נוֹשֶׁמֶת אוֹתְךָ

שמים1

New member
נוֹשֶׁמֶת אוֹתְךָ

נוֹשֶׁמֶת אוֹתְךָ לִבִּי עוֹלֶה, יוֹרֵד עוֹלֶה דִּמְעוֹתַי כַּנְּטִיפִים זוֹלְגוֹת דִּמְעָה אַחַר דִּמְעָה. אֶצְבְּעוֹתַי עוֹצְמוֹת עֵינֶיךָ בְּיַד לֹא מְאֻמֶּנֶת מְמַלְמֶלֶת " שְׁמַע יִשְׂרָאֵל "חֲרִישִׁי . קִינָתי נָשְׂאוּ הַמַּלְאָכִים בְּיוֹם גִּשְׁמֵי יָגוֹן וְאֵלֶם. נוֹשֶׁמֶת אוֹתְךָ נְשִׁימָה אַחַר נְשִׁימָה אֶחְסַר אוֹתְךָ לָעַד. לזכרו של אבי ברוך פטמן ז"ל במלאת 11 חודשים למותו .
 
זוכרת אותך

נושמת אותך זוכרת אותך דמעות בעיניי עצבות בעפעפיי אתה חסר לי יותר מתמיד זוכרת כמה היית עוזר לי מקשיב מהנהן בראש שותק ממעט לדרוש חושב. זוכרת אותך לעולם לא אשכחך זקוקה לך כמו אוויר לנשימה
 

ריקי די

New member
פרחי מילים

פוסעת בשבילְךָ לקדוֹח מסך ערפל, הולכת לאורך חומה בּצוּרה שם המילים הפכו מִפּרחים לגבעולים שדוּפים. נוסקת ונוֹפלת בין השתיקות על פסגת ההר עוד היו בּי פִרפּוּרים. הולכת לנשוף בעורפּךָ לחַבק נופים אחרים שפוּיים, נשלטים בחיי. לשׂוּח עם עצמי אל הדמעות אולי עוד תאמין שעודני מכסה גופי בפרחי המילים ההן מן העבר, שם לבסוף תגיח שלם כְּתמיד
 
למעלה