל זאת צעד רציני. אז נכון שאפשר לצאת ממנו אם זה לא מסתדר, אבל זו סתם עוגמת נפש מיותרת. בכל מקרה - כל זוג וההחלטות שלו...
 
דעתי

אולי לא השתקפה טוב מתוך מה שכתבתי, אני אוסיף- עמדתי בסיטואציה הזו מספר פעמים. מרחק הוא בילתי נסבל בשבילי. אני צריכה את האיש שלי במיטה שלי. לא מכירה דרך אחרת. צמצמתי מרחקים בעבר וזה עבד. ברור שצריכים להיות סגורים על הקשר לפני שקופצים שלב ככה, סגורים עד כמה שאפשר, זה כמובן סובייקטיבי, ואני מאמינה בזוג הזה, השני, אני מאמינה שאם הם יחליטו לעבור לגור יחד- הם יסתדרו. השאלה היא שאלה פתוחה יותר...
 

טל קר

New member
כשהכרתי את בן זוגי שיחיה, הוא היה

חיפאי ואני הרצליינית. במשך כמעט שנה וחצי היינו על מסלול חיפה-הרצליה בסופי שבוע ארוכים (חמישי-שישי-שבת), ואח"כ עברנו לגור ביחד בהרצליה. אם זה על מסלול של רכבת - אז זה ממש לא כ"כ נורא הנסיעות. היה לי גם אקס שגר בחולון, ולנסוע אליו מהרצליה בשני אוטובוסים לקח יותר זמן מלהגיע לחיפה ברכבת...
 

babe10

New member
הנסיעות לא נוראיות.

אבל מה היה אם העבודה שלו לא היתה מאפשרת לעבור למרכז? כלומר אם יש לו ג´וב ממ שמוצלח בחיפה שאין לו אפשרות לעזוב בגלל חוזה או בגלל כדאיות? בכל זאת מצב המשק לא ממש מאפשר מצפונית לעזוב עבודה טובה היום. ואם את בדיוק התחלת עבודה חדשה שאת מחוייבת אליה לפחות לשנה או שגם את חיכית הרבה זמן לעבודה טובה ועכשיו לעזוב? בעיה.. (שאני נתקלת בה בימים אלה - רק על מרחקים שלא רכבת אלא מטוס צריכים לגשר...)
 

seadiver

New member
האם משתלם להשקיע קשר רחוק?

זו שאלה שמטרידה את כולם כולם אומרים קשר בין שני אנשים שהמרחק ביניהם גדול לא תמיד יעבוד אז אספר לכם למרות לאור ניסיוני , שהייתי בקשר עם עלמה שגרה בצפון הארץ ועבודתה היה ליד ראשון ובסופי שבוע הייתה חוזרת לצפון כמובן שקשר זה לא עלה יפה לכן אני אומר לא משנה איזה סוג של קשר הנכם נמצאים , השאלה עד כמה מוכנים להשקיע בקיום הקשר , עד כמה מוכנים ללכת אחד לקראת השני עד כמה אכן קיימת ביניכם אהבה המצדיקה את קיום הקשר - אם אכן שווה להשקיע אז הרווח כולו שלכם SEADIVER
 

ליאן.

New member
בבבבבברררר

הסיפור הראשון מעצבן לאללה. נסיעות בין הגוש (ת"א?) לי-ם, 40 דקות נסיעה, זה לא כזה רציני. מקסימום אפשר לשבת באוטובוס ולקרוא ספר של הלימודים או משהו. דודתי גרה ועובדת בי-ם. לעיתים במסגרת עבודתה עליה לסוע למרכז / לחיפה או לדרום. זה כמובן לא כולל את הנסיעות לאמה בר"ג כפעם-פעמיים בשבוע עם ארבעת הילדים הקטנים ברכב ולא כולל את הנסיעות לחברים בצפון. והכל כחלק משיגרת החיים שלה סה"כ. זו עוּבדה, מתרגלים לזה וחיים עם זה. קשה לי להאמין שלמרות שהיה כזה קליק מדהים, אותו צמד בחר לוותר על קשר רק בגלל 40 דקות נסיעה.. ולדעתי מדובר בתירוץ או באנשים סופררר מפונקים. פעם היה לי חבר שעבד באילת. שם פגשתי אותו.. זה היה קצת רחוק, ממש טיפה.. הגעגועים היו הכי מעצבנים.. כמובן שהעובדה שהיו לו שתי שותפות לדירה לא גרמו לי להתמוגג מנחת.. אבל זה נתן לי מספיק הזדמנויות לסוע לשם ולעבוד על השיזוף..
 
זהו... שזה לא ממש כך...

לשניהם יש רכב, מדובר בשעה-שעה וחצי נסיעה (תלוי באיזה שעה של היום נוסעים), ושניהם לא בדיוק חולי הגה... אני לא יודעת מה עם הבחורה אבל הוא בקושי מסתדר עם ה-24 שעות שיש לו, ולהשקיע 3 שעות בנסיעה ביום זה בילתי אפשרי מבחינתו. שניהם מחפשים קשר רציני, כשהכיוון הוא חתונה...
 

ליאן.

New member
תמוה בעיני, אם כן,

איך אפשר לרצות קשר רציני כשלא עושים כלום למענו ? הרי שאין לו זמן להקדיש לקשר בכלל.. הבעייה היא לא המרחק אלא סטטוס הלימודים/עבודה הבלתי אפשרי שלו. מתי יש לו זמן להפגש עם בת זוג ולהשקיע בקשר ? בחלון של שעה באמצע השבוע ? במצב כזה, איך בת הזוג יכולה להיות בעדיפות הראשונה ואיך הקשר יכול להחשב לרציני ??
 
עדיפות ראשונה?

עם כל הכבוד, אם אני לומד לתואר, הלימודים הם בעדיפות ראשונה ולא הבת זוג. במקרה שלי זה לא ממש בעיתי כי אנחנו לומדים ביחד, אבל עדיין, מבחינת העקרון.
 

voguemaster

New member
דעתי על העניין

ברורה כשמש
סתם סתם.. שניה אני אבהיר.. בשבילי יש קושי נוסף מעבר לנסיעות. דווקא נסיעות לא מפריעות לי כל עוד הן לא בהגזמה (שיררתי בבאר-שבע ונסעתי לחולון כמעט כל יום בצבא
). בכל אופן, אם קשה מדי להתראות באמצע השבוע זה מבחינתי לא יעבוד. כדי לפתח רגשות כלפי מישהי, אני צריך להיות מסוגל לבלות איתה ולחלוק איתה זמן, והרבה. אני לא מתאהב בקלות, ובואו נודה בזה, בלי אהבה הקשר לא יחזיק יותר מדי זמן, כמה חודשים במקסימום! לכן אם אני לא מסוגל לחלוק זמן איכות והרבה עם מישהי מסוימת, אני לא אוכל להישאר איתה. בעיקר מהסיבה הזו אני נוטה לוותר על קשרים מרחוק. אני יכול לחיות עם 40 דקות נסיעה, אבל מעבר לזה זה קצת PUSHING IT. אלי
 

amir_aikido

New member
לא מאמין אישית, אבל בחיים הכל ...

אישית, אני לא מאמין בקשר מרחוק. את הסיבות כבר קראנו כאן מספיק פעמים. אבל, בת-דודה שלי, שהוריה ירדו לארה"ב נשארה בקשר עם בעלה דהיום (חבר אז) גם כשהיא טסה לחצי שנה באירופה לצרכי לימודים והוא נשאר בארה"ב. כך שהכל יתכן. או אולי יש הבדל בנושא שנובע מהחינוך שלנו כאן בארץ
אמיר
 

H20

New member
אפשר...ויש לזה אפילו יתרונות

לי היה כמה שנים חבר מחיפה ואני מהמרכז, וזה הלך לא רע... אמנם הרבה ספונטניות לא היתה בקשר, וכמעט לא היה דבר כזה לקפוץ זה לזו בהפתעה. היינו נפגשים בסופי שבוע, וכשהוא לא למד- אפילו ליותר. בשאר ימי השבוע היה לכל אחד מאתנו קצת מרחב ושקט, ואפשרות להשקיע בלימודים ובעבודה. ברור, שבלי רכב ונכונות לבלות אי-אילו שעות על הכביש זה לא היה עובד.
 
מנסיון...

אני גרה בשרון והחבר שלי גר באיזור רחובות..ראשון.. אנחנו (בלי עין הרע ;) ) כבר שנה וקצת יחד... נכון, יש ייתרונות וחסרונות לכל דבר.. אבל אני חושבת שאם יש רצון - אז היכולת מתגמדת! באמת, חחחחח חרשתי על הרכבת! וטוב מאוד שיש אותה. זה מה שאני חושבת.. נכון, אין ספונטניות "טוב, אני קופצת אלייך עוד כמה דקות".. או "אני מתקלח ובא אלייך"...מבינים? אבל שוב, אם מתכננים..מדברים.. ורוצים - הכל אפשרי! אפילו מפגשים באמצע שבוע.. אז בהצלחה לכולם... סרטי
 
למעלה