נגיד ש...
בעלי כמעט כל ערב מקבל התקף עצבים וכעס (ובעיקר בסופי שבוע וחגים), כל פעם בגלל סיבה אחרת, התקפים שמגיעים לידי צעקות נוראיות, קללות, זריקת חפצים וברוגז עד הבוקר (וכמובן כאב לב גדול שלי שעימו אני נרדמת ועימו אני מתעוררת)... נגיד ש... הוא מקבל התקפי כעס כאלה גם לעיתים במהלך היום, ללא שום הודעה מוקדמת, בעקבות מילה שנאמרה במקום או שלא במקום, לחץ או בעיה בעבודה, לחץ בבית וכד' ושתמיד אני הקורבן... נגיד ש...בכל בעיה שצצה, אם בבית ואם בעבודה (בעיקר שם), אני האשמה והוא לא מהסס להתקשר אלי מיידית בטלפון ולצעוק עלי בשל כך... נגיד ש...הוא לא מהסס לדבר אלי או לצעוק, בצורה מכוערת ופוגעת גם כשאנשים שומעים ונוכחים.... נגיד ש...הוא כל הזמן מתלונן, על כל דבר, ומה שאני לא עושה וכמה שאני לא משתדלת זה לא עוזר... נגיד ש... הוא כמעט לא רואה את הבית והילדים (בין השאר כי הורדתי ממנו הרבה לאור תלונותיו על הקושי שלו בשילוב בין הבית לעבודה) אבל כשהוא סוף סוף בבית הוא תמיד עם פרצוץ חמוץ, תמיד מתלונן, תמיד עצבני ותמיד תמיד מאשים אותי בזה... נגיד ש... גם כשאנחנו נוסעים לטייל הוא כל הזמן מוצא על מה לקטר, תמיד יש לפחות אפיזודת עצבים אחת וכמובן שהכל בגללי... נגיד שכשהוא עושה משהו עם הילדים וזה לשעה-שעתיים לעיתים רחוקות, הוא מתלונן ונותן הרגשה של התחשבנות... נגיד אנחנו נשואים 10 שנים ויש לנו שני ילדים בני 4 ו- שנה ועשרה, ואין לי שום תמיכה ועזרה ממשפחה כלשהי (ההורים הגרושים שלו לידנו אבל אין שום עזרה מהם)... נגיד שכבר המון זמן אני מרגישה ממנו תיעוב כלפי והוא גם אמר את זה פעם (ואח"כ התנצל)... נגיד ש... כשאני נפגעת הוא מתעצבן וטוען שאני נפגעת מכל דבר ושאי אפשר לדבר איתי... נגיד שהוא כבר זרק לי דברים כמו "נמאס לי ממך, כבר לא אכפת לי בכלל מה את חושבת, אז נחיה יחד אבל בנפרד, את זבל, נבלה (התנצל ל זה אח"כ וזה היה מזמן), לא רוצה לחיות ככה יותר וכו'... נגיד שיש עוד המון מה לכתוב ולספר אבל כבר עייפתי אתכם ולי אין כוח נפשי לחשוב יותר, מה הייתם אומרים לי????
בעלי כמעט כל ערב מקבל התקף עצבים וכעס (ובעיקר בסופי שבוע וחגים), כל פעם בגלל סיבה אחרת, התקפים שמגיעים לידי צעקות נוראיות, קללות, זריקת חפצים וברוגז עד הבוקר (וכמובן כאב לב גדול שלי שעימו אני נרדמת ועימו אני מתעוררת)... נגיד ש... הוא מקבל התקפי כעס כאלה גם לעיתים במהלך היום, ללא שום הודעה מוקדמת, בעקבות מילה שנאמרה במקום או שלא במקום, לחץ או בעיה בעבודה, לחץ בבית וכד' ושתמיד אני הקורבן... נגיד ש...בכל בעיה שצצה, אם בבית ואם בעבודה (בעיקר שם), אני האשמה והוא לא מהסס להתקשר אלי מיידית בטלפון ולצעוק עלי בשל כך... נגיד ש...הוא לא מהסס לדבר אלי או לצעוק, בצורה מכוערת ופוגעת גם כשאנשים שומעים ונוכחים.... נגיד ש...הוא כל הזמן מתלונן, על כל דבר, ומה שאני לא עושה וכמה שאני לא משתדלת זה לא עוזר... נגיד ש... הוא כמעט לא רואה את הבית והילדים (בין השאר כי הורדתי ממנו הרבה לאור תלונותיו על הקושי שלו בשילוב בין הבית לעבודה) אבל כשהוא סוף סוף בבית הוא תמיד עם פרצוץ חמוץ, תמיד מתלונן, תמיד עצבני ותמיד תמיד מאשים אותי בזה... נגיד ש... גם כשאנחנו נוסעים לטייל הוא כל הזמן מוצא על מה לקטר, תמיד יש לפחות אפיזודת עצבים אחת וכמובן שהכל בגללי... נגיד שכשהוא עושה משהו עם הילדים וזה לשעה-שעתיים לעיתים רחוקות, הוא מתלונן ונותן הרגשה של התחשבנות... נגיד אנחנו נשואים 10 שנים ויש לנו שני ילדים בני 4 ו- שנה ועשרה, ואין לי שום תמיכה ועזרה ממשפחה כלשהי (ההורים הגרושים שלו לידנו אבל אין שום עזרה מהם)... נגיד שכבר המון זמן אני מרגישה ממנו תיעוב כלפי והוא גם אמר את זה פעם (ואח"כ התנצל)... נגיד ש... כשאני נפגעת הוא מתעצבן וטוען שאני נפגעת מכל דבר ושאי אפשר לדבר איתי... נגיד שהוא כבר זרק לי דברים כמו "נמאס לי ממך, כבר לא אכפת לי בכלל מה את חושבת, אז נחיה יחד אבל בנפרד, את זבל, נבלה (התנצל ל זה אח"כ וזה היה מזמן), לא רוצה לחיות ככה יותר וכו'... נגיד שיש עוד המון מה לכתוב ולספר אבל כבר עייפתי אתכם ולי אין כוח נפשי לחשוב יותר, מה הייתם אומרים לי????