ליעליק - הסבר על הסגנון של נגוואוה
ליעליק (לדעתי זאת הפעם המליון שאני כותבת על נגוואה וממש נאלצת להגן על הסיגנון בחירוף נפש, אבל זה שווה) זאת לא רק נגוואה, יש המון רקדניות מסוגה, פשוט הן לא התפרסמו כמוה, אבל נגוואה מיצגת בסגנונה תקופה שלמה של ריקודי בטן שהיו מאוד מקובלים באותה התקופה - שנות ה 70. אתם צריכים להבין שנגוואה מייצת את הסגנון האותנטי, ריקוד שבה מחיקוי של הסביבה, של רקדניות אחרות, ריקוד מהש'כונה, ריקוד מרחוב. סגנון ריקוד הבלאדי שבו רוקדת נגוואה הוא אינו סגנון ריקוד מסוגנן, כמו הסגנון של סמיה ג'אמל וכל שאר הרקדניות מאותה התקופה (שנות החמישים). רקדניות כמו נגוואה לא למדו בלט, גז, פלמנקו, מחול מודרני. יעליק, הזזת החזה היתה מאוד מקובלת בתקופה הזאת, רק בשנים האחרונות, אם כניסתן של האמריקאיות לג'אנר הזה, החלה "עידונציה" עידון של התנועות, כמו : הזזת הכתפיים ולא את החזה, רגליים צמודות וכו' וכו' מה שקורה בשנים האחרונות לדעתי, התרחקות מהמקורות האותנטייים של הריקוד ונוצר איזשהו סוג של ריקוד שהוא ריקוד כל כך אחר לטעמי ולא תמיד אני אוהבת. מרוב תיכמום, מרוב תנועות, מרוב רצון להרשים בידע ובאוסף של התנועות - לא רואים ריקוד! גשרים, נפילות על הריצפה, נחשים יוצאים מתוך המעיים - פנימה החוצה, שימי ברזילאי, שימי ספרדי, שימי פה ושימי שם ומכל מה שיש - זה סלט אחד של של מה? של ידע. אבל אין את הנשמה האמיתית של מהות הריקוד. נגוואה רקדה בטבעיות, אבל כשהיא הגיע לקהיר מפלסטין כמובן שהיא התאמנה אצל טובי המורים וכתבו לה את הכוריאוגרפיות טובי הכוריאוגרפים במצרים וכל דום וכל טאק היה במקום, אבל ניתן לראות בבירור מהיכן היא באה. ותמיד אפשר היה לראות בריקוד שלה את הריקוד הש'כוני וזה מה שיפה בנגוואה. כתבתי כתבתי, ויש לי תחושה שאני לא מצליחה להעביר את המסר. טוב יאללה ביי
http://www.youtube.com/watch?v=pwPq8Y5kezk
