מתקדמים באבחון

[תמידידעתי]

מתקדמים באבחון

היינו היום במפגש השני באסה"ר - הבדיקה הקוגניטיבית. היה איום. איום. איום. המצחיק הוא, שהשבוע היו לצעיר כל כך הרבה רגעים טובים ו"נורמטיביים", שלרגע זעיר אחד, כבר חשבתי שאני סתם בלחץ ואין לילד שום בעיה. אוף! רוצה ולא רוצה, בו זמנית, להיות בסוף האבחון, עם המסמכים ביד. לא יכולה יותר לסבול את ההמתנה הזאת.

 

[latmar]

כולנו הרגשנו את זה

תהליך די מטיש וארוך אבל הוא יגמר ואולי יפתיע אותכם לטובה או לרעה...תתכוננו ותצברו כוחות אם אתם באיבחון כנראה שילד שלכם בכל מקרה צריך קצת יותר תמיכה ועזרה מאחרים יש לכם הרבה מה ללמוד - זה יהיה מרתק וזה ישנה את המשפחה לתמיד . אותנו זה עשה פשוט הורים יותר טובים ואנשים יותר סבלניים

 

[EMAEMA]

תשמעי הבת שלי בת 3 והיא לא על הספקטרום

ורק עכשיו אני מבינה מה זה להיות "רגיל" או ניוטרו ככה קוראים לזה ?? גם אני בבדיקות הייתי מחזיקה אצבעות לילד שיצליח במבחנים האלו אבל האמת שלא רק המבחנים הם שבודקים אלא ההתנהלות הכללית והמרחק גדול בין מי שעל הספקרטרום ומי שלא רק היום אני מבינה את זה כי הקטנה שלי בת 3 עושה הכל בצורה מאוד "חלקה" אין צורך ללמד אותה זה בא די טיבעי

 

[dina199]

סימן שהאיבחון הולך בכיוון הנכון.

ככל שהקשיים יהיו יותר מובהקים , האיבחון יהי יותר מדוייק ואיתו הסיכוי לקבל עזרה מתאימה.

 

[schlomitsmile]

מה היה איום?

השלב הזה של אי הידיעה, נראה לי השלב הכי קשה. אבל אתם כבר בעיצומו של האיבחון, אז בקרוב הוא ייגמר, ואז תדעו איפה אתם עומדים ומה הילדון שלכם צריך כדי לפרוח

 

[תמידידעתי]

איום (ותודה על התגובות)

האבחון היה איום כי הצעיר לא הצליח לעשות כ"כ הרבה מהדברים שניתנו לו. אני מבינה שה"מבחנים" נעים על הרצף שבין קל מאוד לקשה מאוד, אבל לא חשבתי שהוא יפול בדברים כ"כ קלים. הצעיר שלי לא הבין שאלות כ"כ פשוטות או משימות דו שלביות (סגור את הספר ותן לי את הכדור - הוא הצליח רק לסגור את הספר). בשלב יחסית מוקדם (נניח אחרי חצי שעה), הוא איבד את הסבלנות והתחיל ללחוץ עלי שנלך הבייתה. עשינו הפסקה קצרה, אבל נאלצנו לחזור והוא לא רצה לשתף פעולה. שוב תודה על התגובות.

 

[schlomitsmile]

את בטוחה שהוא לא הבין? יכול להיות שהסיטואציה היה מלחיצה עבורו, מציפה, ולכן הוא לא היה פנוי או לא ממש רצה לשתף פעולה? כשאת מבקשת ממנו בבית לסגור את הספר ולתת לך את הכדור, מה קורה?

 

[תמידידעתי]

עונה

ייתכן שהוא היה מוצף והוא בהחלט לא רצה לשתף פעולה, לפחות במהלך חצי השעה האחרונה של האבחון. אבל, וזה אבל גדול, יש דברים שהוא לא ידע ואני יודעת שהם לא פונקציה של הסיטואציה, אלא שהוא פשוט לא יודע. ירד לי האסימון שעד עכשיו (ואולי עדיין), אני רואה אותו ומתנהגת אליו כמו אל תינוק, ולכן העיכוב ההתפתחותי הניכר שלו, מתקבל אצלי לפעמים בסלחנות. באבחון, הבנתי שילד בן שלוש צריך להיות במקום אחר לחלוטין מכפי שהוא נמצא. לגבי הבקשה של לסגור את הספר ולתת את הכדור - אני חושבת שבבית הוא יוכל לבצע את זה, אם אחזור על עצמי לפחות פעמיים.

 

[dina199]

הוא לא יהיה 'במקום שצריך' בכח.

גם אין כאן עניין של סלחנת. האיבחון אכן הראה את הקשיים . לכן כשתקבלו המלצות טיפוליות מתאימות המצב ישתפר. אבל לא לקבוע לוחות זמנים. כי לא"סים אין לוחות זמנים. ילד א"ס בן שלוש יכול לעשות חלק מהדברים שמתאימים לגיל 5 וחלק שמתאימים לגיל שנה. הפער הזה הוא חלק מהחבילה.

 

[schlomitsmile]

ילד בן 3 כמו כל אדם אחר, צריך להיות במקום שטוב לו

בני אדם הם כידוע יצורים מורכבים, אין מסלול נכון ומתאים לכולם כולל קצב אחיד. לכן אין דבר כזה "מקום שילד בן 3 צריך להיות". חוץ מזה, אם הוא יכול לבצע משימה כזאת בבית, אז הוא יכול לבצע משימה כזאת

הקושי אינו במשימה, במורכבות, אלא שהרגישות שלו עושה את הסיטואציה באיבחון ללא נעימה וקשה עבורו. להיות רגיש כ"כ יכול להקשות על החיים, אבל גם להעשיר אותם, כך שזה יותר אתגר מבעיה. אפשר ללמוד (גם הילד וגם ההורים והסביבה) איך להתמודד עם הקשיים ולצמוח מהברכה שברגישות הזאת.

 

[dina199]

להצליח לבצע משימה בבית (מקום מוכר)

ולא להצליח במקום זר בנסיבות מלחיצות - בהחלט מתאים לספקטרום. זה מתאים לעניין ה'לפעמים'

 

[schlomitsmile]

נכון, וגם לילדים רגישים במיוחד שאינם א"סים

 

[dina199]

הגישה שלי ידועה

ויש מספיק אנשים שלא אוהבים את הגישה הזאת. אני מודעת למצב. אז אני מודה: אני לא פוליטיקלי קורקט

וההסבר שלי : הרוב המוחלט של האנשים שמגיעים לכתיבה בפורום קשורים לספקטרום. לרוב ההורים שכותבים בפורום יש הילדים בספקטרום (אחרת ההורים לא היו פה) לכן כשיש שאלה 'האם התופעה X יכולה להיות קשורה לספקטרום (והיא אכן אחת התופעות , גם כשהיא קיימת ב'בודדת') אז התשובה שלי היא 'כן, התופעה X יכולה להיות קשורה לספקטרום' . תשובה כזאת היא ספציפית לשאלה ספציפית לא אבחנה באינטרנט של ילד לא מוכר האם הוא בספקטרום או לא (אני מניחה שראית מספיק ביקורת עלי בנושא הזה ובמינוח הזה

). נכון תמיד אפשר להגיד שיש תופעות כאלה והן לא חייבות להיות קשורות לספקטרום (גם בטוח שראית שכך גם ענו לי). אבל אני חושבת שרוב ההורים שמגיעים לפורום שמעו כבר את התשובה הזאת הרבה פעמים והיא לא בדיוק סיפקה אותם. למעשה לדעתי הם מגיעים לכאן (ולאיבחונים) כשתשובה מהסוג הזה כבר לא מספקת.

 

[schlomitsmile]

לאיבחון הולכים עם שאלה

זה עדיין לא ברור האמנם הילד א"ס. בתור ילדת-אמצע בדימוס, חשוב לי דוקא להדגיש שיש גם ילדים שאינם על הספקטרום, ובכ"ז אף אחד לא מבין אותם וקשה להם.

 

[dina199]

נראה לי שיש כאן עניין שקורה הרבה:

שאנשים אומרים משהו בצורה מסויימת אבל למעשה מתכוונים למשהו אחר. כי זה תלויי למה האדם התכוון בשאלה ומה הוא התכוון לקבל בתור תשובה. אני חושבת שעכששיו אני אנסה לשאול את השואלים למה הם התכוונו בדיוק (וגם אקבל ביקורת על זה שזו 'חפירה'

. אבל אני עדיין רוצה להגיע לדיוק.) למעשה יש שתי שאלות : א. האם כשיש תופעה X היא יכולה להיות קשורה לספקטרום.? ב. האם כשלילד יש תופעה X זה אומר שהילד נמצא בספקטרום.? אלה שתי שאלות שונות. אחת שואלת על התופעה ושניה שואלת על הילד. התשבוה לשאלה א . תופעה X יכולה להיות קשורה בספקטרום (אם למשל היא רשומה ב DSM). התשובה לשאלה ב: לפי תופעה אחת אי אפשר לקבוע הימצאות בספטרום (כי צריך איבחון מקצועי שלמשל נעזר גם ב DSM ). ונראה לי כשאני עונה לשאלה א' , אנשים מצפים ממני לתשובה מספר ב'. ןבהחלט יכול להיות שגם האדם ששאל שאלה א' למעשה אתכוון לשאלה ב' ולתשובה בהתאם , אבל אם השאלה מנוסחת בצורה א' אני לא יכולה לנחש את זה (אולי אחרים כן

) לכן המסקנה שבעתיד אני אשאל עד שאני אבין בדיוק.

 

[אמא חמסה]

קראתי את השרשור הזה שוב

והיא לא שאלה את זה. אני פשוט נתקלת באנשים אחרים מאלו שאת נתקלת בהם. למשל, בזמן שידור הסדרה 'פלפלים צהובים ' התקשרו אלי שתי אמהות. שתיהן אמרו: הילד שלי חוצפן. הוא מתחצף למורים ומתנהג לא יפה. אז אולי הוא אספי? (שתיהן, דרך אגב לא מכירות אחת את השניה). האם לעתים יש ילד שהוא אספי והוא גם חוצפן? יכול להיות. הבן שלי למשל ממש לא חוצפן. אבל לעתים אולי זה יכול להראות כאילו הוא חוצפן. למרות שזה לא קרה אף פעם שמורים התלוננו שהבן שלי חוצפן. האם כל מי שחוצפן הוא אספרגר? סביר להניח שלא. אני בכל מקרה אמרתי להן שאם הן מרגישות ככה אז קודם שיקראו את ההגדרה של אוטיזם לפי SDM שכולל גם את אספרגר ולחפש את הערך אספרגר בויקיפדיה. וגם לנסות לענות על שאלון המדרג האוסטרלי ואם הן מרגישות שהילד שלהן מתאים להגדרות האלה - אז שיכלו לאבחון מסודר. וכך על הרבה דברים. אוטיזם היא לקות נרחבת, ובמקום לומר כן, ולענות אולי על מה שבדיוק נשאלת, לדעתי, צריך להרחיב, כי לעתים ההורים מאוד בלחץ, שקצת ידע מפיג אותו. יש למשל הרבה ילדים בררנים באוכל בגיל קטן, שהם לא אוטיסטים. אז לא כל ילד שצועק שהוא לא רוצה שהחביתה תיגע בסלט - הוא אוטיסט. אבל מה? האוטיזם עכשיו באופנה ובמיוחד אספרגר. אז אנשים חושבים שכל בעיה שיש לילד - אולי הוא אוטיסט. וזה קורה המון בזמן האחרון. בגלל שיודעים על הבן שלי אז גם מתייעצים איתי הרבה. ואני רואה שאנשים יודעים ידיעה חלקית, וזה מה שמלחיץ אותם. זה כמו שמישהו ישאל אותך אם כואב לי הראש זה יכול להיות שיש לי סרטן ואת תעני לו כן. יכול להיות. את תהיי ממש צודקת וזה יהיה ממש נכון, אבל זה יכול לעשות לאדם עוול. אני במקום זה הייתי מעדיפה לשאול עוד שאלות, קצת להרגיע ולשלוח לבדיקות, אם נראה שיש סיבה.

 

[dina199]

אם שואלים האם הילד הוא אספי

אז התשובה שאין אפשרות לדעת בלי איבחון מקצועי ושצריך עוד תופעות מחשידות ובכלל רוב הילדים הם לא אספים. אבל אם אמא ממש מוטרדת ממה שהיא ראתה בסרט ואז פתאום 'כל מני דברים בפאזל' מתחלים להסתדר (דברים שלכאורה לא קשורים כמו למשל שפה גבוהה ובררנות באוכל ועוד') אז התושבה שכדאי לה מאוד לגשת לאיבחון. ואני גם תמיד אומרת להתחיל ממילוי השאלון האוטסטרלי. אני לא אומרת שמי שבררן באוכל הוא בספקטרום. אבל מי שבספקטרום יכול בהחלט להיות בררן באוכל.. הכל עניין של תורת הקבוצות

 

[אמא חמסה]

אז נראה שאנחנו מסכימות על העקרון, והויכוח הוא

רק בשוליים. כלומר, גם אני הרי שלחתי את האמהות הדאוגות לאותן מקומות: לשאלון האוסטרלי ולאבחון מקצועי. השאלה היא מה הדגש ששמים על דברים. את אומרת על שאלה כזו, כמו האם רגישות לאוכל יכולה להיות חלק מאוטיזם בתשובה הפשוטה כן. ואת צודקת. רק שזה יכול גם ללמד על דברים אחרים לחלוטין, ולדעתי זה מלחיץ את ההורים. ולא תמיד בצדק. כי לעתים זה בכלל לא הכיוון. כיום הורים שומעים המון על אוטיזם, וזה שונה מאוד מהמצב שבו גם את וגם אני היינו לפני כמה שנים. ואז כל פעם עולה השאלה אם הילד אוטיסט, כשהמון פעמים זה לא. ולכן אני חושבת שהפניה לשאלון האוסטרלי ולאבחון מספיקה. אם ההורים קוראים את השאלון האוסטרלי וממשיכים להרגיש שיש פה מקרה של אוטיזם - שילכו באמת לאבחון. ואם פתאום הם רואים שאמנם יש כמה בעיות, אבל זה ממש רחוק מאוטיזם - אז אולי לא צריך לחפש דווקא אוטיזם וצריך לעשות אבחון אחר, או לא לעשות אבחון בכלל, כי הבעיה לא כזו חמורה. יש אנשים שמפחדים מבעיות ואפילו אם הילד עושה משהו מדאיג - הם לא דואגים. ואת אלה צריך ממש להריץ לאבחון. ויש כאלה שרואים בכל דבר שהילד עושה משהו מדאיג. ואת אלה דווקא צריך להרגיע ולא להלחיץ. בכל מקרה, לדעתי, להגיד תשובה פשוטה שכן, יש ילדים בספקטרום שיש להם את הסימן הזה, הוא לא נכון במובן המערכתי, שהוא גורם לעתים להורים דאגות מיותרות. אני מאוד מקווה שהסברתי את עצמי טוב.

 

[dina199]

זו לא בחינת בגרות

ולא מבחן ידע שנותנים בו ציון . המטרה של האיבחון זה בדיוק לגלות את הסיבה לקשיים שבגללם הגיעו לאיבחון וגם להציף קשיים שקיימים ,רק שלא בדיוק שמים לב אליהם ביום יום. אז הדברים שהוא לא הבין או לא הצליח אלה דברים שבכלל לא פשוטים בשבילו , גם אם נראים פשוטים לאחרים. למשל שאלה לכאורה פשוטה 'מה עשית היום?' היא שאלה מאוד קשה. וגם עניין המשימה : אולי הקושי לא היה בביצוע המשימה אלא בהבנת המשפט הארוך והמורכב. אם הוא הלך לאיבוד לפני 'תן את הכדור' אז ברור שאין לו אפשרות ללת את הכדור.. אז נכון קשה לראות את זה , אבל חייבים להציף את הקשיים כדי לדעת איך לעזור. כי גם לענות על שאלות , להבין משפטים מורכבים ולבצע הוראות (יש יותר, אבל אני מתייחסת רק לדוגמאו שהיו כאן) אלה דברים נלמדים. והוא ילמד הכל כשיילמדו אותו בצורה נכונה בהתאם להמלצות האבחון.

 

[אמא חמסה]