מתלבטת- או ???

[רחלי*]

מתלבטת-../images/Emo45.gifאו../images/Emo31.gif???

אני ממש מתלבטת ואולי תוכלו לעזור לי. כנראה שההרמונים משפיעים כבר ממש לרעה ואני החודש לא מרוכזת , דכאונית ומיואשת. האיקקלומין השפיע על הרירית והוא הגיע ל3"מ"מ וכך אני די סקפטית לגבי ההצלחה החודש. אני עוד לפני הביוץ אבל מה זה משנה. נשבר לי ואני ממש מרגישה שאני צריכה הפסקה וגם בעלי לוחץ עלי לקחת פסק זמן אבל קשה לי. אנחנו כבר מנסים שנתיים וחצי והכל לכאורה בסדר רק שאין הריון. יש לי תור לרופא ואני יודעת שנכנס להלוך גבוה וממש אין לי כוח. הבעיה היא שאני מרגישה טפשית לקחת הפסקה כי ברור לי שזה לא יבוא באופן טבעי ובהפסקה אני רק דוחה את זה . מתי עושים הפסקה ? האם גם כשיודעים שאין סכוי להרות בהפסקה? האם ממש אי אפשר להרות עם רירית כזאת? אשמח לקבל תשובות גם מבנות שעשו הפסקות ולשמוע אם זה באמת הועיל להם ולא הרגישו רע עם זה?

 

[נטאשה]

רחלי הי

לי היו מספר הפסקות במהלך הטיפולים רוב ההפסקות לא היו כי רצינו אבל בדיעבד, הן מאוד הועילו במובן הנפשי. כאשר ידעתי שאני בהפסקה והייתי שלמה עם זה או שלא היתה לי ברירה אלא לעשות הפסקה, הכל נרגע בתוכי, נכון לא הושג הריון, למרות שתמיד יש סיכוי אבל הרגשתי שהגוף שלי היה ממש זקוק לזה, לאסוף כוחות לקראת המשך המירוץ. בהצלחה עם ההחלטה שלכם. ובכלל דלית

 

[נילה אוהבת]

רחלי ההפסקה עשתה לי כל כך טוב

שאני חושבת שאולי הגזמתי עם הניתוק הזה. לקחתי הפסקה של 3 חודשים, השלמתי קורס שיט שמילא אותי באנרגיה ובאושר, עברתי בית באטרף של סידורים, והתחלתי טיפול מיד אחר-כך. והאמת זה הטיפול שאני הכי פחות מחוברת אליו מנטלית, הכי פחות מתעסקת בו במחשבות ובציפיות, וממש נחמד לי ככה. ממליצה ממליצה וממליצה.

 

[מרב.]

כשמתחילים להתלבט, סימן שהחופש דרוש

רחלי, לא כל השנתיים וחצי האלו, או כל פרק זמן שהוא- צריך להיות מוקדש אך ורק כדי להיכנס להריון. במשך הזמן הזה צריך להשתדל לא להפסיק לחיות, הרי גם כך החיים שלנו בהולד אחד ארוך. אם את מרגישה שההןרמונים עושים שמות בגוף, אם האיקאקלומין מגרד לך את קצה הרירית, אם את עייפה

- זה סימן שצריך להניח את המיטלטלין ולשבת לאכול פת לחם. המסע אל האושר שלנו הוא ארוך ללא שום רמז וסימן כמה תארך לה הדרך. יכול להיות שהדרך תהיה קצרה מאוד ויכול להיות שתתארך לה. למסע שאין יודעים את סופו מצטיידים בחוכמה, לא מבזבזים את כל האנרגיות בתחילתו, ויושבים לעשות הפסקות קטנות בצד הדרך, לתת לשיירה לעבור ולהתענג על הנוף, להתבשם מהאויר, לזכור שיש חיים. תפרגני לעצמך את הנשימה הזו, ללא נקיפות מצפון, ללא חישובי זמן. נדמה לי שאף אחת מאיתנו לא הרגישה רע עם הפסקה שלקחה, אולי רק הרגשנו רע כשהסתיימה... לכי על זה, ללא היסוס, מרב

 

[נועם@בת]

ממליצה על הפסקה בלי שום סיבה

"אמיתית". הסיבה הכי משמעותית להפסקה היא "כי צריך" "כי רוצים" "כי עייפים". תחשבי מה אנחנו מעוללות לעצמנו . משגעות את הגוף בהורמונים, מציפות את הנשמה בפחדים חששות ותקוות. ואחר כך מרגישות אשמה על שאנחנו רוצות לנוח מזה. אני עשיתי עכשיו הפסקה של 9 חודשים, ובעצת הרופא אני ממשיכה עוד חודש, כדי לחכות שבעלי יעשה את בדיקת הזרע אצל בר טוב. אני כבר בת 42, ולא מצטערת על יום אחד של הפסקה. אז קחי לך חודש חודשיים, תנשמי עמוק, ותחזירי את הגוף וההורמונים לשיווי משקל. ותחזרי לסיבוב הבא מאופסת וחייכנית. נועם

 

[אולה *]

אני בעד הפסקות

לא תמיד חשבתי כך. עשינו 9 הזרעות ברצף. ואז נסענו לחו"ל. וכשחזרתי - כבר לא רציתי לרוץ לחזור לטיפולים. כי בפעם הראשונה אחרי תקופה ארוכה מאוד הרגשתי חיה. זה לא אומר, שאני לא לחוצה להכנס להריון, אבל הפסקות ממש מועילות למצבי הנפשי והפיזי. אז אם את מתלבטת - סימן שאת זקוקה לחופש.

אולה.

 

[שמש קטנה]

זה לא טיפשי בכלל. זה הכי חכם שיש.

בהפסקה את לא דוחה את ההריון. בהפסקה את מקדמת את הנסיונות שלך, כי אם תתחילי בהילוך גבוה כשהמנוע לא סוחב- זה לא ילך ויסחוט אותך לגמרי. בדרך כלל בהפסקה יודעים שאין סיכוי להרות (אולי לא במקרה שלך, כי בשלב האיקקלומין יכולות להיות הפתעות) ואני לא מכירה אנשים שעושים הפסקה כדי להרות בה. אם אני לא טועה,זה נשמע כאילו את צריכה הפסקה, ובעלך כנראה מבין את זה טוב ממני (תסמכי גם עליו. הבעלים שלנו לפעמים רואים דברים מנקודת מבט אחרת, קצת "חיצונית" לטיפולים, וזוכרים איך היינו קודם ורואים מי עומדת מולם עכשיו). אחנו עשינו הרבה הפסקות, והן היו ארוכות. חלקן מרצון וחלקן לא כל כך. דוקא בהפסקות מרצון הרגשתי הרבה יותר טוב, כי זו היתה החלטה שלנו ונהננו מכל רגע. בטיפולי פוריות יש פעמים רבות הרגשה של שיטוט באפלה. אנחנו במסלול הנכון אבל לא יודעים אם הלכנו יותר משנלך או שנלך יותר משהלכנו (מרב, הזכרת לי טיולים אז ככה זה נראה). ובאמת, אף פעם לא יודעים מתי תיגמר הדרך הזאת. קחי את ההפסקה בלי לחשוב כמה זמן עוד נשאר, ומי יתן ומייד לאחריה תצליחו בגדול. (וגם אם לא- את לא תצטערי על ההפסקה).

 

[מיכל ק-ש]

רחלי,

רחלי הי, אני חושבת שכמו ברוב התחומים בחיים, כך גם עניין ההפסקה הוא מאוד אינדיבידואלי והכל פונקציה של אופי ושל התחושות שלך. אם את מרגישה שאת צריכה הפסקה - לכי על זה. עבור כל מי שענתה לך עד עכשיו, הפסקה היא ברכה. עבורי ההפסקות הן עונש. נכפו עלי 2 הפסקות כפויות, של חודש בסה"כ, (אני במהלך אחת כזו כרגע) וזו התקופה שהכי קשה לי. אני מעדיפה "לעבוד" כל החודש ולהתאכזב בסופו, מאשר להרגיש שאני לא עושה כלום. אבל זאת אני ואני לא יכולה להמליץ לך מה לעשות כי אני לא מכירה אותך ולא יודעת מה הפסקה תעשה עבורך. בנוגע לאיקקלומין - אם הרירית לא תגיע לעובי הרצוי לקראת יום הביוץ, כדאי לשקול אופציות אחרות. גם אני הגבתי לא טוב לאיקקלומין ויש עוד הרבה בנות אחרות שנטשו אותו בגלל רירית דקה, תופעות לוואי וציסטות. תתייעצי עם הרופא לגבי חלופות. אני לא מכירה את ההיסטוריה שלך אז יש לי 2 שאלות: עשית צילום רחם? איזה טיפולים את עוברת?

 

[שמש קטנה]

מיכל, זה בדיוק ההבדל בין הפסקה

מרצון להפסקה כפויה. הפסקה כפויה צריך לעבור איכשהוא. הפסקה מרצון היא לדעתי ההפסקה המבורכת (ובד"כ היא ארוכה יותר מחודש). שיעבור מהר!

 

[מיכל ק-ש]

שמש, אצלי זו ממש לא הסיבה להבדל

העניין הוא באופי שלי. כמעט יותר מכל דבר אחר, אני שונאת את התחושה של חוסר אונים, אי עשיה והמתנה פאסיבית. וזה לא סותר את העובדה שאני בנאדם של סתלבט, איזי ואופטימיות. אני בכלל לא יכולה לדמיין מצב שאני אעשה הפסקה מיוזמתי ובטח לא של יותר מחודש. ושוב, כמו שכתבתי בהודעתי הקודמת, אצל כל אחד זה אחרת ולא "תצליחי" לשכנע אותי שיש ברכה בהפסקות.

 

[שמש קטנה]

הבהרה- לא ניסיתי לשכנע.

אולי לא כתבתי את זה ברור מספיק, אבל זה היה המשך והסבר למה שכתבתי קודם. כי לדעתי יש הבדל. ברור שזה עניין של אופי, ותאמיני לי שחוסר האונים והפסיביות היו עבורי קשים מכל. גם ההפסקות היזומות אצלנו היו בגלל נסיבות אוביקטיביות, שאמנם לא קשורות לטיפול עצמו או לא רפואיות, אבל לא סתם כי התחשק לנו. ועדיין היה הבדל. ככה היה אצלי, למרות האופי שלי. הערה אחת חשובה לסיום- קשה לקרוא לזה הפסקה "מבורכת" אולי ההגדרה לא נכונה. בכל מקרה, בתחילת ההפסקה הרגשתי בדיוק כמוך, אח"כ ההפסקה עשתה את שלה כנראה, ובכל מקרה-רק כשחזרתי לטיפול אח"כ, אחרי הפסקה ממש ארוכה, הרגשתי באמת שזה היה צעד נכון. אני מבינה לגמרי את מה שאת כותבת. גם אם ההפסקות נראות לי חשובות, וגם כשהן מרצון זה הרי לא מה שאנחנו באמת רוצים בכל ליבנו. (לי אישית היתה החלטה חד משמעית כשחזרנו לטיפול- אין יותר הפסקות. טיפול אחרי טיפול אחרי טיפול עד שנצליח, מה שקצת סותר את כל האמור לעיל, אבל כנראה זה בגלל אורך ההפסקה-9 חודשים כמעט). גם עכשיו לא ניסיתי לשכנע. אולי פשוט רציתי להסביר לעצמי.

 

[מיכל ק-ש]

9 חודשי הפסקה? וואוו!

 

[מיכל ק-ש]

שמש יקרה, קיבלתי ת´מסר ועונה לך כאן

למען הסר ספק. ממש לא הגזמת, בטח שלא נעלבתי, אל תרגישי לא נוח ואין צורך בהבהרות. לכל אחד מותר לחשוב אחרת ולהתבטא אחרת. אני לא שופטת אף אחד ולא שמה את עצמי במקומו של אף אחד אחר. לא יודעת איך אגיב אחרי כשלונות חוזרים של IVF והלוואי שאף פעם לא אדע. בסה"כ אמרתי את דעתי. זה הכל. סתם נהיה מזה אישיו יותר גדול ממה שזה. מיכל.

 

[אולה *]

תגובה בעניין הברכה/עונש

הי מיכל. גם אני חשתי כך - פחדתי מהפסקות, חשבתי שאם אני אפסיק, אז פירוש הדבר שאני מבזבזת זמן, מוותרת. ממש כעסתי על הרופא שכפה עלי המנעות בחודש של צילום רחם, בחודשים אחרי גרידות. וממש לא רציתי את ההפסקה שעשינו לפני IVF ראשון. א-ב-ל כשהייתי בהפסקה הזאת הבנתי עד כמה הייתי זקוקה לה ונהניתי מכל רגע. עכשיו אני עושה הפסקות של חודש בין הטיפולים. וזה נותן לי זמן קצת לחיות - ללא זריקות, ריצות לבדיקות דם ו-US, ללא דאגות לבטא. אני כותבת את זה לא עם כוונת ביקורת, חס וחלילה. אלא פשוט כדי לתאר איך אני רואה את כל העניין של הפסקות. (נראה לי שבילבלתי את כולם

) מסקנה - רצוי שהפסקה תהיה לא כפויה. אולה

 

[מיכל ק-ש]

אולה, כאמור, כל אחד ומה שמתאים לו

אני שמחה שההפסקות עושות לך טוב ואני מקווה שההפסקות הקרובות שתעשי יהיו בין סקירת מערכות אחת לשניה ובין החלפת חיתולים להנקה

. אבל לי זה לא מתאים. זה הכל. אין ספק שעדיף שהפסקה תהיה כתוצאה מהחלטה שלך ולא כזו שנכפית עליך (גם כי בד"כ היא נכפית בגלל דברים לא נעימים

) ויכול מאוד להיות שאחרי IVF אני אדבר אחרת. נכון להיום, זה ממש לא מתאים לי. אבל כתבתי בהודעה שלי לרחלי שזה רק תיאור המצב אצלי ושתלך עם מה שהיא מרגישה, שזו ההנחייה הכי טובה לגבי כל מהלך החיים לא?

 

[עמית@]

אני נוטה להסכים עם כולם ../images/Emo3.gif

עבורי רק המילה "הפסקה" ממלאת אותי צמרמורת וחרדה, ועם זאת, אני מאוד נהנית (פיזית בעיקר) מזמנים ללא הורמונים- הנשימה והגוף קלים, אבל הנפש נוטה להיות עצבנית וכשזה מכה בי- אז זה מכה חזק, וחוסר הסבלנות ממש כואב. לפעמים אני חושבת שהלוואי ויכולתי להפסיק, לא לקחת כלום, ללכת לדרכי. אתמול היו לי כמה דקות כאלו

ואז, ברגע שאני יודעת שאפשר להמשיך- כל שביב מחשבה על הפסקה נדחק לקרן זווית. אולי אני צריכה משבר אמיתי כדי להפסיק, לא יודעת. אני לא בנאדם של מנוחה, רגיעה, כיף וכד´, פשוט לא מסוגלת, מאז שהייתי קטנה הצבתי לעצמי כל הזמן "דברים לחכות להם" יעדים קטנים שדורשים עשייה. כך שלי מאוד קשה (אבל קל פיזית)

*מתבלבלת בעצמי* עמית

 

[טלי2]

הפסקה היא אולי שם מטעה ? ../images/Emo62.gif

אני נמצאת כבר כמעט ארבעה חודשים ב"הפסקה" אבל משום מה אני לא חשה שהפסקתי- לא הפסקתי לרצות, לא הפסקתי לקוות לא הפסקתי לנסות, לא הפסקתי לטפל בבעיה אלא שאני עושה זאת בדרכים מעט שונות, אולי פשוט כדאי לקרוא להפסקה - מנוחה, או הרפיה אם את חשה עייפה, הרי שהגוף כבר מאותת שהוא זקוק למנוחה, ואולי דווקא ה"הפסקה" הזו תתן לך (לגוף ולנפש) את הכוחות הדרושים כדי להכנס להריון. להפסקה יצאתי בכפיה, אבל לאחר זמן קצר ראיתי זאת כהזדמנות. נכון, זה עניין אישי בהחלט, אבל אני מוצאת שההפסקה הזאת הועילה לי כבר מבחינות רבות, לא נכנסתי להריון, ואפילו המחזור שלי עוד לא סדיר, אבל אני חיה לא רק את הרחם שלי, אני מרגישה אחרת, ואם אחזור כשאחזור לטיפולים, אני חשה שאהיה מוכנה יותר לקלוט בתוכי את ההריון. מאחלת לך בכל מקרה הצלחה בכל דרך שבה תבחרי.

 

[רומי 007]

רחלי - אני מתומכות ההפסקה

- כמובן, ההפסקה היזומה. ראשית - שומעים את הקול שלך בין השורות: יקירתי: את פשוט הגעת לנקודה שאת ח -י - ב- ת הפסקה. תאמיני לי. שנית - העובדה שאיקקלומין פוגע ברירית היא דבר ידוע, גם אני מנפגעי הרירית ונדרשה לי הפסקה ארוכה לנקות את הגוף ולחזור לעצמי. שלישית - הפסקה שמחליטים עליה לבד (לא חלילה הפסקה אחרי גרידה וכו´) היא הפסקה מבורכת, שכבר אחרי כמה ימים תחושת השלמות איתה עולה על תחושת ההחמצה. ואין חכם כבעל נסיון. יתרה מזאת, אני יכולה לומר לך שזה כל כך חשוב ומרענן שכמעט קשה אח"כ לחזור לטיפולים. רביעית - אתם מנסים שנתיים וחצי וזה המון המון זמן, כל הזמן להיות מוכנים כי או-טו-טו- תכף נכנסים להריון. צריך בעיני לחזור קצת אחורה בזמן, לימים שטרם תיכנון ההריון ולהתענג קצת על הזמן הפנוי (אני מוכנה להתערב שאת גוזרת על עצמך כל מיני גזרות תזונתיות מיותרות ושמזמן לא שתית כוס יין טוב או איזה קפה אספרסו... נכון?) ובסוף לשאלה המדעית: לא, לא נכנסים להריון עם רירית 3 ולכן רק הפסקה שתנקה את הגוף תחזיר אותך למצב שבו את יכולה להתחיל לפתח רירית מספקת (ואגב, יש המון תרופות שעוזרות לכך). אסור להאיץ בגוף, יש לו שעון משלו ועכשיו הוא מאותת לך שאת צריכה קצת להרפות. במהלך הטיפולים היתה פעם אחת שהרגשתי שהזמן אוזל ואני חייבת לעשות טיפול מוקפאים. הרירית לא צמחה יותר מ4.5 והתעקשתי להאכיל אותה בכל מיני כדורים וזריקות. בסוף לקחתי את כל הרעלים שבועיים וחצי והפסיקו את הטיפול כי הרירית התעקשה ולא זזה. לו ישבתי בשקט בבית וחיכיתי - היה מגיע מחזור טבעי ומסדר את כל העניין. למדתי לקח ומאז אני לא מאיצה ברירית (בניגוד לזקיקים - שבהם חובה להאיץ). יללה, הגזמתי עם האורך. בי ותשלחי לנו גלויה מחו"ל.

 

[שמש קטנה]

../images/Emo32.gif רומי, מתי את באה לתרום מדמך

ולהגיד שלום לטכנאית? (יש סיכוי שנפגש אי פעם?)

 

[רומי 007]

קטנה

זה לא יקרה בימים הקרובים אבל נקווה שאח"כ כן. ובעניין שלום לטכנאית - לא תודה, אלא אם כן מדובר בבידקת שק הריון ואז כמובן.