אין תשובות פשוטות
"אני עובד כיום במקום שבו אנשים מצויים במצב קיצוני של שינוי, גורם להתפרציות רבות חלקן מילוליות וחלקן אלימות פיזית." אתה אולי מתייחס דווקא למשרה כמאבטח בפאב / דיסקוטק, אבל לי זה העלה קונוטציה של "בית משוגעים". בין היתר אחרי שקראתי פעם נערה שסיפרה שהיא ואימה למדו אמנות לחימה (אייקידו במקרה שלהן) על מנת להתמודד עם אחיה שסובל מהפרעות נפשיות שגורמות לו לתקוף אותן לעיתים והן מתמודדות איתו אך אינן נכונות להזיק לו. ההפקדה בין שני המקומות הללו מאוד חשובה משום שיש הבדל מהותי בתפיסה שלנו את המצב בין השניים, באחריות שאנו מטילים על התוקף, וכשאני מתייחס אלינו ככלל, אני מאמין שגם שופט יושפע מכך. א. מה היחסיות של התגובה במקרה של התפרצות אלימה? אני חושב שדנו בזה בעבר. היחסיות של התגובה שלך תמיד מותנית בשני דברים - אם תרצה קודם "טקטיקה" ואח"כ "אסטרטגיה": קודם כל אנו רוצים לצאת מהתקיפה בשלום, אח"כ אנו גם רוצים שלא להפגע בטווח היותר ארוך (יחסי-עבודה, תביעות משפטיות, יחסי-חברה וכו').
מבחינה אסטרטגית-הסיטואציה קובעת : אם אתה מאבטח באירוע - הציפייה ממך היא שאתה תוציא את המתפרעים החוצה, ולבוס שלך פחות אכפת אם יקרה להם משהו בדרך להרתיעם (במידה כמובן). אם אתה מטפל בבית-משוגעים, שום התנהגות של המטופל שלך לא תצדיק שום תגובה שהיא מעבר לבלימה שלו או גרימת נזק מעבר למינימלי ביותר שניתן. ואם אתה אזרח
תמים שהופתע, רוב הציבור יהיה יותר סלחני כלפי התנהגות הלם מצידך (
אך לא תמיד השופטים). אבל
האסטרטגיה פחות חשובה אם לא תחזור הביתה בשלום, כל תגובה מידית מצידך שתגן עליך מפגיעה היא חיובית, גם אם היא פחות מוצלחת אסטרטגית (פוגעת במטופל מתפרע), זהו גם סוג ההתנהגות היחיד המותר חוקית. רצוי לזכור ש
מבחינת החוק, כל תגובה שמגיעה לאחר מעשה מהווה תקיפה נפרדת שטענת "הגנה עצמית" לא תעמוד לך עבורה (הח"מ איננו משפטן או עו"ד ויש לקחת את כל אמירותיו בנושא החוק בערבון מוגבל ביותר, כמי שרק התעניין וקרא מעט). ב. האם במקרה של אלימות מילולית קשה לפעול ראשון? רק כשאתה חש שחייך ניצבים מנגד, ואז עדיף להשפט ולהכלא מאשר למות. אם אתה תוקף פיזית ראשון, כמעט תמיד בעיני החוק ועדים בסביבה אתה תחשב לתוקפן. לכן רצוי לנהוג כך רק כשלתחושתך זו הדרך היחידה לחזור הביתה בשלום (ואז גם יש סיכוי שתצליח לצאת מזה בביהמ"ש עם עו"ד טוב מאוד). למעשה, מנקודת מבט של התוצאות המשפטיות, הכלל לעיל נכון גם אם הותקפת. החוק נוטה להתייחס לכל אירוע של תקיפה כאל קטטה אלא אם יש ראיות חד-משמעיות שמוכיחות שזה איננו המצב.
http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=14215384&archive=1 ג. מתי מבחינה חוקית חל עלי סעיף ההגנה העצמית בחוק העונשין?
נוסח החוק על הגנה עצמית - ראה בקישור כעקרון "הגנה עצמית" זו טענה להעדר אישום מאחר שהמעשה שנעשה הוא מסוג "כורח". טענה זו משמשת להגנה בדיון בבית-המשפט לאחר שהואשמת. לעיתים, המשטרה/פרקליטות מסיקות מלכתחילה שהמצב המתואר מצדיק הצגת טענה ולכן אין עניין לתבוע אותך בביהמ"ש והן יוותרו על התביעה. שים לב שמלבד הנושא הפלילי עבורו משמשת טענה זו, עלולה להתעורר גם תביעה אזרחית כנגדך לפיצוי על נזקים שגרמת וסף ההוכחה הנדרש שם כנגדך נמוך יותר. לפי החוק, אתה יכול לטעון להגנה עצמית בכל מקרה בו
אתה חשת תחת סיכון מיידי וכך היה חש גם אדם סביר אחר ובלבד שאתה גרמת
נזק סביר ביחס למקרה. יש כאן מספר נקודות שהן מאוד בעייתיות:
הנושא של האדם הסביר - כפי שרואה אותו שופט שלא נתקל באלימות ושהמשטרה ממהרת לענות לטלפון שהוא מרים ומגיבה כלפיו.
אם יכולת לצפות שאתה נכנס למצב אלים ובחרת שלא לסגת - טיעון ההגנה העצמית אינו תקף (ראה בחוק). רצוי לזכור שבסופו של דבר, הפעולות שינקטו כנגדך יקבעו בידי אנשים, ובהקשר זה כדאי לקרוא הודעה שכתבתי בעבר על
רשמים משיחה שערכתי עם תובעת משטרתית בנושא. אותו ההקשר הוא זה שבשלו מאוד משנה הסיטואציה, והיחס של מערכת החוק להתנהגות כלפי סתם אדם, משוגע מוצהר, כלפי שיכור וכלפי אסיר אלים שונה לחלוטין. ולסיום קישור לדיון על נושא ההתנהגות לאחר אירוע "הגנה עצמית" שהיה בפורום בעבר הרחוק:
http://www.tapuz.co.il/forums/main/Viewmsg.asp?forum=148&msgid=4222935&archive=1
