אל תילחצי!
בואי אספר לך על בני. הבן שלי אובחן בגיל מבוגר. אבל מגיל צעיר ראינו שיש בעיות ועברנו מסכת אבחונים. בין השאר הוא התחיל ללכת בגן לקלינאית תקשורת ולריפוי בעיסוק. קלינאית התקשורת גם נתנה לי עבודה בבית. בכל מקרה, כמוך, נאלצנו לקחת מטפלות פרטיות. היה מאוד קשה עם ההתארגנות לזה ועוד, אבל היינו מאוד מרוצים. בכל מקרה, יכולנו לקחת את כל אחת מהן רק פעם בשבוע, וגם זה היה קשה מאוד. כאמור, הוא גם לא היה מאובחן כאוטיסט, אלא כ ADHD, אז כמובן, שגם לא קבלנו סיוע כלכלי או משהו כזה לא מביטוח לאומי ולא מקופת חולים ולא כלום. קלינאית התקשורת, שהייתה בימים כתיקונם אישה מקסימה, שוחחה איתי פעם אחת ואמרתי לה: הבן שלי הוא כמו יהלום. רק צריך ללטש אותו כדי לראות כמה הוא מקסים וחכם. היא הסתכלה עלי במבט מלא רחמים ואמרה לי: טוב שלפחות את מאמינה בזה. זה מאוד מאוד פגע בי. בבחינת I.Q. שהוא עבר אז גם יצא שהוא לא ממש חכם, בלשון עדינה. כמה שנים אחר כך, בבית הספר אמרה לי המורה שלו: יש לי הזכות והכבוד ללמד את הבן שלך. תדעי לך, הבן שלך הוא יהלום! [והיא לא הכירה את הסיפור שלי עם קלינאית התקשורת] ומאז שמעתי את זה כבר מהמון מורים ומורות. כולם אומרים שזה כייף ללמד את הילד שלי, עם כל הקשיים שעדיין יש לו. הבן שלי הוא יהלום! וזה בלי טיפולים כל כך אינטנסיביים.... כל משפחה היא משהו אחר ויכול להיות שלך יתאים בכלל משהו אחר, ממה שהתאים למשפחה שלנו או למשפחה של תקווה. אבל אל תאבדי תקווה, ודרך אגב, באבחון שבו גילו את האספרגריות שלו גם עשו לו מבחן I.Q. ואני לא זוכרת בדיוק את הציון שיצא לו, אבל זה משהו כמו 120 או 125. כך שגם בתחום הזה דברים ממש משתנים. אני כל הזמן ידעתי שהבן שלי יצליח כשהוא יגדל וגם עכשיו אני ממש בטוחה בזה. רק דעתי איך יהיה עד אז. ועוד דבר: כשילד קטן נוטים להשוות אותו לבני גילו. אם ילד בגיל כך וכך חודשים מוחא כפיים - אז גם הילד שלך צריך וכו'. ואני ממש לא אוהבת את הגישה הזו. מי הם שיקבעו לילד שלי מתי למחוא כפיים? כל ילד הוא בפני עצמו. כשהבכור שלי הגיע לגן סיפרתי לפני כן לגננת שהבן שלי גאון. והיא ממש צחקה עלי. כשכל הילדים מילאו חוברות עבודה הבן שלי שיחק עם מכוניות על השטיח. היא צחקה, ואני אמרתי לה: לא אכפת לי מה שאת חושבת, הבן שלי גאון. זה שהוא לא ממלא חוברות עבודה רק כי את אומרת, זה לא אומר שהוא לא גאון. אחרי שנה גם היא אמרה, שהבן שלי גאון. אחרי כמה שנים היא אמרה לי שזו הייתה בכלל טעות לתת חוברות עבודה בגיל הזה. היום, דרך אגב, כל מי שמכיר את הילד הזה, אומר לי שהוא גאון, למרות שהוא לא התקבל למשל לתוכנית המחוננים של משרד החינוך. הוא ילד מדהים, רחב אופקים, קורא ספרים וגולש ברשת. הוא קרא למשל את הביוגרפיה של כמה אישים פוליטיים. ועוד ועוד. אני רואה לו עתיד מזהיר בכל כיוון שהוא יפנה אליו.
