באפילה זוהרת לצאת מפה! שורט, נושך, מכרסם לי דרך בתוך דופן המשי. נתלה הפוך על ענף, באור השמש. מנפנף בכנפיים החדשות. עדיין רכות, לחות. עוד מעט אהיה יפה, וחזק, וקר. אֲחֶר.
נתת לי מפה של אוצר נקודה עלומה על צוואר. בסימטה חשוכה נשיקה להוטה. לחקור את המקור של כל המילים. ואז היו באים לילות בלי שינה של תכנון תכנונים: איך בלילה אחר של תשוקה ושל שיר נפרוץ את זה הקיר.
הבטת בי , במבט מיוחד כזה שאומר מה היה אילו? אילו יכולנו לרחף בין חלומות וערגות בין כמיהות נסתרות.. מה היה אילו לא היינו שואלים אלא מפליגים על כנפי רצונות על תחושות ורגשות... פורצים זה הקיר פוצחים בשיר ורוקדים ריקוד מיוחד של אהבה. איזה שיר נפלא
בחצות דלק הנר האיר את הדרך באפל ניגר כזהב אל פניי לבי ונפשי. , משוש האדמה קולח מן שמים ואני פורחת בכנפיי הלבנות עם חיוך של קטיפה לוכדת טיפות גשם צוהלות.
בחצות כיביתי את הנר לתת לך שלווה באפילה בחצות אספתי טיפות אהבה ושמתי עלייך חיוך של קטיפה ליטפתי כנפייך הלבנות ואת נשקת לי והמראת מעל הגגות בחצות חזרת עם זר אהבה דרך חלון קרוע לדממה אל בין ידיי המצפות באפילה בחצות כיביתי את הנר מייבש את כנפייך הרטובות ונותן לך אהבות