נבצרות זמנית

[shellyland]

../images/Emo25.gif

 

[Raffael]

צודק. מאוד עצוב ומעציב הענין הזה.

 

[טופז2]

הרגשתי מאד לא נעים, בלשון המעטה

לראות את נשיא המדינה שלי מאבד שליטה הערב. הוא נראה כ"כ רע. נכון, כתב אישום חמור ביותר עומד להיות מוגש נגדו, אבל להוסיף עוד סיבות להתבייש... מלבד זה, מוטב לתת לתחנות הצדק לעשות את שלהם ולא לצאת ולרדוף אחריהם, ואת המלחמה להעביר לבין כותלי בית המשפט ולא בחרפה ובהשתלחות שכאלו.

 

[יוסי ר1]

לא דנים אדם (על דבריו) בשעת צערו,

ולא בשעה שמתו מוטל לפניו. זו שעה שאדם עלול, רשאי וגם זכאי להתפרק (להתפרק לגורמים, לא בבחינת לפרוק זעמו). אפילו הוא נשיא. ואם תוך כדי כך הוא אמר דברים כאלו או אחרים, לא על כך יש לדון אותו, לא לזכות ולא לחובה.

 

[תם ונישלם]

ובמיוחד כשהעלילה היא רק בגלל שהוא

מזרחי צ'רלי ביטון: האליטות רצו את קצב כשהיה שטיח פרסי שאפשר היה לדרוך עליו. צ'רלי ביטון, שהיה מראשי תנועת ה"פנתרים השחורים", אמר כי חברי האליטה הפוליטית בישראל "רצו שקצב ישרת אותם. הם רצו אותו כשהיה שטיח פרסי, שאפשר היה לדרוך עליו". בראיון ל"קול ישראל", טען ביטון כי בלחץ העיתונות הוחלט להגיש כתב אישום נגד נשיא המדינה, משה קצב

 

[טופז2]

וע ל אף הכל

זה היה מחזה מביש, מין מופע אימים, של אדם שאמור לייצג כל מה שטוב בחברה שלנו, ובמקום זה, קיבלנו ..מופע של תימהוני הזוי? (סליחה על הביטוי אבל כך זה נראה היה). לא נעים לראות נשיא – נשיא! ושר וראש עיר לשעבר כך, ושעדיין גם לא השתחרר מתסמונת סלאח שבתי.

 

[יוסי ר1]

אפרופו קצב, יש לי סיפור בהקשר זה.

ולכל המפקפקים בהשגחה הפרטית, הסכיתו ושמעו, הסיפור במיוחד אליכם. מדי שבת אני נוהג להעביר שיעור קצר בבית הכנסת, בכל שבוע אנו לומדים פסוק אחד, על פי הסדר. (עכשיו אנחנו באמצע משלי – ספר מרתק!). באחד מערבי שבת, השיעור שהתכוונתי להעביר נגע לקביעתם של חז"ל בדבר יוסף – כיוסף הצדיק. התכוונתי להרחיב ולהסביר כי קביעתם זו נובעת לאיפוקו ושליטתו העצמית בסיפור ניסיונה של אשת פוטיפר לפתותו, במיוחד לאור העובדה שחז"ל מדגישים את מודעותו של יוסף ליופיו ולטיפוח גופו - שהיה "מסלסל בשערו" ושאר מעשי נערות. והנה, לפני תחילת תפילת ערבית, נפתחת דלת בית הכנסת, ומי צועד לו פנימה, אם לא מיודעינו , שר הבטחון שלשבר, האדון איציק מרדכי. היה זה בדיוק בתקופה בה הורשע בהטרדות מיניות ומה לא. אין לי מושג מדוע בחר להגיע באותו היום לבית הכנסת: אולי היתה לו אזכרה כלשהי, אולי היה לו איזה עניין לא סגור עם בורא עולם. העובדה היא שמעולם לפני כן לא ראינו אותו בבית הכנסת שלנו, ובעצם גם לא מאז. איזה עיתוי!. ואני יושב לי לאורך כל התפילה, והופך בדעתי מה אני עושה עכשיו. לוותר על השיעור – לא שייך. כל שבוע לומדים, מה יום מיומיים? לעבור לפסוק הבא – לא שייך, תמיד יימצא איזה חכם שיקפוץ "אבל דילגת". לחזור על הפסוק של שבוע שעבר, כאילו שכחתי שכבר למדנו אותו? אפשר, אבל ראה התלבטות קודמת. בסופו של דבר, החלטתי שנפלאות דרכי ההשגחה, ואני לא אתערב לו בניהול סדרי עולם. ואם הוא שלח את האדון מרכדי לשמוע שיעור על צניעות ואיפוק ושליטה עצמית, לא אני אמנע זאת ממנו. את השיעור העברתי כמתוכנן. לא אני ולא שאר המתפללים הביטו לעברו תוך כדי, אבל אני מניח שהוא חש באותו רגע, שאכן ייסורים ממרקים עוון. " כן יאבדו כל אויביך ד' ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ותשקוט הארץ ארבעים שנה" (שופטים ה')

 

[אטיוד5]

נאה.

 

[nutmeg]

כל כך מביש

שמצאתי את עצמי קמה ויוצאת מהחדר כדי לא לראות ולא לשמוע עד הסוף.

 

[טופז2]

גם אני

 

[מארסו]

למה אתה אומר שאתה חש השפלה כגבר ?

 

[יוסי ר1]

כי כבני אדם, יש לנו תחושת אחווה

משותפת. החברה מהצבא, החברה מהלימודים, הגברים מול הנשים. אי אפשר להכחיש את תחושת האנחנו הזו. ופתאום, אחד שאמור להיות איתי באותה קבוצת ייחד, הולך ומתנהג כמו ניאנדרטאל. מבייש אותי כבן תרבות, מבייש אותי כגבר. למרות שאני לא מכיר אותו אישית, ולא הייתי אחראי על חינוכו. אבל אני חש שאחד משלנו פישל, והפשלה הזו מערערת את התחושה שלי כאנחנו, וכאנחנו בסדר.

 

[מארסו]

כאחד מבני מינך, אני חולק עליך

אינני חושב שהעובדה שאני והנשיא היננו בני אותו המין אמורה לנטוע בי תחושות אשמה כלשהן. באותה מידה אינני חושב שאם יתגלה שמדובר בעלילת דם, הרי כל המין הנשי אמור להתבייש במעשה של המאשימה. תחושת אנחנו ? אני מרגיש הרבה יותר "אנחנו" כשאני עם משפחתי, או חברי לעבודה, או הכיתה שלי מהיסודי מאשר כשאני בחברת גבר כלשהו שאינני מכיר.

 

[יוסי ר1]

שתי סיבות לדעתי מצדיקות תחושת אשם:

האחת, כבן לחינוך הדתי, אני מאמין באחריות קולקטיבית וערבות הדדית. וכשאחד מהקבוצה שאני נמנה עליה פישל, לי יש חלק באשמתו. זו הסיבה למשל מדוע קיים דין עגלה ערופה, טקס סמלי בו זקני העיר צריכים להסביר איך הם אינם אשמים ברצח אקרעי שבוצע בתחום שיפוטם. למרות שהם עצמם לא הרוצחים, אשמתם בכך שכנראה לא עשו הכל כדי למנוע עוול בתחומם. הסיבה השניה, קרא לה פסיכולוגיה בגרוש: לא מאות רבות של שנים עברו מאז עליונותו המוחלטת של הגבר הצדיקה לדעתו כל התנהגות שעלתה בדעתו כלפי נשים. הפיאודל היה רשאי לשכב עם כל אחת מנתינותיו, לפחות בליל נישואיה, ומעשי אונס לא נחשבו כלל עוול, מכסימום משהו שיש לפצות בגינו את משפחת הקרבן בכמה פרוטות. אביר נוצרי שדקדק בכללי הנימוס והטקס, יכול היה לאנוס בדרכו במסעי הצלב ירושלימה וחזרה כל נקבה שנקרתה בדרכו, ואיש לא חשב לו זאת לעוול. מכסימום להוכחת גבריותו. טבעו על עולם, שגבר בריא ונורמאלי שפוגש נערה נאה, חש כלפיה משיכה במידה זו או אחרת. אלא, שבעידן שלנו, עברנו תהליך חיברות שונה מזה שעברו לפני 300 שנים. כל גבר בריא ונורמאלי יודע היום מה כללי וגבולות החיזור המקובלים, מה נחשב לראוי, ומה נחשב לבוטה. ולכן, כשגבר שלכאורה נראה נורמטיבי, תוקף אשה בברוטאליות, עקב רום מעמדו או מסיבה אחרת, אני חש ששוב חזרנו לימי הבינים, ומסכת הנאורות שעתינו עלינו היא באמת רק מסכה, וכל אשה יכולה לשוב ולחוש מאויימת במחיצת גבר, באשר הוא גבר. אגב, המשוואה ההופכית נכונה גם היא, ואם מישהי טופלת האשמת שווא על פלוני, אני מניח שהרבה נשים טובות יחושו לא נעים מהסיפור, כי האחת הזו מטילה רבב בכולן.

 

[שבולת ירוקת העין]

אחריות קולקטיבית

יכולה להיות אם בחרת להשתייך לאיזו קבוצה על פי איזשהו קנה מידה להיות גבר זה למיטב ידיעתי לא ממש בחירה (של מרבית בני האדם) והיות גבר לא מחייב אף אחד כזה לאיזושהיא מעורבות בחייהם של אר בני מינו, וודאי לא לאחריות כלפי מעשיהם. אני ממש לא מבינה את ההיגיון שמאחורי דבריך וגם לא חושבת שאחרי אונס ו/או הטרדה מינית שמתבצעת בעולם ו/או במדינה או אפילו בעיר או ברחוב שלי "כל אשה יכולה לשוב ולחוש מאויימת במחיצת גבר"

 

[יוסי ר1]

אתן דוגמא מתחום שונה

כשאני שומע בחדשות (פעם בשבועיים כאמור...) שחיילים במחסום התעללו באיזה פלסטינאי שרק רצה לעבור ונקלע לאי הסכמה איתם, זה גם לא עושה לי טוב. לא אני חינכתי אותם, לא אני התעללתי, לא אני שלחתי אותם אישית לשרת שם. עדיין, הם חלק מהקבוצה שלי, ואני חש שאנחנו לא בסדר. זה נכון שככל שהמעגל מתרחב, תחושת השייכות הקולקטיבית קטנה והולכת, כשאני שומע שעשו זאת באחת ממדינות אפריקה אני אסתפק במשפט כמו לעזאזל, איזה אנשים... ולגבי הסיפא של דברייך, ראי מה קורה היום, כאילו עודף מודעות לנושאי הטרדה מינית, וכל הנושא של מה ראוי ומה לא נפתח מחדש, ולא פכדי אנשים יותר זהירים היום במחיצת המין השני, כי לך תדע מה הם יאשימו אותי מחר. שפם המקובלים מנסח זאת טוב ממני, קראי נא בדבריו בהקשר זה. (צר לי גולשטיין, הייתי חייב, זה מדגדג לי בשפם שאין לי...)

 

[Immanuel Goldstein]

איני מרגיש אחריות על מעשיו של כל

זכר, כמו שאיני מרגיש אחריות על מעשיו של אף אחד שאיני יכול להשפיע על מעשיו. אם היית מחנכו של הנשיא או אביו, אז היתה לך אחריות כלהי על התנהגותו. לגבי הפיאודל, חיפשתי פעם סימוכין למנהג ה-Prima Noctis. לפי כל המקורות שמצאתי, להד"ם.

 

[יוסי ר1]

אין זכות הלילה הראשון - מה זה, עוד

מיתוס אתה עומד לשבור לנו? "בתולה הנשאת ביום הרביעי תיבעל להגמון תחלה". (בבלי כתובות ג' עמוד ב') נכון שלא ימי הביניים, אבל באמת מעניין לבדוק מה היה ומתי.

 

[Immanuel Goldstein]

רוצה שאשבור לך עוד מיתוס? קרא כאן

סתאאאאאם.

 

[החכם והתם]

../images/Emo46.gif אני רוצה לומר משהו בנושא הזה

התקשורת בארץ ובעולם פועלת כמעצבת דעת קהל, ואני לא מדבר פה דווקא על פרסומות. התקשורת מדברת איתנו ערב ערב על פוליטיקה, ובבסיס העובדה הזו מונחת אמירה מאוד חזקה, חזקה בהרבה מאשר אם הייתה נאמרת ישירות והיא: פוליטיקה זה דבר נורא נורא חשוב. זה משמעותי לחיים שלנו, זה חשוב לנו, אסור לנו לפספס. עכשיו, הנחה כזאת אינה מובנת מאליה, אבל התקשורת בונה עולם שלם על ההנחה הזו, ואנחנו כבר מקבלים את זה בילד-אין עם החדשות כל ערב. והרי יכול אדם (כמוני למשל) לקום ולומר- זה בכלל לא חשוב. בטח לא כמו שאתם עושים מזה. וגם בכלל לא מעניין. סתם קטנוני וריק ומשעמם. עולם עלוב של קטנות ושל עיסוק בקטנות. משחקים בקקי. אם הפוליטיקה למינה הייתה נכנסת לחדשות רק במידה שהיא באמת משפיעה על חיינו, החדשות עליה היו נעשות פונקציונליות ואחוז הופעתה בטלוויזיה ובעיתון היה יורד פלאים. ובאותו עניין: משה קצב לא מעניין אותי. בכלל. לדעתי קורים בארץ ובעולם דברים מעניינים בהרבה! זו רק שאלה על מה בוחרים להסתכל ובמה בוחרים להתעניין. וללא ספק, יש משהו מאוד מיושן בלהתרגש מכל הסיפור רק בגלל שהוא "נשיא המדינה הזו" ונשיא זה הרי סמל נורא נורא חשוב, וזה משפיע על כל המדינה! בולשיט! הרי אנחנו מכירים כבר מספי שנים את הנפשות הפועלות, אפשר לחשוב איזו אישיות רמת מעלה, איזה אדם מרשים היה קודמו בתפקיד. והרי אנחנו כבר יודעים הרבה זמן שפני הדור כפני הכלב, אז מה ההתרגשות, שעכשיו זה רשמי? אלא מה? זה עכשיו בחדשות! ומה שבחדשות זה כנראה האירוע החשוב ביותר שקורה, בזה אין ספק. יוסי אמר בהודעתו שהוא מכיר את הפורום ולכן הוא ממתין לדיון "חם" ול"עליהום". אם הוא צודק, חבל שפורום שמתיימר לעסוק ב"תרבות" ירד לפסים כל כך ריקים של אקטואליה המעוצבת ע"י כלי התקשורת שקובעת מה היום חשוב ומעניין נורא את כולנו.