מתחיל ..
או קי אני רואה שאני חייב להיפתח קצת יותר .
אז כך :
נולדתי למשפחה חרדית בעלת אמונה וערכים , רוחניות באופי , חום ואווירה מיוחדת .
האבא , מסור מעוניין לחנך יותר מידי , ובו בזמן זורק פחד אדיר לעבר המחונך , הוא מסוגל להעניש בצורה יוצאת דופן , אם כי גם לתגמל כך .
על רגשות , קשה לשמוע ממנו , כי לא לגמרי נאה לו . צריך לחכות לקריזה טובה בשביל לקבל איזה חיבוק או מילת הערכה . ולא שזה לא קורה .
האמא , מסורה ואכפתית מאוד . אוהבת אותנו לפני עצמה . מאמינה בכל מאודה ונפשה , מסיימת תהילים כל יום . ובוכה עבור הצלחתינו בתורה ויראת שמים .
לא רק עלינו היא דואגת , היא מיוחדת במינה , מקרבת נשים מסכנות שקשה להסתדר איתן . היא רכה מאוד , רגשנית , משרה אווירה חמה ונעימה . תמיד .
המזן עובר . אני גודל , מתחתן , וורוכש מחשב , מחשב בלי מודם ? אני מצרף גם אותו .
בכל העת עולה בי התחושה שזהו . הגיע הזמן להשתחרר מהכלא האבאי . ואינטרנט , יכול להיות צעד ראשון מתאים .
העיניים נפקחות לאט לאט , אני צופה בתוכניות ובסדרות , ומבחין שאבא , יכול להיות גם משהו אחר .
הוא מסוגל להביע רגשות לא פחות מהאמא בבית , להראות אהבה , ולפעמים גם לומר שכואב לו .
האמונה שהחדירה בי האמא , דווקא הצליחה עלי , ויכולתי לחוש בכל מיני סיטואציות בחיים מין קדושה שכזאת . משהו עמוק ואמיתי .
לפני מספר חודשים - האמא הזאת , שכל כך חדרה לליבי והשלימה את החסר - הלכה לעולמה , בגיל 54 .
אני חש נחנק בכל פעם שאני דש בזה , אז אני פשוט מדחיק את זה - ככל האפשר .
לכן גם אתמצת :
היא היתה חולה שנה במחלה , ולכל אורך המחלה , היתה אחריות של התחזקות ,
גם בשבילה , וגם מתחושת אמונה שזה מה שמצופה מאיתנו כבנים לאמא טובה ומיוחדת .
עשינו הכל למענה .
יום אחד מודיעים לנו שמדובר בימים . אני לא מאחל לאף אחד את התחושה הזו .
התחלנו להתחזק עוד יותר . קיבלנו על עצמנו דברים . התפללנו . מה לא .
מגיע יום פקודה . "תבואו , זה הזמן" .
האמא שוכבת ומונשמת , ומתחיל קבלת עול מלכות שמיים , לא אשכח בחיים את הבכיות והתחנונים של כל הנוכחים בחדר , שהיא רק תקום ותחיה , בשבילינו .
פשוט דיברנו עם ה' שיעשה משהו !
אך למרות הכל , נראה היה שיש מישהו מלמעלה , שפשוט חסם שיחות נכנסות , והחליט לעשות מעשה ... האמא נפטרה .
השתדלתי לתמצת , גם כי אני לא רוצה לחפור , וגם כי אין לי כח לזה , ואני עדיין לא יודע מאיפה להתחיל , למרות שהתחלתי כבר .
עם הזמן אני מוצא את עצמי מתרופף מאוד בכל מה שקשור לאמונה .
והתחושה מעורבת . מצד אחד אל תהיה כפוי טובה לאמא שכל כך עשתה למענך ובטח בוכה עליך שם בשמיים ,
מצד שני , אין מושג כזה . החיים לפני הלידה ולאחר המוות - אינם קיימים בשום מובן .
אני שואל את עצמי אם האמונה שווה , כאשר גם כאן 2 צדדים :
1 . הרי כל כך טוב יהיה אם יום אחד יבוא המשיח ויקיצו שוכני עפר , אני מדמיין את עצמי שוכח מהמשיח בכלל ורץ לאמא בכל הכח .
ואם אתה לא מאמין בזה הרי שאין לך על מה לחשוב בכלל . היה ונגמר . וזה קשה שבעתיים .
2 . אם אלו החיים , התחושה מאוד מקלה עלי , תנצל כל רגע תהנה כמה שאפשר , אל תביט לבדמעות לעבר שמיים , כי אין שם אף אחד . פשוט תחיה ותחייך !
עם הזמן , יצא לי לצפות בכתבתו של אמנון לוי על ה"אנוסים" . מאוד מצאתי את עצמי שם . הוא גם דיבר על הפורום הזה , מה שהוביל אותי היישר לכאן .
לראות שיש עוד אנשים במצב כזה , בהחלט מעניק לסיפור שלי תפנית ברורה יותר . וכולי הערכה כלפי האחראים לפורום והמשתתפים בה .
נדבר קצת על האשה ,
היא פחות רוחנית באופי , אך מאוד ערכית ותמימה . מה שהכניסו בה - יישאר בה .
סוג של מקובעות , שלא קל לפצח אותה על פניו .
יש לי 2 ילדים , אני רואה את עצמי מחנך אותם ומוכר להם לוקשן ? כל כך לא פשוט .
בכלל יצא לי לחשוב על הדת , והמון סימני שאלות לדבר .
אם התורה לא ניתנה מאת ה' , מי המוכשר שהצליח לכתוב אותה ולגרור אליו כל כך הרבה מאמינים תמימים המסוגלים להקצין עד להודעה חדשה , ובכלל ומה העניין שלו ?
ואז התשובה נענית לי מאליה , פשוט מדובר באישיות אחראית מישהו שקבע את החיים על פי משהו שמבוסס על חוקי אנושיות , ועשה אותם מעניינים דווקא ..
בטו בשבט אוכלים פירות , בפסח מצות , בסוכות גם יש סיטואצייה מעניינת וכו' .. מבחינת תרבות , הדת הזה יכול אפילו להיות נחמד בחיים .
ואז שאלה : אם כך הוא שאין ישות עליונה כרשום בספר , איך אנו עדים לסיפורים על מופתים של זמננו , אצל אדמורים וצדיקים . הם קוסמים ?
פפפפ ...
אשמח אם יקרה לי כאן סדר בבלאגן .
מקווה שלא הטרדתי איש .
ושוב תודה על הרעיון , מקווה שסופסוף מצאתי את הבמה הנכונה