פוינט גארדים
5. גארי פייטון – הישגים קבוצתיים: זכה באליפות עם מיאמי ב-2006. הגיע לגמר עם הלייקרס ב-2004. הישגים אישיים: הוביל את הNBA באסיסטים ובשלשות בשנת 2000. נבחר לאול-סטאר ב2000-2003. נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה של הליגה ב2000-2002 נבחר לחמישיית הNBA ב-2000. חמישיית הNBA השניה ב-2002. חמישיית הNBA השלישית ב-2001. עונת השיא: שנת 2000 במדי סיאטל. 24.2 נקודות, 8.9 אסיסטים, 6.5 ריבאונדים פייטון הגיע אמנם לשיאו המקצועי בתחילת העשור, אבל היה שחקן משמעותי גם בקבוצות הבאות בהן שיחק, ובעיקר זכור מהקדנציות בלייקרס (בקבוצת ה'גאלאקטיקוס' בה חבר עם קארל מאלון לקובי בראיינט ושאקיל אוניל בדרך להפסד בגמר לדטרויט) וממיאמי (שם שיחק תפקיד משני בהצגה של שאקיל ודוויין וייד). הרכז ההגנתי הגדול האחרון, שהיה מצוין גם בצד ההתקפי (למעלה מ-20 נקודות ו-8 אסיסטים למשחק ב-4 העונות הראשונות של העשור) אך בשיאו עמדו בינו לבין האליפות מייקל ג'ורדן והבולס (כאשר הגיע לגמר עם הסוניקס). אילו הבחירה הייתה נעשית רק על פי חמש השנים הראשונות של העשור היה ודאי מדורג גבוה יותר. פרש לאחר עונת 2006-7. 4. ג'ייסון קיד – הישגים קבוצתיים: הגיע לגמר עם ניו ג'רזי ב-2002 ו-2003. הישגים אישיים: הוביל את הליגה באסיסטים ב2000, 2001, 2003, 2004. הוביל את הליגה בחטיפות ב-2002. נבחר לאול-סטאר ב-2000-2004, 2007, 2008 נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה של הליגה ב-2001, 2002, 2006 נבחר לחמישיית ההגנה השניה של הליגה ב-2000, 2003, 2004, 2005, 2007. נבחר לחמישיית הNBA ב-2000-2002, 2004. נבחר לחמישיית הNBA השניה ב-2003. עונת השיא: שנת 2002 במדי ניו ג'רזי: 14.7 נקודות, 9.9 אסיסטים, 7.3 ריבאונדים קיד עדיין מחפש את טבעת האליפות שלו במדי דאלאס, אבל ברור שגם השיא שלו כבר מאחוריו. בשיאו היה בכיר הרכזים בליגה, ושחקן אול-אראונד מצויין, אשר באמת עושה את השחקנים סביבו טובים יותר. את העשור הזה החל בפיניקס, אז הגיע לניו ג'רזי וסחב אותה פעמיים לגמר, שם נכנעו פעם אחת ללייקרס (באליפות השלישית) ופעם אחת לסן אנטוניו וכך נתקל בשתי השושלות המפוארות של העשור. בנוסף לקיד רקורד מרשים בנבחרת ארה"ב כאשר באליפות האחרונה פרש את חסותו על הכוכבים הצעירים. 3. כריס פול – הישגים קבוצתיים: טרם הגיע לגמר הליגה. הישגים אישים: הוביל את הליגה באסיסטים וחטיפות ב-2008, 2009 מחזיק בשיא הNBA להכי הרבה משחקים עם חטיפה אחת לפחות (108) נבחר לאול-סטאר ב-2008, 2009 נבחר לחמישיית ההגנה הראשונה של הליגה ב-2009 נבחר לחמישיית ההגנה השניה של הליגה ב-2008 נבחר לחמישיית הNBA ב-2008 נבחר לחמישיית הNBA השניה ב-2009. עונת שיא: שנת 2008 במדי ניו אורלינס: 22.8 נקודות, 11 אסיסטים, 5.5 ריבאונדים למשחק. כריס פול לא כאן בגלל מה שהוא עשה על המגרש, למרות שזה לא מעט, אלא בעיקר בגלל שהוא הצליח להפוך להיות המשיח של עיר שלמה. ניו אורלינס בחרה אותו באותו קיץ נוראי של הוריקן קתרינה, והנאמנות שלו לעיר ולקבוצה הפכה אותו להיות גדול מהשחקן (הגדול בפני עצמו, כאמור) שהוא היה. פול גם הוכיח שכמו רכז אמיתי הוא באמת מסוגל להפוך את החברים שלו לטובים יותר. אמנם בעונה האחרונה חלה נסיגה קלה במצבה של הקבוצה, אך לא מעט מכך ניתן לתלות בחוסר הודאות הכלכלית שנוצרה עקב המשבר הכלכלי האחרון (ניו אורלינס הושפעה מהמצב בצורה הקשה ביותר). הוא רק בן 24 וסיכוי גדול שנראה אותו במיקום גבוה גם בדירוג בעוד עשור. 2. צ'אנסי בילאפס – הישגים קבוצתיים: זכה באליפות עם דטרויט ב-2004. הגיע לגמר עם דטרויט ב-2005. הישגים אישיים: MVP של סדרת הגמר ב-2004. נבחר לאול-סטאר ב-2006-2009 נבחר לחמישיית ההגנה השניה של הליגה ב-2005,2006. נבחר לחמשייה השניה של הליגה ב-2006 נבחר לחמישיה השלישית של הליגה ב-2007, 2009 עונת השיא: שנת 2006 עם דטרויט: 18.5 נקודות, 8.6 אסיסטים, 3.1 ריבאונדים למשחק. אם בתחילת העשור היו מצביעים על צ'אנסי בילאפס כשחקן שייסיים שני במצעד הפוינט גארדים הגדולים של העשור, סביר להניח שהיינו מתייחסים לכך בביטול. בילאפס בילה את שלוש העונות הראשונות של העשור כרכז מחליף בדנבר (ועם פציעה שהשביתה אותו לכ-70 משחקים) אח"כ רכז מחליף במינסוטה, ורק בעונת 2002-2003 חתם בדטרויט והאגדה החלה. בכל עונה מ-6 העונות שבילה בדטרויט, בילאפס לקח את הקבוצה שלו עד לגמר האיזורי, כשב-2004 – עונת השיא של ה'באד בויז' החדשים – הוא סוחף אותם עד לאליפות במה שהיה תחילת התפרקות השושלת של הלייקרס, וזוכה בMVP של הגמר. בתחילת השנה שעברה היה בצד הנכון של הטרייד שהחזיר אותו לעיר הולדתו דנבר (שם גם החל את הקריירה) כשהוא לובש את המספר של סמל אחר של דנבר – ג'ון אלווי, הקווטרבק האגדי של הברונקוס – לקח גם את כרמלו אנתוני ויתר החברים עד לסדרת גמר המערב מול הלייקרס והשלים בכך 7 שנים (לפחות) ברציפות בגמר איזורי. בילאפס הפך ב7 השנים האלו לסמל העבודה וההתמדה כשבשנה שעברה הוא מוסיף גם את הפרס על אזרחות טובה לרקורד המרשים שלו. 1. סטיב נאש - הישגים קבוצתיים: לא הגיע לגמר הישגים אישיים: MVP של הליגה ב-2005, 2006 הוביל את הNBA באסיסטים ב2005-2007. הוביל את הליגה באחוזי עונשין ב-2006 נבחר לאולסטאר ב2002,2003, 2005-2008 נבחר לחמישיה הראשונה של הליגה ב2005-2007 נבחר לחמישיה השניה של הליגה ב2008 נבחר לחמישיה השלישית של הליגה ב2002, 2003 עונת השיא: 2007 במדי פיניקס, 18.6 נקודות, 11.6 אסיסטים, 3.5 ריבאונדים למשחק. למרות שהקודמים לפניו ברשימה הציגו רקורד מרשים יותר מבחינת תארים קבוצתיים, הרי שסטיב נאש הוא הרכז היחיד העשור הזה שזכה לתואר MVP (את אלן אייברסון, שזכה גם הוא בתואר, אני מחשיב כשוטינג גארד). נאש – אם להשתמש בניסוח פלצני מעט – היה למעשה מימוש של רעיון. הוא פרח תחת מייק ד'אנתוני בפיניקס, כשהוא והמאמן מביאים לשלמות את פילוסופית ה7SOL (שבע שניות או פחות) – הפילוסופיה של מייק ד'אנתוני שגורסת כי קבוצה יכולה להגיע ליעילות מקסימלית אם היא זורקת בשבע השניות הראשונות של ההתקפה. הפילוסופיה הזו הביאה את נאש לשני תארי MVP, וגרמה לפריחת שחקנים אחרים – ג'ו ג'ונסון, בוריס דיאו, קווינטון ריצ'ארדסון, שון מאריון – כולם שחקנים שפרחו בפיניקס, ומתוכם רק ג'ונסון הצליח לשמור על אותה הרמה גם אחרי שעזב. נאש וד'אנתוני למעשה הביאו לפריחה המחודשת של הסגנון המהיר בNBA, ועל זה – לא פחות מאשר על שני תארי הMVP שלו – אני מדרג את נאש ראשון. נאש הוא אולי האנטי-תיזה המוחלטת לבילאפס שנמצא מקום אחד נמוך יותר. שחקן שהגיע להישגים אישיים מרשימים, תוך הצגת סגנון כדורסל התקפי מוחלט. ככל הנראה נאש כבר לא יזכה באליפות, אבל עדיין, לטעמי, הוא הפוינט גארד הטוב ביותר בעשור האחרון.
) אבל הנה אני מגיש לכם את שני החלקים הראשונים - הפוינט גארדים והשוטינג גארדים. אתם מוזמנים להביע את דעתכם, הפרויקט המלא יעלה בסופו של דבר לבלוג שלי.