מתרחקת
שלום רב,
אני ובן זוגי היינו מאוהבים עד השמיים אך לאחרונה אני פשוט מרגישה שנמאס לי , פתאום אני קולטת שחייתי במשך שנתיים בסרט, בחלום ורוד.
אני שמה לב שכל העולם סובב סביבו, אני שולחת לו סמסים שבו אני משתפת אותו במשהו והוא לא מגיב לי , הוא לא מפתיע אותי אף פעם.
למשל היום קבענו שהוא מגיע אליי, ואני חיכיתי והתרגשתי וכמו שמוציאים מבלון את האוויר, בדקה תשעים הוא מודיע לי שהוא נוסע למכון כושר ורק בשעה 20:00 הוא יבוא אליי... אני ציפיתי שיבוא מוקדם שניסע יחד לקניון נבלה ביחד, נדבר... מבחינתי זה חוצפה, הוא מגיע ב20:00 לא משקיע מזמנו ב21:00 הוא כבר יגיד שהוא מת לישון כי הוא לא ישן יומיים בלה בלה בלה , יעשה את זממו וילך לישון ומחר ב5 וחצי בבוקר ילך...
אז מה קורה עם הבטחון העצמי שלי במצב כזה? כל פעם זה נהיה לי יותר גרוע, היום כבר לא יכולתי והתחלתי לבכות לבד בחדר.
הבן אדם הציע לי נישואים לפני שנה ובמשך שנה הוא לא משתתף בכלל באירגון החתונה,לא מעניין אותו בכלל.
חברה שלי אומרת שהטבעת שעל היד שלי היא הוכחה לאהבתו, אבל לי זה לא מספיק אני רוצה עוד, אני רוצה סמסים יפים כל החיים, אני רוצה פרחים סתם ככה, אני רוצה שיגיע מוקדם כי הוא רוצה לבלות איתי את היום ולא את השעה האחרונה של היום... אני רוצה סיפור אהבה ולא סיפור בכאילו...
ואמא שלו... אחחחח אמא שלו זה סיפור אימה אחד גדול.... כיבדתי אותה ונתתי את כל כולי לקדם את היחסים בנינו ואז היא פשוט בשנייה אחת גרמה לי לא לרצות להתקשר אלייה יותר או לדבר איתה...מה היא עשתה?
בחג פסח הזמנו אותה אלינו היא הגיעה כביכול נהנתה, ובחג שני בבית נהוג לחגוג אצלי בבית אז גם הזמנו אותה... ובאותו זמן הייתי אצלה בבית והיא ניגשה אליי ואמרה לי שהיא מצטערת אבל היה לה שבוע קשה והיא רוצה לנוח...האישה הזאת כל יום מבלה לא עושה כלום בחיים שלה יום למחרת היא הלכה למכון כושר במקום לבוא איתי לארוחה שאמא שלי הכינה, מבחינתי כאילו ירקה לי בפנים.
בנוסף אני לא מקבלת תמיכה מבן זוג שלי, הוא רואה שאני נעלבתי מאמא שלו שאמרה לאמא שלי שכואב לה הראש והיא לא יכולה לבוא לארוחה (ובזמן הזה הולכת למכון כושר) ובמקום להגיד את צודקת אין מה לעשות הוא אומר אמא שלי מסכנה היא כבר סבלה בארוחה הקודמת...
בנוסף הבעיה הכי הכי הכיייייייייי גדולה בסיפור הזה שאוטוטו קרב היום שכל בחורה מחכה לו בחייה- יום נישואייה לאהוב ליבה, ואני ממש לא רוצה שזה יגיע , למה? הייתי שמחה עד לפני חודש אבל בן זוג שלי הגיע למסקנה שהדירות יקרות והוא לא מעוניין להשקיע מלא כסף בסתם דירה ולכן הוא רוצה שנחייה תקופה של שנתייים אצל אמא שלו... רק המחשבה הזאת גורמת לי לכאב עז בחזה...
פתאום אני קולטת שאני נכנסת עם ראש בריא למיטה חולה במלוא מובן המילה....
תוך שנתיים אני אהיה חולה! ואתאשפז בבית חולים , אני לא מסוגלת לחיות איתה, אורך החיים הבזבזני שלה משגע אותי, כל דבר משגע אותי בה
לפני כמה ימים נשברו לבן זוג שלי המשקפיים ואמרתי לו שנלך יחד נקנה לו משהו איכותי כי תמיד היא קונה לו משקפיים ב20 שקל,
למה אדם שעובד כל היום בשמש צריך ללכת עם משקפיים ב20 שקל? בקיצור לא הספקנו למצמץ והיא הלכה בלי שהוא ביקש וקנתה לו משקפיים ב20 שקל.... מה הקטע? מה הוא ילד בגן?
נמאס לי מהחטטנות הזאת... היא עד היום תולה לו דברים בחדר , אני שונאת את מה שהיא תולה שם כל מיני זוחלים מגעילים, ומה המעצבן שכשאני אומרת לו "אולי תגיד לאמא שלך שתפסיק לתלות דברים בחדר?" הוא אומר "מה אכפת לך היא נהנת מזה"
או ש "תגיד לאמא שלך שלא תקנה לך סתם דברים " והוא עונה " מה אכפת לך היא נהנת מזה"
כל דבר מה אכפת לך... אכפתתתתתתתת לי!!!!!!!!!!!!!!
אני פשוט סובלת ואני לא ממש יודעת ממה ספסציפי... זה פשוט מצבור דברים שיצטברו לי על הנשמה אני לא יודעת אפילו מה ... אני מפחדת להגיד לו אני פשוט רוצה לבכות... כל שבוע אנחנו רבים בגלל הנושא "אמא שלך"
איך אני נרגעת??
לפעמים יש לי תחושה שאני חולת נפש , בן הזוג שלי ואמא שלי תמיד אומרת לי " את חולת נפש"
תודה לכל המגיבים
שלום רב,
אני ובן זוגי היינו מאוהבים עד השמיים אך לאחרונה אני פשוט מרגישה שנמאס לי , פתאום אני קולטת שחייתי במשך שנתיים בסרט, בחלום ורוד.
אני שמה לב שכל העולם סובב סביבו, אני שולחת לו סמסים שבו אני משתפת אותו במשהו והוא לא מגיב לי , הוא לא מפתיע אותי אף פעם.
למשל היום קבענו שהוא מגיע אליי, ואני חיכיתי והתרגשתי וכמו שמוציאים מבלון את האוויר, בדקה תשעים הוא מודיע לי שהוא נוסע למכון כושר ורק בשעה 20:00 הוא יבוא אליי... אני ציפיתי שיבוא מוקדם שניסע יחד לקניון נבלה ביחד, נדבר... מבחינתי זה חוצפה, הוא מגיע ב20:00 לא משקיע מזמנו ב21:00 הוא כבר יגיד שהוא מת לישון כי הוא לא ישן יומיים בלה בלה בלה , יעשה את זממו וילך לישון ומחר ב5 וחצי בבוקר ילך...
אז מה קורה עם הבטחון העצמי שלי במצב כזה? כל פעם זה נהיה לי יותר גרוע, היום כבר לא יכולתי והתחלתי לבכות לבד בחדר.
הבן אדם הציע לי נישואים לפני שנה ובמשך שנה הוא לא משתתף בכלל באירגון החתונה,לא מעניין אותו בכלל.
חברה שלי אומרת שהטבעת שעל היד שלי היא הוכחה לאהבתו, אבל לי זה לא מספיק אני רוצה עוד, אני רוצה סמסים יפים כל החיים, אני רוצה פרחים סתם ככה, אני רוצה שיגיע מוקדם כי הוא רוצה לבלות איתי את היום ולא את השעה האחרונה של היום... אני רוצה סיפור אהבה ולא סיפור בכאילו...
ואמא שלו... אחחחח אמא שלו זה סיפור אימה אחד גדול.... כיבדתי אותה ונתתי את כל כולי לקדם את היחסים בנינו ואז היא פשוט בשנייה אחת גרמה לי לא לרצות להתקשר אלייה יותר או לדבר איתה...מה היא עשתה?
בחג פסח הזמנו אותה אלינו היא הגיעה כביכול נהנתה, ובחג שני בבית נהוג לחגוג אצלי בבית אז גם הזמנו אותה... ובאותו זמן הייתי אצלה בבית והיא ניגשה אליי ואמרה לי שהיא מצטערת אבל היה לה שבוע קשה והיא רוצה לנוח...האישה הזאת כל יום מבלה לא עושה כלום בחיים שלה יום למחרת היא הלכה למכון כושר במקום לבוא איתי לארוחה שאמא שלי הכינה, מבחינתי כאילו ירקה לי בפנים.
בנוסף אני לא מקבלת תמיכה מבן זוג שלי, הוא רואה שאני נעלבתי מאמא שלו שאמרה לאמא שלי שכואב לה הראש והיא לא יכולה לבוא לארוחה (ובזמן הזה הולכת למכון כושר) ובמקום להגיד את צודקת אין מה לעשות הוא אומר אמא שלי מסכנה היא כבר סבלה בארוחה הקודמת...
בנוסף הבעיה הכי הכי הכיייייייייי גדולה בסיפור הזה שאוטוטו קרב היום שכל בחורה מחכה לו בחייה- יום נישואייה לאהוב ליבה, ואני ממש לא רוצה שזה יגיע , למה? הייתי שמחה עד לפני חודש אבל בן זוג שלי הגיע למסקנה שהדירות יקרות והוא לא מעוניין להשקיע מלא כסף בסתם דירה ולכן הוא רוצה שנחייה תקופה של שנתייים אצל אמא שלו... רק המחשבה הזאת גורמת לי לכאב עז בחזה...
פתאום אני קולטת שאני נכנסת עם ראש בריא למיטה חולה במלוא מובן המילה....
תוך שנתיים אני אהיה חולה! ואתאשפז בבית חולים , אני לא מסוגלת לחיות איתה, אורך החיים הבזבזני שלה משגע אותי, כל דבר משגע אותי בה
לפני כמה ימים נשברו לבן זוג שלי המשקפיים ואמרתי לו שנלך יחד נקנה לו משהו איכותי כי תמיד היא קונה לו משקפיים ב20 שקל,
למה אדם שעובד כל היום בשמש צריך ללכת עם משקפיים ב20 שקל? בקיצור לא הספקנו למצמץ והיא הלכה בלי שהוא ביקש וקנתה לו משקפיים ב20 שקל.... מה הקטע? מה הוא ילד בגן?
נמאס לי מהחטטנות הזאת... היא עד היום תולה לו דברים בחדר , אני שונאת את מה שהיא תולה שם כל מיני זוחלים מגעילים, ומה המעצבן שכשאני אומרת לו "אולי תגיד לאמא שלך שתפסיק לתלות דברים בחדר?" הוא אומר "מה אכפת לך היא נהנת מזה"
או ש "תגיד לאמא שלך שלא תקנה לך סתם דברים " והוא עונה " מה אכפת לך היא נהנת מזה"
כל דבר מה אכפת לך... אכפתתתתתתתת לי!!!!!!!!!!!!!!
אני פשוט סובלת ואני לא ממש יודעת ממה ספסציפי... זה פשוט מצבור דברים שיצטברו לי על הנשמה אני לא יודעת אפילו מה ... אני מפחדת להגיד לו אני פשוט רוצה לבכות... כל שבוע אנחנו רבים בגלל הנושא "אמא שלך"
איך אני נרגעת??
לפעמים יש לי תחושה שאני חולת נפש , בן הזוג שלי ואמא שלי תמיד אומרת לי " את חולת נפש"
תודה לכל המגיבים