קראתי. הכל.
עוד קודם. ועדיין שואלת "הא?" מה הקשר בין הדברים? אתה שאלת אם ייתכן שהשירים שלה באמת היו לא בשלים, כמו שהיא היתה באותה תקופה, כילדה - והאמת, ייתכן שאכן כך, וזו שאלה לגיטימית - אבל זה כלל לא מה שאני שאלתי. אני שאלתי אם הגרעין האמיתי שהיא מאמינה שחבוי בה לא ניתן לקימה לתחייה מחודשת. זה ממש לא אותו דבר. אני כלל לא דנתי בשאלה אם השירים דאז היו ראויים לתגובה שהיא קיבלה או לא, אלא טענתי שאם היה גרעין שמישהו בא וניסה לסרס, אני מניחה שאותו גרעין ניתן לתקומה. ודבר נוסף - אני רואה אצלך דפוס חוזר (אחרי ההיסטוריה של הקישורים מפורום תרבות, אני רואה שזה משהו כלל לא חדש) של ניסיון, מחד, לומר אני כזה מגניב, ואומר מה שבא לי, ולא אכפת לי שאני מזעזע/מרגיז/מקפיץ/משייף וכד', ומאידך, אף אחד לא אוהב אותי/רק עליי אתם קופצים/רק מה שאני אומר מרגיז/למה לו/לה אתם לא מעירים/למה אותם אתם אוהבים ואותי לא? אז.. אני חושבת שהבעיה היא שלך מול עצמך, לא משהו ששיחות מול מישהו לא יוכל לפתור... בניגוד למה שכתבת לפני כמה ימים, אני חושבת שההצטנעות באשר לידע כללי לא היתה במקומה, ויש לך הרבה מה לתרום למקום הזה (כולל אופי מאוד ייחודי
), ואני חושבת שניסיון שלך לבחון את הדברים לעומק, אולי על-פי מקרים ספציפיים (שבדרך כלל אתה בכישרון רב שולף מהארכיונים) יוכל לעזור לך (הרבה יותר מאשר לסביבה שלך, אגב) כי אני מריחה שהדבר הזה די חורה לך, מציק לך, גורם לך למחשבות ולתסכולי יתר. זו רק הצעה
