נבצרות זמנית

[יוסי ר1]

ל"חכם והתם" (מה לעשות, זה הניק):

אדם הנושא בתפקיד כל כך חשוב במדינה בה אנו חיים, שמואשם באישום חמור כמו אונס - זה לא "לפסים כל כך ריקים של אקטואליה המעוצבת ע"י כלי התקשורת" כדברך. זה אישום שמוגש על יד רשויות החוק במדינה. אז זה חשוב לא פחות מניתוח שיר של ביאליק, או אין לי מושג מה אתה כן חושב שחשוב לדון עליו בפורום של תרבות עברית. וגם אם התקשורת מלבה מאד את העיסוק בנושא (ובזה אני דווקא כן מסכים אתך), עדיין האישום (וההרשעה אם תהיה) אינה רק של התקשורת.

 

[החכם והתם]

יופי. אז אפשר להמשיך להעמיק בנושא

ואם כבר, אתה יודע, יש הרבה אישומים שמוגשים ע"י רשויות החוק במדינה, אז כנראה שכבר אף פעם לא יהיה לך משעמם. ואני מצידי, רק מעיר על חוסר הפורפורציה בין חשיבות הנושא והשפעתו הממשית על חיי האזרחים (כולל הגולשים בפורום) לבין כמות העיסוק והדיון בו. ואינני טוען שאין לעסוק בו כלל. הנושא ראוי להתיחסות, אבל בגבול הטעם ההגיוני. ושוב, "אדם הנושא תפקיד כ"כ חשוב" זו היתממות, משום שכבר זמן רב נושאי התפקיד הזה לא מסמלים עבורנו משהו כ"כ חשוב. זה לא שהתעוררנו בוקר אחד וגילינו שהאדם הנערץ עלינו מכל הוא מפלץ מתועב, רק גילינו (וללא הרבה תדהמה) שעוד מוקיון (המתהדר אמנם בכתר נאה, אבל זה לא בהכרח מתלבש עליו כ"כ יפה) הוא גם חרמן ומנוול אבל השרשור שלך הוא רק הטריגר לביטוי תחושה קצת חבלית (מלשון "חבל") שיש לי והיא, שלאחרונה מגיבים פה על כל איזו מהדורת חדשות. זו פשוט קריאה אל הנפשות הפועלות להרים את נושאי הדיון לרמה נאה יותר, שכבר הוכח שהפורום מסוגל לה בקלות. ובאמת שקורים גם דברים מעניינים בהרבה. אפילו מידע הנובע מן העיקרון של "רק על עצמי לספר ידעתי", עשוי להוות כר לשיח או לדיון מעניין בהרבה מחדשות קצב או חלוץ או זליכה.

 

[יוסי ר1]

כל אחד ומה שחשוב לו.

ולא לכל מה שחשוב, יש השפעה מיידית על חיי האזרחים. אבל לטעמי גם דגל המדינה הוא נושא חשוב, למרות שאין לו שום השפעה ממשית מיידית על אף אזרח -חוץ מיבואן או יצרן הדגלים. לכן, אם יתעורר מישהו ויחליט לשנותו למשל, אמצא לנכון להעלות את הנושא לדיון ולדאוג שיישאר במודעות. ואני ממש לא דוגמא טובה לאחד שבוחר את הנושאים שלו על פי שבשבת התקשורת. בעצם, בעיקר מאז ההתנתקות, אני צרכן תקשורת עלוב ביותר. מכסימום רואה חדשות פעם בשבועיים, לא מהדורה מלאה. עיתון אני קורא רק בשבת, ולוו דווקא את הנושאים הפוליטיים. ומה שיכול לעלות רמה הם לא נושאי הדיון כדבריך, אלא אולי טיב ואיכות הדברים שנכתבים, למרות שאני לא הייתי מעלה את זה כרגע כנושא המרכזי. אם מספיק אנשים כאן יחשבו כמוך, כלומר שזה (אישום הנשיא, או פיטורי חלוץ) אינו נושא ראוי לדיון, השרשור ממילא ייגווע מאליו. כוחות השוק , היצע וביקוש.

 

[מניקור לקרפיון]

על איזה "תפקיד חשוב" אתה מדבר?

נשיא המדינה אינו תפקיד חשוב הוא עוצב כתפקיד שולי ובצדק ובחכמה עשתה הכנסת כשבחרה לתפקיד השולי אדם שולי. אילולא מערכוני התוכי בארץ נהדרת חלק ניכר מהאוכלוסיה לא היה יודע מה שמו של נשיא המדינה ובצדק. ביום העצמאות, כשמשדרים את טקס חלוקת התעודות לחיילים מצטיינים קרוביהם של החיילים הללו שנאלצים לצפות בזה בטלויזיה כדי שיוכלו להגיד לאבא ואמא שלו "ראינו אותו בטקס בבית הנשיא, מאוד התרגשנו" יכולים לנצל את זמן נאום הנשיא כדי לעשות פיפי ועל כך הם בודאי מחזיקים תודה למוסד הנשיאות. אבל: אם לא יהיה מוסד נשיאות לא יהיה טקס חלוקת פרסים לחיילים וכו' ואז האומללים הללו יוכלו להשתין כרצונם ואולי בכלל ללכת לעשות מנגל.

 

[יוסי ר1]

שכנעת אותי. אותו חלק באוכלוסיה

לא יודע מי היה עגנון, או משתין על מה שהיה. ועגנון בכלל לא נושא כל תפקיד בארץ בכלל. לתפיסתי, אם התכלית היחידה של מדינה היא לספק שרותי חיים נוחים יותר לאזרח, קרי לטפל בכבישים, ביוב, חשמל, אבטחה וחינוך (ואולי עוד כמה) - הייתי מציע להפריט בכלל את המדינה, לאפשר לייזמים להקים חברות סטרט אפ שהתמחותן תהיה שירות לאזרח תמורת תשלום. תוכל לקנות אבטחה אישית, להתחבר לחברת חשמל מקומית פרטית, וכן הלאה. לא צריך ממסד, לא צריך מדינה, לא מעניינת החברה. אבל כיוון שאני אישית כן מאמין שהמסגרת צריכה להיות מדינה, אני מחשיב גם את התפקידים שאינם רק ביצועיים או אינם רק ייצור של שירות מעשי מיידי, אלא תפקידים שמסמלים את הדרך בה אנו מאמינים, תפקידים שעיקרם טקסיים. מתוקף תפקידו, הנשיא אמור להיות סמכות מורמת מעל המפלגתיות , לפעול לקירוב בין זרמים שונים בעם, לקירוב בין גושים פוליטיים יריבים, להיות אוזן קשבת למאבקים חברתיים ולסייע להם ככל יכלתו. סתם דווגמא, אשתי ואני הובלנו בזמנו מאבק ציבורי להשוואת נטל המילואים על כלל האוכלוסיה. הופתענו יום אחד לקבל טלפון הביתה, ממי שהתבררה כמזכירתו של עיזר וויצמן שהיה הנשיא באותה תקופה. לאחר שהיא וודאה שאנו בבית, היא העבירה את השיחה לוויצמן עצמו, שהביע את תמכתו המלאה במאבק, ובהחלט חיזק את ידינו. נשיא טוב יכול לטעת תקווה במקום בו הפוליטיקאים גודעים אותה. בקיצור, גם תפקיד ייצוגי יכול להיות חשוב, לפחות כמו ביצועי.

 

[מניקור לקרפיון]

ההבדל בין עגנון לקצב

עגנון היה סופר חשוב, מי שלא יודע מי היה עגנון מפסיד נכסים חשובים כמו "הכנסת כלה", "שירה" או "אורח נטה ללון". מה מפסיד מי שלא יודע מיהו קצב? מי שמשתין על עגנון עולמו התרבותי דל יותר מי שמשתין על משה קצב נהנה משלפוחית שתן קלילה. הנחת היסוד שלך בעייתית: יש "מפלגתיות" שהיא נחותה ויש "סמכות מורמת" שצריכה לנטרל אותה. זוהי תפיסה לא דמוקרטית - התנגשות בין גושים פוליטיים יריבים היא נשמת אפה של הדמוקרטיה ולא רצוי למסמס אותם ע"י ממלכתיות דביקה. למה צריך לקרב זרמים שונים בעם? אולי עדיפה דוקא רבגוניות שלא הופכת את כל הזרמים לשלולית אחת?

 

[יוסי ר1]

תשובתך אינה בדיוק לטענותי

לא שמוסד הנשיאות צריך להיות חשוב או בעל סמכות יותר מהמבנה הפוליטי. אבל יש מקומות בהם יריבות הגושים לא עושה טוב למדינה. כך נושאים כמו יחסי דתיים חילוניים, או קיטוב עדתי. מוסד נשיאותי יכול לפעול במישורים יותר רחבים מאשר פעילים פוליטיים, באשר הם נתפסי מיד כפועלים מטעם זרם זה או אחר, וקשה להם לשכנע שיש להם עניין בפיתרון שטוב גם לגוש היריב. ודאי שרבגוניות עדיפה, יש מפלגות שעיקר עיניינם לקדם את הנושאים שמעניינים נוער, ויש מפלגות שסל התרופות של קשישים וסופניים הוא הנושא העיקרי שלהם. יש מפלגות שיעשו הכל כדי להשיג מדינה יהודית מים לים, ויש שיפעלו לחדש זכויות שיבה לעקורי 48. תפקידו של מוסד נשיאותי אינו להכריע בין אילו לאילו, אלא ליצור אפיקי הדברות ראויים, כדי שכל גוש יפעל להשגת ענייניו לא רק בדרכי מלחמת חורמה ביריביו, אלא גם בהדיינות מתונה יותר, תוך שימת דגש על הרורך בפתרון שטוב לכולם.

 

[אלי ו.]

נשמת אפה של הדמוקרטיה אינה

התנגשות בין גושים יריבים אלא קבלת רצון העם. אין בעיה בהתנגשות בין אידיאולוגיות יריבות אבל הרעיון שמפלגה מסויימת תצביע נגד רעיון מסויים רק בגלל שהגוש היריב הציע אותו ולאחר שהיא תעלה לשלטון תציע בדיוק את אותה הצעה (ואז הגוש היריב יתנגד) אינה נשמת אפה של הדמוקרטיה אלא להיפך זהו המחיר שאנחנו משלמים עבור הדמוקרטיה. אחת הבעיות של הדמוקרטיה הישראלית היא שהגושים היריבים לעתים שוכחים שמטרתם אינה לקדם עצמם אחד מול השני אלא לשפר את מצב המדינה לפי האידיאולוגיה של בוחריהם.