מתנות

[עלה לא נידף]

היא משווה מתנות ועלות מתנות

וזה הרושם שאני קיבלתי,
אני - אדם זר שאין לו נגיעה לענין,

מה זה משנה "מי התחיל"?
יחס גורר יחס, היא לא סיפרה שהיא עשתה משהו יוצא דופן היא מתלוננת למה לא הוציאו אותה למסעדה (!!) ולא נותנים להם אחד משני הרכבים מדי פעם.
דבר שמעולם לא חלמתי לבקש מחמותי, מה זה ענייני שיש רכב שיושב בחניה?! מה זה עניינה שהם טסים לחו"ל פעמיים בשנה במקום לעזור לה ולבעלה כלכלית?

כסף מתנות, כסף מתנות. זה מה שאני "שומעת".

 

[Amyrlin Seat]

יש צדק במה שאת אומרת במהלך ההודעות

היא זיפזפה קצת בין "אני מרגישה שם זרה ומנוכרת" משפט שמביע כאב רגשי ששם כנראה אני התמקדתי, לבין אותם תיאורים כספיים על העזרה שם לא מקבלים ששם את כנראה התמקדת, האמת היא כנראה איפה שהוא באמצע, הגיוני לי שהם פשוט לא מקבלים אותה ולא אוהבים אותה ולכן גם לא עוזרים לה ולבעלה כלכלית, והיא משום מה בוחרת להתמקד בדוגמאות הכלכליות כהוכחה לאי הצדק שנעשה כלפיה.

 

[B l u e D e v i l]

אני חושבת שהכוונה

לפחות ככה זה אצלי כשאני כותבת למישהי אין לך מה להעלב, היא לא שהדברים שנעשו לא מעליבים, אלא שצריך להסתכל עליהם בפרספקטיבה אחרת כדי למנוע מעצמך להגיע לעוגמת נפש חוזרת ונשנית בכל חיכוך איתם.
ברגע שאת מבינה מי עומד מולך לפעמים את יכולה פשוט לחוש בוז כלפי הבן אדם, לפעמים את מרחמת על הבן אדם, לפעמים תעדיפי לנתק מגע.
השורה התחתונה היא שחמותה לא שווה את תחושת העלבון שהולכת עם הבחורה.

 

[Amyrlin Seat]

אני מבינה מה שאת אומרת אבל יש משהוא מאוד

מקטין באמירה הזו של "אין מה להעלב" זה מין סוג של דה לגיטימציה של התחושות של הכותבת, ואין מה לעשות, פוצעים אותי אני נפצעת מעליבים אותי אני נעלבת זו תחושה לא משהוא שאפשר לשלוט בו, להגיד לה אין מה להעלב זה לגרום לה להרגיש שהיא איפה שהוא עושה משהוא לא נכון. (וזו אמירה כללית שמתייחסת גם אבל לא רק למקרה הספציפי הזה).

 

[chen1237]

מאוד ילדותי

האמרה הזו של: מעליבים - אז אני איעלב! אני לא מתווכחת איתך לגבי העלבון שבסיטואציה שכזו. שוב, גם אני הייתי באינספור סיטואציות כאלה עם החמים שלי - בדיוק מהמקום הזה אני אומרת לך שבסופו של דבר היא תבחר אם להיעלב מזה או לא. משמע, אין זה אומר שאם חמותה (שנשמעת ממש "מתוקה"

) מעניקה לכלה אחת מתנה בנוכחות כלתה השנייה, מבלי להעניק לה גם מתנה (בייחוד אם הדבר חוזר על עצמו) - הכותבת צריכה לקפוץ, לשמוח ולצהול.
אבל, היא יכולה להבין שחמותה אינה מחבבת אותה, ואולי אף מנסה לעשות לה בכוונה, ועל הדרך גם לעקוץ אותה - ופשוט, לקבל את העובדה הזו, ולא לתת לזה להשפיע עליה כל כך. העלבון כנראה יצרוב בכל פעם מחדש, אבל זו בחירה של הכותבת מה לעשות עם העלבון הזה: לקרוע מעליה את בגדיה ביבבות קורעות לב? או, למען שלוות הנפש שלה, להבין ש"זה מה יש", זאת חמותה, היא לא תשנה אותה, ופשוט לתת לזה לעבור הלאה ממנה?
יותר מזה, אפשר גם להפגין פרגון אמיתי כלפי גיסתה שכן קיבלה מתנה - זה בכלל "ישתול" את חמותה במקום. להראות לה שזה לא משפיע עליה.
אני בהתחלה הייתי נעלבת מזה, אבל אז קלטתי שמי שסובל מזה זו אני ואני בלבד! ואז חשבתי לעצמי שבעצם נחסך ממני כל עניין ה"וואו, תודה. איזה יופי של..." (גם ככה הטעם של החמים שלי לא משהו

).
כשמערכת היחסים "מסריחה" כמו במקרה שלי לדוגמא, אם החמים שלי היו קונים לי משהו מתוך נימוס, זה היה שם אותי במצב לא נעים, שאני צריכה לנהוג בצביעות - ואני לא מגיבה טוב לצביעות, ובטח שלא יודעת להתנהג ככה בעצמי. אם זה המצב - עדיף שיהיה גלוי ככל האפשר, לשים את כל הקלפים על השולחן - זו דעתי בכל אופן. כל אחד יתנהג איך שימצא לנכון.
בהצלחה.

 

[shoosh2607]

להיעלב זו בחירה

בפעם הראשונה שאמרו לי את זה (לפני הרבה שנים) זה נשמע לי משפט אידיוטי מאין כמוהו אבל עם השנים הבנתי כמה הוא נכון.
שלא תביני לא נכון, אני לא מקטינה אף אחד אבל כן, זו בחירה.
זה בדיוק מה שחן אמרה - לבחור.
אם מישהו מתנהג אלי בצורה מגעילה פעם אחר פעם מה יעזור לי להיעלב? מי שיסבול זה רק אני.
זה בדיוק כמו המשפט להתעצבן זה להעניש את עצמך על טפשותם של אחרים

 

[Amyrlin Seat]

להעלב זו לא בחירה זו תגובה רגשית

מה עושים אח"כ עם התגובה או בכלל זו כבר בחירה.

בואי נניח היפוטתית שאת חולפת כל יום על פני אדם אנונימי ברחוב, ובכל יום כשאת עוברת הוא פולט הערה מגעילה ומעליבה כלפיך (מכוערת, פרה, מסריחה מה שלא יהיה), אז נכון שאת יכולה רציונלית לדעת שהוא דפוק ושאין מה להעלב ממנו אבל קשה לי להאמין שאת באמת תצליחי שלא להעלב (במיוחד עם הוא מדבר בקול רם), נניח שאת עובדת במשרד והבוס שלך החליט שאת די אהבלה (סתם כך כי הוא החליט או כי את אישה או כל סיבה אחרת) בהתאם, שיטתית הוא מעביר פרוייקטים מתגמלים ומעניינים לקולגה שלך בצורה לא שיוויונית ולגמרי לא פיירית, אז נכון הוא חתיכת שובניסט מגעיל ועדין לא תעלבי??? את הרי לא באמת שולטת על רגש העלבון שלך בדיוק כמו שאת לא שולטת על צער אני רוצה לראות שמישהוא יגיד למי שמתאבל על מות חיית מחמד למשל "אין טעם להיות עצובה על החתול שמת, הוא כבר עבר הלאה, מה יעזור לך להיות עצובה, מי שתסבול זו רק את".

מה שבת'כלס הכי מבעס במצב שלה זה שהיא סוג של שבויה במצב הזה בו עולבים בה שוב ושוב, אני כבר מזמן הייתי מסבירה לבן זוגי האהוב שאם כל הרצון הטוב (וזה מתוך הנחה שמצידה הופגן רצון טוב לפחות במשך תקופה) זה פשוט לא מתאים, אין לי שום כוונה להתקיים בתוך שדה קרב, ואין לי שום כוונה להמשיך ולשהות עם אנשים שגורמים לי להרגיש רע, אני את שלי עשיתי הוא מוזמן להמשיך ולבקר את הוריו הוא יכול לדבר איתם כל מה שנראה לו נכון, אני סיימתי ! פשוט לא הייתי מתקרבת לאנשים האלו יותר. זה גם הזמן הנכון לעשות את ההחלטה הזו שכן יש בהחלט מצב שבן הזוג שלה לא יסכים לכך וזה משהוא שכדאי מאוד לדעת לפני שעושים ילדים ולא אחרי.

 

[shoosh2607]

גם כעס זו תגובה רגשית

ואני יכולה לבחור אם לכעוס או לא.
לגבי הדוגמאות שלך -
1. ממש לא הייתי נעלבת. זה בן אדם זר שלא מעניין אותי. מה יש לי להיעלב ממנו? אני לא נעלבת מזרים כמו שאני לעולם לא נעלבת ממה שאומרים לי בפורומים. אני נעלבת רק מאנשים קרובים אלי (משתדלת שלא אבל לא תמיד מצליח לי).
2. לגבי הבוס זה כבר יותר קשה כי הוא לא בן אדם זר. אבל התגובה שלי לא תהיה עלבון. אולי כעס, אולי עצבים אבל לא עלבון.
אני אעלב כי הוא אדיוט? שהוא יעלב

זה לא קל לבחור לא להיעלב אבל זו בחירה. אני לא תמיד מצליחה אבל בהחלט מנסה ומאז שלמדתי, יותר קל לי להתנהל.
לגבי שאר התגובה - לגמרי צודקת. על זה אין לי מה להוסיף

 

[chen1237]

זה בדיוק העניין

אם את יודעת שהאדם שעובר מולך ברחוב הוא 'דפוק' - מה יש להיעלב ממנו?! ברצינות?! זה בינו ובין עצמו.
חוץ מזה, מה את משווה בכלל עלבון לצער? את משווה את הרגשת העלבון מכך שהיא לא קיבלה מתנה מחמותה - לכך שחיית המחמד שלה מתה?! מיותר לציין שעצב וצער במצב כזה - הוא חלק מתהליך של אבל, של ריפוי. אבל להיעלב, שלא לומר לצאת לחלוטין מפרופורציה לפי התיאור שלך את המצב - זה לא תהליך טבעי, שחייב כל אדם במצבה לעבור. היא יכולה להבין שחמותה פשוט ביץ' - ולדפדף הלאה. זה עד כדי כך פשוט, ברגע שמבינים את זה. כמו שאמרה shoosh - להתעצבן זה להעני את עצמך על טיפשותם של אחרים (זה כ"כ נכון) - להיעלב זה להעניש את עצמך על גועליות של אחרים. הבחירה בידי הנעלב/מתעצבן בלבד.
את יודעת, בסופו של דבר, היא תבחר לעשות מה שמתאים לה. כך או כך, כל אחד יכול להחזיק בדעה שונה משל האחר, אבל לתרץ את העמדה שלך בנושא, עם תירוצים קלושים ותלושים מהמציאות?! ממש מגוחך. אני חושבת שאפילו את מבינה שיש הבדל בין הדברים שאת מנסה בכוח להשוות ביניהם ע"מ להצדיק את דברייך.

 

[Amyrlin Seat]

לגמרי לא, רגש זה רגש ורובינו לא שולטים ברגשות

(לפחות השפויים שביננו) אנחנו שולטים בתגובות שלנו לרגשות אבל לא בתחושה עצמה, אני לא באמת יוצרת מקבילה בין עוצמת התחושה של צער על חיית מחמד לעלבון כי היא לא קיבלה תיק (או לצורך העניין נעזוב אותה ונדבר על כל עלבון אחר) אני אומרת שמשום מה אנחנו נותנים לגיטימציה להרבה רגשות (שמחה, כעס, צער) אבל מבטלים לגמר את העלבון כתחושה לגטימית ובלתי נשלטת, אני לא יודעת איך את נראית אבל במידה והיית אישה שמנה שהולכת לך ככה סתם ברחוב ומישהוא היה צועק לעברך פרה שמנה, אז נכון שברמה השיכלית את מבינה שאין לך מה לקחת ללב ובן אדם הגיוני גם לא היה "סוחב" את זה איתו הרבה זמן, אבל להגיד שבאותו הרגע לא היית נעלבת או שאין לגיטימציה להעלב?

אני מבינה שלהעלב זה בעצם לאפשר למישהוא אחר לפגוע בך, אז מתוך איזו תחושת "מאצ'ו" אנחנו מרימות את הראש ומנפנפות את הבעסה, אבל קו תחתון הוא שאם את נמצאת בסיטואציה כזו שבה מישהוא מתוך כוונה תחילה פוגע ברגשות שלך זה מאוד אנושי להעלב.

 

[shoosh2607]

אני לא מבינה למה את מתעקשת

אם אני הולכת ברחוב ומישהו צועק לעברי מכוערת, שמנה או כל מחמאה אחרת אני אעלב?? בשום מצב זה לא יקרה. אולי אם אני סובלת מבטחון עצמי מאד נמוך.
אין שום קשר למצ'ואיזם ואני לא מבטלת את שום תחושה (ועניתי לך את אותה תשובה לגבי כעס) אבל הדוגמא שלך לא טובה. מי מכיר אותו בכלל שאני אעלב ממנו???

 

[Amyrlin Seat]

אז בואי נגיד שנתתי דוגמא לא טובה

בואי נגיד שאתן קבוצה של חברות כולן ביחסים טובים עם חלקן את חברה טובה יותר ועם חלקן פחות, מתי שהוא גילית שאחת הבנות הזמינה את כולן ל..... לא יודעת קפה, בראנצ' מסיבה מה שלא יהיה, את הושארת בחוץ ללא סיבה שהיא ברורה לך אבל בצורה מכוונת. את יכולה לנסות ולפטור את המזמינה בכך שהיא סתם מגעילה אבל ת'כלס היא בחורה סבירה ביותר שעד לא מזמן החשבת כידידה לפחות אם לא חברה, את רוצה להגיד לי שאת בצורה מאוד שכלתנית תוכלי לבחור אם מתאים כאן להעלב או לא? או שזו תהיה פשוט תגובה די הגיונית למצב פוגעני?

 

[shoosh2607]

דוגמא מצויינת

במקרה כזה אני מנסה לברר למה. הרי קרה משהו, אני מניחה.
אז את יודעת מה, אני אמשיך עם הקו של חן - נעלבתי לשניה ואז אני בוחרת מה לעשות עם זה. להמשיך להיעלב לי לבד בחושך או לעשות משהו. גם במקרה כזה לא בטוח שאני אעלב כי ברור לי שזה לא סתם.
כבר אמרתי שאני לא תמיד מצליחה אבל אני מנסה.
ואם כבר בתגובה לחן עסקינן, מה זה קשור להתרסה? אני חושבת אחרת ממך אז את מבטלת את מה שאני אומרת? למה?
את יודעת מה? תקראי לזה התרסה, מצ׳ואיזם, חוסר שפיות, איך שבא לך - שורה תחתונה היא שאני לא ביטלתי לרגע את מה שאת אמרת אלא מציגה לך נקודת מבט שונה. את לא חייבת להסכים אבל אולי כדאי, ולו לרגע, לשקול את זה. החיים יותר קלים ככה

 

[Amyrlin Seat]

וואו קצת נסחפנו

אני הגבתי לתגובות שאמרו "עזבי שטויות אין לך מה להעלב" ו "את לא צד בזה" ואחרות בגישה דומה, וכל מה שאמרתי זה שבאמירות מהסוג הזה יש משהוא מקטין ומזלזל כי יש כאן איזה שהוא ביטול של התחושה של הכותבת, היא אמרה שהיא נעלבה ובאו אנשים ואמרו לה נו שטויות מה את נעלבת.

לא אמרתי שצריך לעצור את העיר, לא אמרתי שזה סוף העולם ובטח שלא התקפתי אף אחת וקראתי לה לא שפויה (ובכלל דיברתי בכלליות רבה בלי להתיחס ספציפית לאף אחת, מה שדרך אגב לא ממש עבד בכיוון ההפוך), בנוסף למרות הצד הפולני שבי לגמרי לא הצעתי לאף אחת לשבת בשקט בחושך, נהפוך הוא מתוך זה שאת מכירה בזה שפגעו בך את יכולה להגיב נכון, מתוך "שטויות עזבי אותך אין מה להתרגש" את מבינה שאת לא בסדר ואת פשוט צריכה להגיד תודה ולהמשיך לאכול את החרא.

איך הגעת מתוך כל מה שאמרתי לזה שאני מבטלת את דברייך (ועוד באופן אישי) לגמרי לא ברור לי אבל אולי אני צריכה לקרוא את השירשור מחדש.

 

[shoosh2607]

בוקר טוב

ראשית, אני לא חושבת שיש משהו מזלזל או מקטין ב"אל תיעלבי" וכו'. זה פשוט נסיון להראות לכותבת שאפשר גם אחרת.
אני אתן לך דוגמא טריה מלפני כמה ימים - מישהו בעבודה אצלנו (ספק, לא אחד העובדים) חסם עם האוטו אחד אחר. השני התעצבן, התחיל לצעוק ומה לא. עכשיו, נכון, זה מעצבן אבל ברגע שאמרתי לראשון שהוא חוסם הוא מיד בא להזיז. אז מה אתה מתעצבן וצועק? זה עוזר לך באיזושהי דרך?
זה לא אותו דבר, אני מסכימה, אבל בגלל שאצל הכותבת זה גם מתמשך אני מאד הסכמתי עם התגובה הקודמת שלך (לא באה יותר).
שנית, לאורך כל התגובות שלך, את ביטלת את מה שאני אמרתי (או מה שחן אמרה שזה די דומה) באמירות כמו התרסה, השפויות ביננו ייעלבו, מצ'ואיזם וכו'. אל תדאגי, אני לא לוקחת אישית (יושבת לבד בחושך

) אז רק הראתי לך שזה עובד לשני הכיוונים ושאפשר להסתכל על דברים גם אחרת. זה הכל.
ובאווירה אופטימית זו, שיהיה אחלה יום

 

[אסתי קלי]

נו באמת,הרי בן אדם שטוען שהוא בוחר אם להעלב

או לא,מראש אומר שטות
איזה אדם שיש לו את האפשרות הביונית לא להעלב יבחר כן להעלב?

אדם שטוען שהוא בוחר אם להעלב הוא אדם שלמעה חי חיים חסרי עלבון לחלוטין....ועל זה נאמר...נו באמת

 

[B l u e D e v i l]

אבל היא נתנה 2 דוגמאות ואחת היתה טובה

הדוגמא עם הבוס.
החמות פה היא כן אדם שהכלה סופרת. זה לא אדם זר ברחוב או אדם מפגר או מה שלא יהיה. זה אדם שהוא חלק מחיה למשך שארית חיה כך או אחרת. וחשוב לה אולי למצוא חן או להיות חלק.

 

[shoosh2607]

עניתי על זה

בתגובה הקודמת (לגבי הבוס) ועל כל היתר בתגובה האחרונה לאסתי

 

[shoosh2607]

ועוד משהו

כתבת ״רובינו לא שולטים ברגשות, לפחות לא השפויים ביננו״ אז אני אמורה להיעלב עכשיו?

 

[chen1237]

תראי, לא נעים לומר

אבל נשמע שאת קצת משננת מנטרות חבוטות מאיזשהו ספר ממדור
ה"self help", אז קשה לי להתייחס ברצינות למה שאת כותבת.
בסופו של דבר, יש אנשים מעליבים ויש סיטואציות מעליבות (לא הדוגמה שאת נתת עם האיש הזר ברחוב - שיצעק מה שבא לו, אני מראש לא איעלב מאדם זר, שבמקרה זרק לעברי הערה, כי הוא התעורר על צד שמאל בבוקר), וכן, זה צורב על העור כשמעליבים אותך - אבל מיד אחרי העלבון הראשוני - הבחירה בידייך: האם להפוך את זה למשהו כל כך מרכזי שמשפיע עליי? או האם אני מניחה את האגו שנפגע בצד, מכיוון שאגו פגוע נוטה להגזים ולהקצין את הסיטואציה והעלבון - ולשלוט בתגובה שלי לעלבון שנזרק לעברי לפני רגע? אגב, לשלוט בתגובה, אינה הכוונה רק לתגובה כלפי האדם שפגע בי, אלא התגובה שלי כלפי עצמי - מה קורה אצלי אחרי שספגתי את העלבון.
לא ניתן לשלוט בתחושת העלבון - אך ניתן לבחור בתגובה שתרגיע אותך או תעצים את הכאב לאחר מכן.