נבואה פרק מס. 2
היתה זאת שעת ערב מוקדמת ויורם היה בדרכו הביתה מהקריות לתל אביב. היה זה בשעה שחצה יורם את נתניה צפון כשגילה לפתע כי מישהו יושב לצידו במכונית. מתוך פאניקה והפתעה איבד יורם את שליטתו ברכב אולם הנוסע שלצידו שלח את ידו להגה, יישר את המכונית תוך כדי נסיעתה בחזרה למרכז הכביש ואמר לו: ``היי, אתה רוצה להרוג אותנו?`` ``מי אתה? איך הגעת לכאן?`` שאל יורם בקול משתנק ``זה סיפור ארוך, בוא נעצור את המכונית היכן שהוא ואספר לך, על כוס קפה``. ``יש כאן מסעדה ובית קפה, עוד קילומטר מכאן``. אמר יורם המבועת. יורם, מפוחד עד עמקי נשמתו, פחד לנשום או לזוז ובדרך שקע במחשבות מטורפות שרצו בראשו כל הדרך עד שהחנה את רכבו בחניית תחנת הדלק המוארת על יד בית הקפה. יורם נשם לרווחה עת יצא הזר ממכוניתו והתמתח. יורם שמח לצאת מהמכונית. עתה, כשיוכל לסקור את הזר באור ולא באפלולית המכונית, ולתחקר אותו, יוכל אולי להירגע. יורם הפעיל את השלט ומכוניתו יבבה קלות לאחר שננעלה. ``מה תשתה?`` שאל יורם את הזר. ``קפה אספרסו ארוך``. יורם שתק והביט בזר שנפל עליו פתאום באמצע הנסיעה, הוא נראה אדם נחמד, חשב יורם, קצת יותר מבוגר ממני, משהו בסביבות גיל ארבעים וחמש ומעלה. תווי פנים נעימים, מסגרת מוזהבת דקה של משקפים ורוב הזמן חיוך מרוח על פניו. בשלב זה כבר היה יורם כמעט משועשע וחיכה בקוצר רוח לשמוע את סיפורו של הזר, כדי לנסות ולפתור את התעלומה. כשהתיישבו בקצה מרוחק של בית הקפה, פנה יורם לזר ואמר לו, בעודו ממתיק את הקפה שלו. ``שמי יורם, ואיך קוראים לך?`` הזר אחז בשתי ידיו את הכוס החמה, השתהה, לגם כמה לגימות קטנות ואמר: ``שמי אינו חשוב``. ``ואיך צצת פתאום במכוניתי באמצע הנסיעה?`` שאל יורם ולאחר היסוס גימגם: ``האם אתה חייזר? אולי מלאך?`` ``אני בא מדרך ארוכה, ארוכה מאוד``. ``ולמי אתה בא? אם יורשה לי לשאול?`` שאל יורם, סקרנותו גוברת מרגע לרגע. ``אליך``. ``אלי?`` ``כן, אליך. אתה נמצאת המתאים ביותר``. ``אני?`` ``כן, אתה תראה את הדרך``.
היתה זאת שעת ערב מוקדמת ויורם היה בדרכו הביתה מהקריות לתל אביב. היה זה בשעה שחצה יורם את נתניה צפון כשגילה לפתע כי מישהו יושב לצידו במכונית. מתוך פאניקה והפתעה איבד יורם את שליטתו ברכב אולם הנוסע שלצידו שלח את ידו להגה, יישר את המכונית תוך כדי נסיעתה בחזרה למרכז הכביש ואמר לו: ``היי, אתה רוצה להרוג אותנו?`` ``מי אתה? איך הגעת לכאן?`` שאל יורם בקול משתנק ``זה סיפור ארוך, בוא נעצור את המכונית היכן שהוא ואספר לך, על כוס קפה``. ``יש כאן מסעדה ובית קפה, עוד קילומטר מכאן``. אמר יורם המבועת. יורם, מפוחד עד עמקי נשמתו, פחד לנשום או לזוז ובדרך שקע במחשבות מטורפות שרצו בראשו כל הדרך עד שהחנה את רכבו בחניית תחנת הדלק המוארת על יד בית הקפה. יורם נשם לרווחה עת יצא הזר ממכוניתו והתמתח. יורם שמח לצאת מהמכונית. עתה, כשיוכל לסקור את הזר באור ולא באפלולית המכונית, ולתחקר אותו, יוכל אולי להירגע. יורם הפעיל את השלט ומכוניתו יבבה קלות לאחר שננעלה. ``מה תשתה?`` שאל יורם את הזר. ``קפה אספרסו ארוך``. יורם שתק והביט בזר שנפל עליו פתאום באמצע הנסיעה, הוא נראה אדם נחמד, חשב יורם, קצת יותר מבוגר ממני, משהו בסביבות גיל ארבעים וחמש ומעלה. תווי פנים נעימים, מסגרת מוזהבת דקה של משקפים ורוב הזמן חיוך מרוח על פניו. בשלב זה כבר היה יורם כמעט משועשע וחיכה בקוצר רוח לשמוע את סיפורו של הזר, כדי לנסות ולפתור את התעלומה. כשהתיישבו בקצה מרוחק של בית הקפה, פנה יורם לזר ואמר לו, בעודו ממתיק את הקפה שלו. ``שמי יורם, ואיך קוראים לך?`` הזר אחז בשתי ידיו את הכוס החמה, השתהה, לגם כמה לגימות קטנות ואמר: ``שמי אינו חשוב``. ``ואיך צצת פתאום במכוניתי באמצע הנסיעה?`` שאל יורם ולאחר היסוס גימגם: ``האם אתה חייזר? אולי מלאך?`` ``אני בא מדרך ארוכה, ארוכה מאוד``. ``ולמי אתה בא? אם יורשה לי לשאול?`` שאל יורם, סקרנותו גוברת מרגע לרגע. ``אליך``. ``אלי?`` ``כן, אליך. אתה נמצאת המתאים ביותר``. ``אני?`` ``כן, אתה תראה את הדרך``.