מתפשרות או מדייקות?

[אביגיל מהר המלכים]

מתפשרות או מדייקות?

בעקבות דיון הג'ינס שלי עלתה לי תהייה: האם אתן מדייקות, כלומר, מכניסות לארון רק מה שמחמיא לכן, נראה טוב עליכן, הוא מה שחיפשתן ולא פשרה או "על יד" והאיכות שלו סבירה בעיניכן - או שאתן מתפשרות, ומוכנות להסתפק במה שמזכיר את מה שרציתן אפילו ש... (הגזרה קצת שונה, זה לא הכי מחמיא, הצבע הוא לא מה שרציתן וכו') ?

 

[אביגיל מהר המלכים]

ועונה לעצמי:

שנים ארוכות התפשרתי. אם זה עלה עליי (בעיקר על החזה שלי

) ואם זה היה קביל ברמת ה"אפשר להתהלך כאן בציבור", הייתי מסתפקת בזה. גם כשקצת השתכללתי, עדיין הייתי קונה משהו שלא מאוד מחמיא, או נוח, רק כי הוא מצא חן בעיניי על הקולב או אם היה לו הדפס יפה בעיניי, וכו'. בשנים האחרונות אני הרבה יותר משתדלת לדייק, כי הבנתי שאם משהו יפה על הקולב אבל לא מחמיא לי, אני בסופו של דבר מתבאסת כל פעם שאני מנסה ללבוש אותו ובסוף הוא עולה לי הרבה יותר כסף ועוגמת נפש מאשר אם הייתי משאירה אותו בחנות. כתוצאה, אגב, אני לרוב לא קונה על המקום אלא מודדת, חושבת יום יומיים, ואז חוזרת לקנות. ואם כבר אין - אני רואה בזה סימן מאלוהי הקניות

לעתים נדירות מאוד אתלהב ממשהו מספיק כדי לקנות על המקום, וגם זה כי אני יודעת שאני יכולה להחזיר. אני פשוט מרגישה יותר טוב כשאני לובשת משהו מדויק. ואת הפריטים הלא מדויקים שאני נוטשת אני לרוב שוכחת מיד כשאני מוצאת משהו אחר, מדויק יותר

 

[ששת22]

תיארת בדיוק אבל בדיוק את הבעיה שלי

הקטע הוא שאצלך זה בעבר ואצלי זה עדיין קורה. אחרי שהתחלתי לשים פה תמונות שמתי לב שכל החולצות שלי כמעט עם מעין משהו נשפך בחזה, דבר שלא מחמיא לי בכלל. לבינתיים למדתי מהפורום מה לא מתאים לי, שזה גם טוב, עכשיו אני רק צריכה למצוא את הגזרות שמחמיאות לי.

 

[SimplyMe1]

האממ..

אני יכולה להתפשר על גוון מסוים ודי דומה, אני יכולה גם להתפשר על גזרה של סווצ'ר של היינס(שקניתי באמת את הפשרה הקורלית שהתבררה כמחמיאה לי ביותר. כול מי שראה אותי עם הצבע הזה בחורף החמיא לי שזה מתאים.אז זו פשרה חכמה). במה שנוגע לג'ינסים-לא מתפשרת בחנות, אם מגלה בבית או אחרי כמה לבישות וחוו"ד(מההורים,סבתא,זוגי,חברה שמבינה) שזה לא מתאים או לא מחמיא-מחזירה. יכולה להתפשר בקסטרו

נכון שיש להם ג'ינסים מוצלחים, ובאמת אני מנסה לקנות שם בתווים ולא להוציא כסף, אבל הנה-נתקעתי עם זיכוי מהתוי מתנה או איזה מתנת יומולדת(לא זוכרת בדיוק מה מקור הזיכוי) ואני חושבת שאתפשר כשאקנה שם...רק הכניסה לחנות מעלה לי כזו בחילה מהריח שמפזרים שם שזו פשרה ענקית למישהי כמוני שרגישה לריחות{מסריחים}. אם משהו זול יחסית או מיועד להיות ביגוד בית או נעלי בית-אני חופשי יכולה להתפשר אם אין את הצבע שרציתי. אה, ויצא שהתלבטתי בקיץ שעבר לגבי סנדלים בריפבליק, הלחץ בחנות היה מאסיבי

מצד חברה שאיתה הסתובבתי, והתפשרתי בקניית סנדלים שלא היו לי נוחים. לגבי צבע- אם היה בגד שנורא רציתי ,שהיה מתאים לי בול בגזרה,מידה,אורך,רוחב וואטאבר ,והיה אפילו במחיר מבצע,זיל הזול אבל היה נותר בחנות בצבע אדום בלבד- הייתי משאירה אותו בלי רגשות אשם. לא אוהבת אדום ולא הייתי מתפשרת על זה.

 

[eternal stitch]

אני חושבת שאצלי זה תלוי בפריט

בפריטים שהולכים לשמש אותי לאורך זמן או שצריכים להיות איכותיים יותר אני משתדלת לא להתפשר וזה בדר"כ משתלם. בעיקר כשמדובר באביזרי חורף קריטיים: מעיל, מגפיים שחורים וסריגים עבים אלו דברים שלא אתפשר בהם. בג'ינסים יצא שהתפשרתי והתחרטתי על זה מאוד אח"כ. בשאר הפריטים בארוני אודה שיש לי מספר לא מועט של "נפילות" והתפשרויות בשל הידלקות על גיזרה/הדפס/צבע או סתם כי היה זול בלי לקחת בחשבון שכל השלושה צריכים לעבוד, שחשוב שבגדים יהיו מחמיאים ואם אפשר אז רצוי שגם יהיו פרקטיים ויהיה לי לאן ללבוש אותם... את חלק מהסיטואציות הנ"ל אני פותרת לאיטי ע"י שליחה לתיקונים וחלק מהתקריות אני כנראה אעביר הלאה בסידור הארון הקרוב.

 

[Fun Fair]

ב 99% מהמקרים- מדייקת

מתפשרת רק בענייני צבע וגם אז- רק אם אני לא זקוקה לצבע ספציפי ואם הפריט מעולה. הרי אם אני אשטרת להתפשר על מידה, גזרה וכו', זה בין כה וכה לא יראה טוב כמו שאמור להיות- אז חבל על הכסף ועל הבאסה שלי

 

[Capelli Neri]

מדייקת

כמעט תמיד...ואם לא וקניתי משהו שהוא "ליד", אני אמשיך עוד לרדוף אחרי הפריט המדויק וכשאמצא אותו אפטר מהפריט הישן. אני טוענת מול חבריי שאני קונה בגדים באופן מתמשך בעיקר כי קשה מאוד להרכיב מלתחה מושלמת בקנייה אחת - וזה בעיקר כי אי אפשר למצוא פריטים מדויקים בקלות...אם הייתי מוצאת אך ורק דברים מדויקים, לא הייתי ממשיכה לקנות כמעט.

 

[nowonder]

אחרי כמה פעמים

בהן קניתי משהו שהיה "בערך" והוא נשאר בארון ונלבש ממש מעט, אז אני כבר לא קונה פשרות בכלל. מה שאני קונה צריך להיות בדיוק מה שאני רוצה, ואני גם משתדלת לא לקנות דברים שצריכים תיקון (אם כי זה קשה, כי כמעט תמיד אני צריכה מכפלת, והרבה פעמים אני צריכה "להכניס" במותן. כי יש לי מותניים מאוד צרות).

 

[ריבר סונג]

משהו באמצע

קונה את מה שהוא 'כמעט'. לא את מה שהוא 'בכלל לא' וברוב המקרים גם לא מגיעה להתאמה מדוייקת לטעם שלי, לדרישות תחזוקה, להעדפת המחיר וכו'. למשל סריג שנראה עלי נהדר, נוח ונורא נעים בצבע שיכול היה להיות חזק יותר ובדרישות כביסה קצת מעיקות. אני מניחה שזה בגלל שאני מפנה מעט מאוד זמן להתעסקות הזו.

 

[Sad eyes never Lie]

מדייקת!

והרבה יותר מדי, יוצא שאני מוותרת כמעט על כל החנות כי שום דבר לא מושלם לטעמי, ואז חוזרת הביתה ומתבאסת שלא קניתי כלום. חוץ מבמקרה אחד - ג'ינסים. ג'ינסים הם אישיו אצלי...

אני לא יודעת למה, אבל אני פשוט לא מצליחה לקנות ג'ינסים טובים. מבחינת צבע ודוגמה אני לא אתפשר, אבל מבחינת איך שהם יושבים עליי - אני פשוט לא יודעת לבחור אותם. גם אם אני קונה אחד שנראה עליי טוב, אז הגזרה שלו נמוכה מדי או שהוא פשוט לא נח. ומרוב שאני מיואשת מקניית ג'ינסים שגויים במשך שנים, ואין לי מושג איך אני באמת אמורה לבחור גזרה של ג'ינס, אני פשוט מוותרת מראש ובכל פעם מתאכזבת ממה שאני קונה. אני פשוט לא יודעת איך לתקן את העניין הזה...

 

[דלעת]

לפעמים ככה ולפעמים ככה

ובהחלט רוצה לדייק יותר.

 

[חציל חריף]

לומדת לדייק ומתבאסת

אני בדיוק נמצאת בתהליך של לדייק יותר ואני קצת מבואסת מחלק מהאספקטים של העניין בעקרון, בגלל המבנה שלי רוב הדברים נראים עלי לפחות בסדר ולכן, תמיד הייתי קונה את המידה שלי בלי למדוד אפילו כי אני יודעת מה מחמיא לי ומה לא ולרוב, היה, כאמור, בסדר התחלתי להבין לאחרונה שלא כל מה שמוצא חן בעיני אני באמת אוהבת אני יודעת שזו הצהרה סותרת אז אני אסביר, למשל, הגעתי למסקנה שאני לא אוהבת תחושה של חומרים לא טבעיים, למשל דמוי עור אז אם אני רואה נעליים מהממות מדמוי עור שאני ממש רוצה לאחרונה אני מחנכת את עצמי להשאירן בחנות כי הרגליים שלי יזיעו, יהיה לי לא נעים וכמעט לא אלבש אותן אז אני מתבאסת כי הנעליים יפות אבל נאלצת לוותר אותו דבר לגבי תיקים, אני מתה על תיקים אבל אין לי תקציב לתחזק אוסף אינסופי של תיקי עור אבל הבנתי שפשוט לא נעים לי המגע של תיק מדמוי עור אני גם מנסה לחנך את עצמי להבין שיש צבעים שאני אולי אוהבת אבל הם נראים עלי רע מאוד אני מאוד מאוד לבנה, עם שיער כהה ונמשים עם כחול רויאל אני נראית חולה, עם צהוב אני נעלמת ונראית חולה ופוקסיה פשוט נראה עלי רע אבל אני אוהבת את הצבעים האלה

עד לאחרונה פשוט הייתי קונה את הצבעים האלה כי הם יפים ואז לא לובשת אותם כי הם נאים עלי רע וזה ממש מבאס אותי

 

[נולי-נולי]

הערה בנוגע לצבעים- ולמה לא צריך להתבאס

אני מסכימה שיש הרבה צבעים שמאד לא מחמיאים לצבע העור- אבל אז אפשר ללבוש אותם בחלק התחתון של הגוף (מכנסיים/ חצאית) או אפילו כאקססורי.

 

[efroch99]

עוד טריק

אפשר לקנות סריג בצבע לא מחמיא, אבל ללבוש אותו עם צעיף סמוך לפנים בצבע כן ומחמיא. וכך ליצור הפרדה בין הצבע הלא מחמיא לפנים.

 

[לי וולף]

 

[לי וולף]

משתדלת שלא יותר מידי להתפשר

ואין ספק שזו 'מומחיות' שמשתכללת עם השנים - בדומה למה שתיארה אביגיל. רק הנסיון (הכושל...) מלמד אותנו באמת כמה לא כדאי לקנות פריטים לא טובים ויש לי גם כזה

בד"כ אין משהו ספציפי שאני מחפשת כך שהפשרה- אם נעשית- היא ברמת המוצר הספציפי: האם הוא "בול" (בהכל, כולל עלות...) או לא.

 

[newKiticat]

אצלי זה השתנה.

כלומר, בתור מישהי במידה 46 שהגיעה גם למידה 50, לא היה לי מה לקנות בארץ.

השתחררתי מהצבא עם 2 חצאיות חרושות וחולצה אחת בערך, ולא היה לי מה לקנות. שמחתי אם מצאתי משהו שעולה עליי. נעליים שימחו אותי רק אם הצבע שלהם היה משמח, בלי קשר למחמיא/אלגנטי/קלאסי וכו'. (וראייה לכך היא העובדה שזרקתי מגפי גו גו בוטס בצבע מסטיק בזוקה לא מזמן). היום אני לא מתפשרת. אומנם הסטנדרט שלי לא גבוה לדברים מסויימים. אני לא מצפה שמשהו שעלה 20 דולר, ישרוד לעד, אבל זה גם לא מפריע לי לזרוק אותו אח"כ. אני לא מתפשרת על זה שזה יושב עלי טוב. אם זה לא- אני פשוט מחזירה את זה/לא קונה מלכתחילה. הסיבה לכך די פשוטה... אם אני לא נראית טוב בזה אני לא בהכרח אלבש את זה. ואז זה "סתם" יישב בארון. אז לא חבל על הכסף? גילתי את זה אחרי שנים של צבירה.

 

[עין פשוטה]

מדייקת, מדייקת מדייקת.

למדתי בשנים האחרונות רק להכניס לארון בכלל, רק מה שמחמיא ורק מה שיושב טוב. עברתי תהליך של פרידה מפריטים שאהבתי אבל היו נראים עליי נורא!! כי אהבתי אותם בתאוריה!

 

[מ ש ג ע ת פ י ל י ם]

הרבה פעמים - מתפשרת.

רוצה ומשתדלת לדייק יותר. מבחינה זו הכתיבה כאן מאוד עוזרת, ואני מרגישה שינוי בפריטים שאני קונה. יש בהם משהו נוסף או אחר שלא היה קודם. אני מניחה שזה סוג של דיוק.

 

[פרנצסקה שלי]

מדייקת לגמרי!