strange littel girl
New member
נגע בי
רציתי כול כך לעשות את זה, אבל פחדתי אולי מהתגובה שלה אולי בגלל שלא היינו חברות כלל . ראיתי אותה ביום הפיגוע היא לבשה חצאית וחולצה כחול מועשן שעליו היה דגלים קטנים של ארה"ב. נעמדתי מול המסך השינוים בביה"ס והיא עברה לידי ובראשי נשמעה המילה רע לא הבנתי למה אני שומעת אותה בראש ובערב היה הפיגוע בדולפנריום והיא הייתה הפצועה הכי קשה והרבה מאנשים מהכיתה שלי באו לבית חולים ואני לא הייתי חברה שלה, ולכן לא הלכתי. אתמול פגשתי אותה ברחוב היא לא ידעה את שמי אבל ידעה שלמדנו יחדיו ספרתי לה שלפני חצי שנה באוקטובר ראיתי עליה כתבה בעיתון ורציתי ליצור קשר אבל פחדתי פעם אחת אני יכולה להגיד היא הצילה אותי מפיגוע. זה היה איזה שבועים אחרי הכתבה שקראתי חברה שלי הזמינה אותי למסיבה והפנים שלה רחפו מול עיני וכול הזמן רעדתי סרבתי למסיבה. יום לאחרת אמרו שנתפס מחבל שהיה בדרכו לפיגוע בת"א. כול מה שאני רוצה עכשיו זה לגרום לה לאושר לא מתוך רחמים שדברתי איתה גיליתי שאנחנו דומות. לפעמים הפחד או הבושה היא דבר שצריך להשים בצד וכמו שדמיינתי את הפגישה איתה בדמיוני כך היה ונורא התרגשתי
רציתי כול כך לעשות את זה, אבל פחדתי אולי מהתגובה שלה אולי בגלל שלא היינו חברות כלל . ראיתי אותה ביום הפיגוע היא לבשה חצאית וחולצה כחול מועשן שעליו היה דגלים קטנים של ארה"ב. נעמדתי מול המסך השינוים בביה"ס והיא עברה לידי ובראשי נשמעה המילה רע לא הבנתי למה אני שומעת אותה בראש ובערב היה הפיגוע בדולפנריום והיא הייתה הפצועה הכי קשה והרבה מאנשים מהכיתה שלי באו לבית חולים ואני לא הייתי חברה שלה, ולכן לא הלכתי. אתמול פגשתי אותה ברחוב היא לא ידעה את שמי אבל ידעה שלמדנו יחדיו ספרתי לה שלפני חצי שנה באוקטובר ראיתי עליה כתבה בעיתון ורציתי ליצור קשר אבל פחדתי פעם אחת אני יכולה להגיד היא הצילה אותי מפיגוע. זה היה איזה שבועים אחרי הכתבה שקראתי חברה שלי הזמינה אותי למסיבה והפנים שלה רחפו מול עיני וכול הזמן רעדתי סרבתי למסיבה. יום לאחרת אמרו שנתפס מחבל שהיה בדרכו לפיגוע בת"א. כול מה שאני רוצה עכשיו זה לגרום לה לאושר לא מתוך רחמים שדברתי איתה גיליתי שאנחנו דומות. לפעמים הפחד או הבושה היא דבר שצריך להשים בצד וכמו שדמיינתי את הפגישה איתה בדמיוני כך היה ונורא התרגשתי