Mystic Circle
New member
נדהמתי להיכנס לפה
ולמצוא אנשים עם בעיות כמו שלי. גם דריה וגם al19 אצלי כול פעם אותו סיפור. אני עובדת חצי שנה או כמה חודשים ואז זהו נגמר. כול פעם מסיבה אחרת. ואח"כ אני חצי שנה עד שנה ב"בטלה". וזה לא שזה באמת בטלה. אני נהנת להיות בבית! יש לי מלא מה לעשות, מה לקרוא, מה ללמוד...אני מעדיפה לבהות כול היום בקיר מאשר לעבוד! שעות העבודה הארוכות נראות לי כמו נצח חסר משמעות. יותר מ-6 שעות אני לא מחזיקה מעמד. אני כול הזמן מרגישה רע בעבודה, כול הזמן על סף התעלפות, יש לי טעם תמידי של דם בפה. ולא זה לא בעיה רפואית, בדקתי. והטעם של הדם עובר כשאני בבית. ולא אל תגידו לי שאני מפונקת, כי היתה תקופה שעבדתי 12 שעות, כולל שישי. באמת שניסיתי. הרי אם שעות העבודה זה 8 אז גם יש את הדרך לשם ובחזרה שזה עוד שעה וחצי והסידורים לפני ואחרי. ואם העבודה 9-10 אז בכלל! והשכר נמוך. בקשר ללימודים: אין לי כוח או כסף ללמוד. כול מה שאני מרוויחה מספיק לי רק כדי להחזיק מעמד ולא להיות תלויה באמא. מוזר, אני מדברת עם חברים שלי והרוב אומרים שאפילו אם היה להם מליון דולר הם היו עובדים! כי הם לא יכולים בלי עבודה. הם משתגעים בבית. טוב אז סבבה שהם יעבדו ואני לא. סתם. זה בלתי אפשרי. גם לצאת לחנויות וסידורים קשה לי. כול הזמן על סף התעלפות בגלל החום התמידי. כול הזמן מרגישה שאני מבזבזת יותר מדיי. כול הזמן קורא לי משו לא נעים בחוץ או בחנויות. או שאני נתקלת במישהו או שמשהו נופל לי. חוזרת. יוצא שביזבזתי המון אבל בעצם לא קניתי כלום. אין מה לאכול. אין כוח להכין כלום. מוותרת על אוכל... זה יותר קל כשאני בבית לוותר. לא צריך כוחות לעבוד. כול היום יושבת במדיטציה ההזייתית שלי. מרחפת בעולמות אחרים. אני אוהבת ת'שקט. אבל האמת היא שטוב לי ככה
וההיתי ממשיכה ככה אם רק לא הצורך התמידי והמעיק הזה בכסף
בתקופה הויקטוריאנית היה מושלם. בכול הסרטים והספרים הנשים שם לא עובדות. כול היום תופרות בשקט. חיות מאיזה השקעה שמניבה רווח קטן. מוזר שאז זה היה יותר קל. אנשים חיו מהשקעות כאלה. הכול היה איטי ושקט. לא המרוץ של עכשיו.
ולמצוא אנשים עם בעיות כמו שלי. גם דריה וגם al19 אצלי כול פעם אותו סיפור. אני עובדת חצי שנה או כמה חודשים ואז זהו נגמר. כול פעם מסיבה אחרת. ואח"כ אני חצי שנה עד שנה ב"בטלה". וזה לא שזה באמת בטלה. אני נהנת להיות בבית! יש לי מלא מה לעשות, מה לקרוא, מה ללמוד...אני מעדיפה לבהות כול היום בקיר מאשר לעבוד! שעות העבודה הארוכות נראות לי כמו נצח חסר משמעות. יותר מ-6 שעות אני לא מחזיקה מעמד. אני כול הזמן מרגישה רע בעבודה, כול הזמן על סף התעלפות, יש לי טעם תמידי של דם בפה. ולא זה לא בעיה רפואית, בדקתי. והטעם של הדם עובר כשאני בבית. ולא אל תגידו לי שאני מפונקת, כי היתה תקופה שעבדתי 12 שעות, כולל שישי. באמת שניסיתי. הרי אם שעות העבודה זה 8 אז גם יש את הדרך לשם ובחזרה שזה עוד שעה וחצי והסידורים לפני ואחרי. ואם העבודה 9-10 אז בכלל! והשכר נמוך. בקשר ללימודים: אין לי כוח או כסף ללמוד. כול מה שאני מרוויחה מספיק לי רק כדי להחזיק מעמד ולא להיות תלויה באמא. מוזר, אני מדברת עם חברים שלי והרוב אומרים שאפילו אם היה להם מליון דולר הם היו עובדים! כי הם לא יכולים בלי עבודה. הם משתגעים בבית. טוב אז סבבה שהם יעבדו ואני לא. סתם. זה בלתי אפשרי. גם לצאת לחנויות וסידורים קשה לי. כול הזמן על סף התעלפות בגלל החום התמידי. כול הזמן מרגישה שאני מבזבזת יותר מדיי. כול הזמן קורא לי משו לא נעים בחוץ או בחנויות. או שאני נתקלת במישהו או שמשהו נופל לי. חוזרת. יוצא שביזבזתי המון אבל בעצם לא קניתי כלום. אין מה לאכול. אין כוח להכין כלום. מוותרת על אוכל... זה יותר קל כשאני בבית לוותר. לא צריך כוחות לעבוד. כול היום יושבת במדיטציה ההזייתית שלי. מרחפת בעולמות אחרים. אני אוהבת ת'שקט. אבל האמת היא שטוב לי ככה
