הקטע הוא
שרוב הנשים, ונכון שהיו מתי מעטות שהעזו להתריס נגד הסדר הקיים ולדרוש שינוי, היו פשוט נוצה פסיבית שהתעופפה ממקום למקום. הן תמיד היו בצל, מאחורי הקלעים. בזמן שגברים שינו את העולם, לטובה או לרעה. למה בעצם? למה הן לא היו אלה שמשנות. שיוזמות. וכוח פיזי זה בולשיט כי הנשים של פעם היו רולות ובלעבוסטיות שניקו, בישלו, עבדו באדמה. אני חושבת שזה משהו שטמון במין. גברים נלחמים, נשים מדברות. גברים הם בעליי היררכיה של עקרונות מוסריים, נשים מעדיפות לשים דגש על מערכות יחסים ורקמה של קשרים. גברים יתקפו מי שחלש או מאיים עליהם, נשים פשוט ירכלו וילחששו ויעשו חרם. מבין את הפואנטה?