נא לקרוא

[ספירו^ש]

נא לקרוא

אני לא כל כך יודעת מאיפה להתחיל. אבל אני יודעת שזא הפעם האחרונה שאני הולכת לכתוב משהו.. אז לא אכפת לי כבר. אני רק מזהירה מראש שזה הולך להיות ארוך.. --------------------------------------------------------------------- --------------------------------------------------------------------- אני אספר על עצמי טיפה.. ילדה בת 15.. (כן, ילדה.. לא נערה. ילדה, ככה אני מרגישה) מבית טוב.. אפשר לומר שבחינה כלכלית אנחנו נמצאים במצב מעולה. עד כאן הכל טוב, נכון? אהה.. לא ממש. ***************** לפני שנה וחצי, חשבתי שיש לי את החיים הכי טובים בעולם! מה אני עוד צריכה? יש לי חבר מדהים שאני אוהבת, חברות תומכות, משפחה שעומדת לצידי, הלימודים הלכו דיי טוב.. חיים מושלמים.. אבל פעם ראשונה שראיתי איך החיים שלי מתרסקים לי בפנים. לפני שנה וחצי, הלכתי עם חברים למסיבה של חברה שלי.. מסיבת יום הולדת. היה כיף.. עם כל החברים, מוזיקה.. צחוקים.. אתם יודעים, מסיבה רגילה.. והיה כיף! ואני גם זוכרת שהיה איזשהו שלב שבו ידיד שלי רצה לדבר איתי, קרא לי החוצה. ואני בכיף יצאתי איתו החוצה! ממש אהבתי את הידיד הזה.. נתן לי הרגשה טובה עם עצמי. בכל מקרה.. יצאנו החוצה.. והתחלנו לדבר.. ופתאום, ראיתי משהו מוזר.. הסתכלתי לו בעיניים, ובמקום המבט השובב והבורק שהיה לו תמיד בעיניים.. הופיע מבט אחר.. משהו מוזר שבחיים לא ראיתי. אבל לא הייתי צריכה לחשוב יותר מידי למה הוא מסתכל עלי ככה.. הוא כבר עשה את העבודה לבד.. וכל מה שחשבתי על אותו ידיד נהדר שהיה לי.. התרסק.. וכבר לא אכפת לי להגיד שנאנסתי! זה לא משנה! נמאס לי להגיד את הדברים ברמזים! אני צועקת מול כולכם!!!! א-נ-י נ-א-נ-ס-ת-י!!!!!!!! הנה. ידעתי שזה יקרה. הדמעות שוב מתחילות לזרום.. אבל אתם יודעים מה הוא עשה אחרי זה?? הוא האשים אותי!!! האשים שליכלכתי עליו! האשים שהוצאתי לו שם רע!!! הוא פגע בי בצורה הכי נוראה שיכולה להיות. חילל את גופי. והוא אומר שאני מלכלכת עליו.. לא סיפרתי על המקרה לאף אחד.. רק לחברה טובה אחת שלי.. ולחבר שלי.. שמסתבר שגם זו הייתה טעות. הם לא עשו כלום.. חבר שלי אמר: ``ספיר, או שאת הולכת למשטרה, או שאני סוגר איתו חשבון`` כמובן שלא אמרתי לו את השם של הנבל, כי אז חבר שלי היה מסתבך.. ולהורים? מי בכלל חשב עליהם באותו הרגע?? אתם מכירים את המשפחות האלה שמראים לעולם כאילו הכל טוב.. כאילו הכל שמח וכולם מאושרים?? כאילו אין בעיות בבית?? כאילו אין העלבות?! כאילו שהבת שלהם לא מסתגרת כל לילה בחדר ובוכה במשך שעות על הכל?! על החיים שלה?!? אתם מכירים?? אז זהו.. שאני מכירה את זה.. ממש מקרוב.. ואתם יודעים מה הכי כואב לי? שאני לא זוכרת את הפעם האחרונה שאמא נתנה לי חיבוק.. אני לא מתכוונת לחיבוק של יום הולדת, או חיבוק של אירוע מיוחד.. אלא חיבוק אוהב.. חיבוק תומך.. חיבוק שאומר ``אני פה בשבילך, להקשיב לך..`` חיבוק שאומר ``אני אוהבת אותך``.. אני לא זוכרת את זה. אני גם לא זוכרת את הפעם האחרונה שאמא שלי ניסתה לדבר איתי על הבעיות שלי. על מה שבאמת מציק לי וכואב.. אני רק זוכרת את הכאב הזה בלב שמסרב להרפות.. שמסרב להשתחרר ממני ולעזוב. אני זוכרת את ההרגשה של ההדרדרות.. כן.. הדרדרות.. שכל החברות שלך מפנות לך את הגב ללא סיבה. אני זוכרת את התחושה של התחברות עם אנשים מחברה לא טובה.. שגם הם לא עשו לי טוב. אני זוכרת, עדיין, את ההתחלה שלי עם העישון.. חשבתי שזה מה שיוציא אותי מכל הצרות.. אבל טעיתי.. זה רק החמיר.. ההתפלחויות מבית ספר? גם את זה אני זוכרת אבל מה, הציונים? הציונים נשארו אותו הדבר.. כי זה מה שחשוב לאמא! שהבת שלה לא תדרדר בלימודים! היא האשימה אותכם.. את האנשים בפורום.. על זה שאני מבלה שעות מול המחשב במקום לבלות שעות מול הספרים והמחברות.. היא חשבה שאתם אשמים. היא טועה ועכשיו כואב לי.. כל כך כואב לי.. בלב ואני רוצה לשחרר את הכאב והסבל הזה. ממילא הם לא צריכים אותי.. גם אני כבר לא צריכה אותי.. למה להישאר בעולם שכולו זה רק סבל.. רק גורם הרגשה רעה?? אני לא יודעת. והעיניים כבר מתחילות לשרוף.. והמקלדת כבר כל כך רטובה.. ואני? אני מאסתי בעולם הזה. מאסתי בעצמי. מאסתי בכולם.. או אולי ההפך.. אני נמאסתי על כולם עדיף שאני אלך ******************* לא יכולה להמשיך.. לא יכולה כואב לי

 

[Mrs.Dvash]

ספיר.

אין לי מילים לשכך את כאבך הנורא, להקל עלייך בטח ובטח שלא פה. כמו שכתבתי לך בסיפורים, אנא ממך צרי איתי קשר כי לי אין דרך להשיג אותך. ילדה שלי, אל תמאסי בחיים. אני כמו רבים היינו שם, שפר מזלנו ואנו עדיין כאן. את שומעת? ש-פ-ר- מזלנו ואנחנו עדיין חיים, עדיין בעולם הזה! ספיר אנא, צרי איתי קשר. היי חזקה, כל הכבוד לך. עולם ומלואו את נושאת על כתפייך, יום יום, דקה דקה, ההתוודות הזו כאן היא ההתחלה לשיפור, ההתחלה לריפוי. אם רק אוכל עזור, לשמוע,לייעץ, לבכות אתך, להיות לך למשענת. פליז אני פה.

 

[ספירו^ש]

תודה, אבל..

לא הפסקתי לבכות.. לא כשכתבתי על עצמי.. ולא כאשר קראתי את תגובתך.. נמאס לי לבכות! נמאס לי להרגיש את הכאב הזה בלב! נמאס..

 

[Mrs.Dvash]

ספיר תקשיבי לי.

אין דרך אחרת ילדה שלי, אין. כ``כ הרבה כאב במשך כ``כ הרבה זמן חייב לצאת החוצה מתישהו, ודרך אחת להוציא אותו [אם לא הטובה ביותר] היא בכי. תבכי, תצרחי, תצעקי זו גם דרך. העיקר שתתחילי להוציא. את לא ראוייה לסבל את שומעת? את לא ראוייה לניכור ולחוסר אהבה. אני יודעת שנמאס, אני יודעת שאת באפיסת כוחות, והנה, ראי כמה את גדולה. ראי כמה את מדהימה, גם באפיסת כוחותייך באת, כתבת, הוצאת בלי להתבייש, ללא מעצורים, ללא גבולות. ספיר אני יודעת שנמאס, אבל זה קשה. זה תהליך של הוצאת כאב, ובכל אסון שקורה, בכל דבר רע כרוך הבכי והכאב והצער, אך יש פתרון וישנה דרך. אל תלכי מפה. לא מהעולם ולא מהפורום. קחי כמה זמן שרק תצטרכי רק דעי שאני פה.

 

[ספירו^ש]

דובשה יקרה

אז אוקי, אני אצרח, אבכה אצעק! הכל אני אעשה... אבל זה לא ישנה דבר! אני לא ארגיש שלמה עם עצמי! זה לא ישנה את העובדה שבכל בוקר שאני הולכת לבית הספר אני אצטרך להסתכל לאותו נבל בעיניים, זה לא ישנה את העובדה שכאילו קיר חוצץ ביני ובין ההורים שלי.. זה לא ישנה את העובדה שהחברות הכי טובות שלי התרחקו ממני.. זה לא ישנה את העובדה שמבחוץ אני נראית ילדה מאושרת! ילדה שמחה שיש לה הכל בחיים! אבל מבפנים.. אותה ילדה נשברת לאט לאט.. זה לא ישנה את זה

 

[Mrs.Dvash]

את צודקת.

זה לא ישנה את זה. את לא תחזרי להיות מי שהיית פעם. החברות שלך [תסלחי לי כן אבל טוב עדיף שלא אגיד מה דעתי על סוג אדם שכמותם] לא יחזרו להיות אותן החברות. ונכון, אין גרוע מלחזור כל יום לבית הספר ולהסתכל לחלאה בעיניים. אם תבכי, תצעקי, תצרחי ובתעטי עד השמיים זה לא ישנה את הכאב. אבל כאן באה ההקלה, ילדה שלי. כאן באה ההתחלה החדשה, השינוי. תביני. להוציא החוצה דורש את כל האומץ בעולם. אין אנשים יותר חזקים מאלו אשר נושאים על כתפיהם עולם ומלואו וזה אוכל אותם יום יום, כל יום בשמך כל היום כולו. תחשבי ילדה שלי, את אחת מאותם אנשים. ותחשבי איזו גדולה יש לך, איזה אומץ להוציא הכל החוצה. בתוך נבכי נשמתך את חייבת להבין שאת צריכה התחלה חדשה. שהגיע הזמן להתמודד עם הכאב הזה אבל לא באותה הדרך. בדרך אחרת, שונה. להתמודד איתו בעזרת אנשים חדשים. להתמודד איתו בדרך הקשה ולנצח! אין דרך אחרת ילדה שלי, אני אתך. בכאבך [למרות שלעולם לא אדע כמה גדול הוא] בבכייך [למרות שלעולם לא אדע כמה בכית עד היום] שום דבר מהדרך הנוכחית שחייך מתנהלים בה היום לא יכול לשנות כלום. אני לא יועצת, אני פשוט אומרת את דעתי. מצאת פה פורום ענק, שבו את יכולה להוציא הכל. אני פה, ועוד אנשים אשר הביעו נכונות לעזור אם רק יוכלו. צאי לדרך חדשה ואם תצטרכי עזרה, כי זה הולך להיות קשה. זה הולך להיות כואב, ובסוף את תצאי המנצחת! שמחה להגיד שאני ``מכירה`` אותך. ילדה שלי, הדרך קוראת לך, אזרי אומץ אני פה.

 

[חוצנית-יעל]

ספירוש היי

קראתי את מילותייך... אני חושבת שאת לא אמורה לשאת בגילך את כל הכאב הזה לבדך בשביל זה יש משפחה שבטח ובטח אוהבת גם אם הם לא ממש מחבקים ואם לא משפחה אז תפני לערן שם לא שואלים אותך מי את שם מקשיבים לך משוחחים איתך חוץ מכל זה קראתי את מה שדבש כתבה לך... תביני חמודה את אמרת זה לא ישנה!! זה כן ישנה!! כל הוצאת כאב בכל צורה שהיא מהבטן משחררת וכשאנחנו משחררים טיפה כל פעם יש לנו עוד טיפה כח להיתמודד כי בבטן נוצר מקום קטן משם הוצאנו החוצה ושם מתמלא לנו בכח אין בושה במה שקרה לך !!!!! אין לך שום אשמה בזה!!!!! ישנו טיפול מתאים לזה רק חמודה ובאמת מכל הלב פה עד כמה שאפשר את חייבת לעצמך לפנות לעזרה כמה שיותר מהר,, ככל שהזמן עובר הבעיה חופרת בתוכך ומונעת ממך להמשיך קדימה - להישתחרר מהטראומה הזו ולהיות אדם שלם כפי שאת מתה להיות- אני בטוחה!! אז תעשי רגע חושבים--- אם זה היה קורה לאחותך או משהו היית מסכימה שהיא תעבור מה שאת נותנת לעצמך לעבור?? אני לא חושבת גשי לעזרה בקשי זה מראה על חוזק ולא להפך!! אני איתך מחזיקה אצבעות וכל שתרצי תוכלי לפנות אליי באי מייל

 

[חוצנית-יעל]

עוד משהו שכחתי

אמא ואבא אני לא מכירה לא יודעת לפי מה שסיפרת הכל כלפי חוצ סביר ומשפחה אוהבת טוב אז בתור בת שלהם -- מותר לך לבקש לספר שבי איתם תחזיקו ידיים תוציאי תבכי הם ישמעו אולי יבכו איתך אולי לא יודעת מה כל תגובה היא סבירה ולא לפחד ספיר!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! לא לפחד!! את חזקה ואינך יודעת כמה כמה כח יש לנו לבני האדם לשרוד וחבל כי החיים יפים את עוד תראי ותחושי אם ר תתני לעצמך להוציא להקיא את זה מהבטן

 

[ספירו^ש]

חוצנית -

קשה לי לספר.. קשה לי לדבר על זה.. את לא יודעת כמה מאמץ הייתי צריכה כדי לכתוב על זה פה.. כמה בכי נדרש.. כמה כאב..

 

[חוצנית-יעל]

קשה לי.......

מילה שחוזרת על עצמה מתוקונת כל החיים!! ומה שיותר קשה לנו יותר אנחנו למדים ממנו מה לעשות ככה זה בכדור הארץ הזה בינינו (ואוי לך אם לא תצחקי כן?)כשאני נכנסת לשירותים בערך כל יום ולא כל כך מצליחה....... ואי קשה לי וזה כואב ויש דמעות בעיניים אבלללללללללללל... אבל היתרגלנו לזה לא? אז לכל דבר אחר שקשה מיתרגלים לומדים לחיות עם זה לומדים לבקש סליחה לומדים לבקש עזרה אל תביטי לה בעיניים אוקיי? תשבי לידה עליה רחוקה ממנהקחי אויר תנשמי עמוק תגידי אמא טוב תשמעי אין לי יותר כח לשאת את זה בתוכי ואת אמא שלי את תשמעי ותתחלקי איתי בכאב!!!!!!!!!!! ספירוש - קשה קשה לא מתים מזה הכאב הזה והבכי יותר נורא מעצם הסיפור שלך ומזה שאת הולכת לחלק את הכאב עם אמא

 

[ספירו^ש]

צוחקת..

פעם ראשונה בזמן האחרון.. תודה לך

 

[יונית-36]

ואני דוקא חושבת....

אני דוקא חושבת שלבכות זה בריא, שלבכות זה בעצם לא להדחיק, את משתפת את הרגשות שלך, ובכך לא חוסמת את הנסתר, ברגע שתפסיקי לכאוב, ולאיים זה יהיה מסוכן. כל עוד את צועקת בוכה ומאיימת זה זעקה לעזרה ואנחנו כאן איתך ובשבילך, אבל ברגע שלא נשמע ממך, זה יעורר דאגה. אז תמשיכי לבכות, סתאאאאאאאם כלומר תמשיכי לכתוב כאן ולכולם, שאני שמחה בשבילך על התגובות. יונית

 

[חוצנית-יעל]

יוניתוש

לבכות זה להוציא החוצה כאב אבל זה לא מספיק בכי זה טוב את צודקת אבל לא להיתמכר לצרחות לכאב ולבכי אנחנו לא חייבים לסבול יו נואו?? אנחנו אמורים לצחוק כל כמה שאפשר להיתרחק מצרות לשפר ולתקן אז בנניות או לא להיות!!! המין החזק היפה נא לצחוק כל יום שעה מול המראה!!

 

[Mrs.Dvash]

מממממוווווואאאהההה עלייך!

חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח חוצה, עשית לי ת`יום

 

[יונית-36]

לא העצלן למד ולא הבטלן מלמד...

 

[Mrs.Dvash]

סליחה זה היה מופנה אליי?

 

[יונית-36]

מה פתאום חלילה, זה ברח לי.....

אני מקוה שאנחנו לא מענין לענין באותו ענין, אין לי שום סיבה לכתוב לך משהו כזה. זה התפקשש לי, פשוט ברח. תודה יונית

 

[Mrs.Dvash]

יופי. רק שנהייה בהבנה.

אני לא אפנה אלייך, ואת לא תפני אליי.

 

[יונית-36]

מישהו פנה אלייך? רק אל תשתעממי

 

[PoshKale]

הרגע פנית אליה...