מתעבת אותך...

A GIFT OF LOVE

New member
מתעבת אותך...

כשאני שומעת עליו עוברת בתוכי חלחלה, אני שונאת אותו- כלולים בו סבל, צער והרבה כאב, ועוד זיכרון ישן וכואב: אני רואה אותך בעיני רוחי- שיער בריא בגוון השחור הבוהק-נושר לו באיטיות שטנית, גוף שמצטמק המהירות מצמררת, עיניים מחייכות שעם כל יום שחולף נהיות נוגות יותר ויותר- הן מטשטשאת, אט אט נעלם המבט מהעיניים הזוהרות, הן ללא מבע, המופיום הרס אותן. אני מנסה לשמוע את עצמי קוראת לך בקול ילדותי "אמא" ושולחת אליך ידיים מתחננות, רוצה לחוש את מגעך. את מושיטה לעברי את ידייך אך לא יכולה לאחוז בי, כולך שבורה ורצוצה, ואין בך את הכוח לתת לי חיבוק של אמא... זוכרת אותך יושבת בקביעות על הספה השחורה, לבושה בטרנינג הורוד וראשך הקרח בוהק. אני עומדת מהצד, מביטה בך במבט תמהה, שואל, הכל מוזר לי אך אני לא שואלת מאום, את שולחת לי חיוך מרגיע, חיוך שמנסה לחפות על הכאב, ואני מבינה לבד: אמא חולה "המונים המונים". את נאבקת עימו על חייך במשך שלושה שנים, אך הוא היה חזק ממך... אני ש ו נ א ת אותו, מסויטת ממנו, מרגישה שהוא ישן בתוכי בשלוה ומחכה לאות שיעורר אותו, הוא כל רגע עומד להתפשט ואז... אז אני אלך, אלך כמו שהרבה הלכו, הלכו ולא שבו. הוא קרוב אלי כ"כ, הוא נמצא במרחק נגיעה ממני, מחכה לרגע המתאים. למרות שאני שונאת אותו אני "משתדלת" לאסוף עליו כמה שיותר מידע מכל גורם אפשרי, כאילו אני מנסה להבין את העבר ולהכין את העתיד. אני סוקרת את כל גופי ולמראה כל בלוטה שלא תהיה- אני מצטמררת מחדש, כל גירוד קל בגב אני נזכרת בה ובו, אני מחפשת אותו כאילו אבד לי מצרך יקר כשבעצם אני מיחלת ומתפללת לא למצוא אותו לעולם... אז אני פונה אליך, מקווה שאתה לא אוהב להיות במקומות שאתה לא רצוי בהם, מקומות כמו אצלי לדוגמא. בתקווה שתהיה חכם ולא תתדפק על הדלת... מקווה אך יודעת שתמיד תתביע בי את חותמך, תמיד אהיה מפוחדת ומסויטת ממך, אני ש ו נ א ת אותך- ס ר ט ן.. גיפט,
 

עודליל

New member
גיפטוש אין מילים../images/Emo7.gif

אולי אפשר לתת
חיבווק במקום...
 
../images/Emo201.gif

כתבת בדיוק מה שאני מרגישה... ובתקווה שהוא לא יבוא לבקר אף אחת מאיתנו... אין לי עוד מה לומר רק קבלי
שקט ומבין.
 
יקירתי../images/Emo25.gif

אימי חלתה שהייתי בת 12.....מאז לא היתה לי ממש אמא אמיתית...אלא......אמא חולה מאוד....הלוך חזור מבתי חולים,הקרנות,כימיותרפיה,השיער נושר,ניתוחים....בקיצור...זוועה... גם אותי הסרטן פקד.....נפשית.....גדלתי לתוכו והא הפך לאורח קבע עד שלקח לי את הדבר הכי יקר לי בעולם...לא יהיה יותר כזה-אמא- אל תתני לו לחשוב שהוא יכול להופיע או לקבל ערך...כי מבחינתך הוא כבר לא קיים... תני לדברים אחרים לבקר אצלך,,,,,לשמחה,לאושר,לאהבה,לתקווה ולכל רק מה שתאחלי לעצמך לטובה..... נשיקות
 
מחפשת מילים .....

מהרהרת לי איזה מחשבות ואיזה תובנות ואיזה זכרונות יושבים על ילדה בגילך ... וכמה ההיסטוריה שלנו הפכה אותנו בגיל כל כך צעיר לכל כך מבוגרות בהיבטים מסוימים...
 
כתבת מילה במילה את תחושותיי...

כלפי המחלה הנוראית והמזוויעה הזו.... לא נותר לי אלא לשלוח לך חיבוק ענקי... בואי לא ניתן למחלה הזו דריסת רגל...אפילו לא במחשבות שלנו...
 
ואני...

גם לי יש זכרונות קשים הקשורים בסרטן והיו בעבר לא מעט פחדים שגירשתי... עם הזמן אזרתי אומץ ובחרתי לטפל במי ש"פוגש" אותו... כיום מטפלת בלא מעט חולי סרטן בשלבים שונים של המחלה. בתחילה היה קשה כל כך להיכנס למחלקות של אותם חולים, להיזכר במראות הקשים כל כך איתם גדלתי... ולחוות לא אחת את האובדן יחד עם המשפחות. אוספת מידע ולומדת להכיר את "האויב"... ונלחמת בו בדרכי שלי...
 
גיפטו'ש,

אני יכולה להכניס את זה למדור של "בנות הפורום כותבות"? אני חושבת שזה מכתב עוצמתי מאוד.
 
גיפטו'ש,

בדיוק עדכנתי היום את מדור המאמרים, אז הוספתי. אך אם תירצי שאסיר - אעשה זאת כמובן ...
 
למעלה