היא הכריחה אותי לסיים את הגיל
בלי סוכר ובלי כלום - ישר מהגביע
ואני בכלל רגיש ללקטוז.. אבל לא עניין אותה, היא הסתכלה עליי עם חיוך ענק על הפנים
פחדתי , לא ידעתי מה לעשות. לפחות אם זה היה טעים הייתי מנסה להתגבר...
אבל אותה לא מעניין טעים , חולת שליטה שכמוה
הסתכלה עליי וזמזמה להנאתה.... "בשבילו זה
דני - ובשבילך חלב..."
וצעקתי , צעקתי בכל הכוח - "אמא, זה גיל - לא
דני...."