זאת לא מלחמה
זו עובדה פשוטה, ברורה ומעשית מאד.
תכנית מבוססת יעדים לא מתאימה לרוב הספקטרום האוטיסטי. יש בקהילה יותר ויותר אנשים כמוך, שפעם לא היו מאובחנים, ולכן הולך ומתגבש רוב לסדנאות כאלו, אבל אין לזה שום קשר לשאר הספקטרום ולכן כל מה שמתגבש באמת הוא הפרדה בין אלו שיכולים להשתלב והיו משתלבים ממילא בלי שום בעיות אם היו מתייחסים אליהם נכון כבר מההתחלה (יש לי ילדים "כאלו" - סירבתי לאבחון וטיפול והם הסתדרו נהדר גם בלי עזרה), לבין אלו שהיו, נשארו ויישארו תמיד "אוטיסטים" - כלומר, בעלי חריגות נפשית ייחודית שלא יכולים להשתלב בשום מסגרת חברתית "נורמלית".
המלחמה שלי היא במגמה הזו, שמשמעותה חיים חצי-עצמאיים ל"גבוהים" ומוות ל"נמוכים" - כאילו לא מתעללים בנו מספיק גם ככה....
כי "גבוהים" ו"נמוכים" זה לא מאפיין קוגנטיבי, כמו שכולם חושבים (למרות מליון אלף הוכחות שמפריכות את הטענה המטומטמת הזאת...) אלא זהותי, והגובה הוא לא אישי אלא סטיסטי - ולמי שמבין קצת בסטטיסטיקה אין בעיה להבין גם את השגיאה המכוערת הזו:
מאפייני זהות, כמו כל תכונה אחרת, יוצרים מעין עקומת פעמון - במרכז העקומה, במקום הכי "גבוה" נמצא ה"שכיח" - והגובה שלו הוא אך ורק כמות האנשים שנמצאים בתחום הזה, כלומר "גבוה" = רוב.
"נמוך" = רחוק מהשכיח, כלומר, ככל שזהותו של האדם חריגה יותר ביחס לרוב, הוא "נמוך" יותר. אני "חייזר" כי אני נמצאת בתחתית הסקאלה אבל יש לי כישורים ייחודיים, אישיים, שאפשרו לי לחיות כמו אנתרופולגית בחברה ה"נורמלית" ולרכוש מספיק ידע ומיומניוות שמאפשרות לי להתגבר על פערי התקשורת והשפה.
וכל עוד אני חיה ופעילה - אף אחד לא יזרוק את ה"נמוכים" לפח - לא הפסיכולוגים והפסיכיאטרים, לא ההורים ולא "האוטיסטים החדשים"....