מתחיל להיות לי קר

[Michalush88]

מתחיל להיות לי קר

ההודעה הזאת קצת שטותית, ושמעתי אינסוף את המשפט "אם אין לך משהו טוב להגיד, עדיף לא להגיד בכלל", אבל אני בכל זאת מרגישה צורך. אני הגעתי לכאן מלאה תקוות ואופטימית, לעומת ההורים והמשפחה מלאי החששות. לאט לאט כולם התרצו, ואני מצידי - עצובה יותר ויותר. בבית הספר לא טוב כל כך, ישראל זה לא. אני רוצה הבייתה. כשאני מתלוננת שכשאני יוצאת מהבית לבית הספר - בשעות הבוקר המוקדמות, והטמפרטורה 13 מעלות, אומרים לי שזה רק הקיץ. אני יודעת שהחורף עוד קרב ובא, ואני בכלל לא מודעת למה מצפה לי, אבל עדיין עצוב. עצוב לי כאן, בלי חברים, בלי משפחה, בלי החמימות של הארץ, בלי בית ספר ישראלי.... אני אפילו לא יודעת למה אני מפרסמת את ההודעה הזאת, פשוט אין לי כבר למי להגיד את זה. ההורים שלי מסתכלים עליי ולא מבינים, כי הם כל כך נהנים כאן. חברים שלי ישנים מזמן כשאני חוזרת מבית הספר, וכל מה שנשאר לעשות זה להשאיר הודעה... אני פה לבד, תקועה, עם רצון לשוב, אבל נטולת אמצעים לשוב....

 

[alon114]

קצת עידוד ../images/Emo24.gif

מיכל! הסיפור שלך מאוד נוגע לליבי. זה קשה לבצע מעבר כזה מישראל לקנדה, בעיקר לא מבחירה. קשה להיות בעיר זרה כשלא מכירים אף אחד. הלואי שהייתי יכול להגיד לך דברים שתרצי לשמוע, אבל אני לא יכול. מה שאני כן יודע שברגע שתכירי חברים חדשים, את תרגישי הרבה יותר טוב ויהיה לך קל יותר להתמודד. אני לא יודע אם ידוע לך אבל יש בתפוז פורום "נוער בחול" שבו את יכולה להכיר חברה בגילך תושבי טורונטו, שגם הם בחלקם מרגישים מה שאת מרגישה. גם באתר "חברה" יש פורום של ישראלים בטורונטו, ואת יכולה להכיר אנשים דרך שם. אלו רק רעיונות, שלי אין כל ספק שתכירי אנשים חדשים ומהר. בית-ספר התחיל רק לפני שבוע, תני לזה צ'אנס! שיהיה לך רק טוב ובהצלחה!

 

[דוד גילי]

לא שטותית בכלל!

דוקא חשובה מאד. אני מקווה שזה יסתדר לך ותהני מהיתרונות של קנדה. בכל מקרה נשמח לשמוע את החוויות שלך לטוב ולרע. איכשהו אני מנחש שתוך מספר חודשים תמצאי חברים/חברות חדשים והחיוך ישוב.

 

[הדודה המתוקה]

מיכלוש יקירתי אל תאבדי את האופטימיו

ת. (לא נותנים לגמור משפט) מכתבך קרע את ליבי ,עם זאת אני יכולה לתרום לך מנסיוני ולהגיד לך, געגועים זה דבר כל כך טבעי. מותר להתגעגע. רצוי רק לא לאבד פרופורציות את כותבת כי את עצובה וכי בית ספר "לא כל כך טוב". את מזכירה לי סידרת ספרים שנהגתי לקרוא כשהייתי צעירה יותר "דפי תמר" קראו לסידרה. נערה צעירה שנסעה עם משפחתה בעקבות שליחות ההורים בארה"ב. גם אצלה ההתחלות היו קשות. בית הספר היה מגעיל, האווירה היתה ש ונה וכו' ובבית עזבה חברים, משפחה וכלב.אני מביאה את הספר כדוגמא כי בזמנו מאוד התרשמתי ממנו. וקראתי בו הרבה לפני שחשבתי שגם אני אעשה את המעבר. אז בואי נדבר תאכלס. באשר למזג האויר, לא. הוא לא יתחמם בזמן הקרוב. החורף יגיע ואיתו השלג, והכפור. עם זאת הביטי קדימה בתקווה. יש מגוון פעילויות חורף שאפשר להנות מהם מאוד כמו סקי וגלישה על הקרח וכל מה שצריך הוא להתלבש נכון. וליצור קשרים חברתיים . ובעניין הזה, הקשרים בית ספר הוא מקום נפלא לצורך זה. וברגע שהכל יפסיק להראות לך זה ושונה כל כך שם, בבית הספר, את תראי שסביבבך בעצם בני גילך החשים דברים דומים למה שאת מרגישה. כללי המשחק קצת שונים מאלו שהכרת עד כה אבל מהודעותיך הקודמות עושה רושם שהאנגלית שלך ברמה גבוהה ואין לך בעיות תקשורת מבחינה זו. וזה פלוס גדול. ואם לבני נוער בגילך את מייחלת כאלה שגם דוברים את השפה שלך ואין בבית הספר. גם זו לא בעיה. פני אלי במסר אישי ואתן לך מספר מספרי טלפון של אנשים וגם של תנועות הנוער הישראלייות הפועלות בטוורנטו בהצלחה. באשר לעובדה ש"כל מה שנשאר לעשות זה להשאיר הודעה" אולי אני נשמעת כמו דודה זקנה וטרחנית. אבל "כשאני הגעתי לקנדה" (כדברי הדור הותיק יותר) לא היתה לנו אפשרות אפילו להשאיר הודעה. שיחות הטלפון עלו הון תועפות. במחיר של דקה שיחה יכולת לקנות ארוחה בסיסית במקדונלד בערך, היום את יכולה בקלות אפילו מדמי הכיס שלך לרכוש כרטיס חיוג ולשוחח כמעט ללא הגבלה עם החברים, נניח בסוף השבוע, כשאנחנו רצינו "לכתוב הודעה" לחברים נאלצנו (טוב לא לטבול את הדיו בקסת) לכתוב בכתב יד על ניר, להכניס למעטפה להדביק בול, לגשת לדואר ותוך שבוע שבועיים החברים יכלו לקרוא מה עובר עלינו. ואם הגיבו ישר תוך חודש מכתיבת המכתב המקורי קיבלנו גם תשובה. תודי שהדברים היום פשוטים יותר. וכן , אני יודעת שזה אולי לא עוזר לך במצבך כרגע. את רוצה הביתה. ההורים עסוקים בדברים שלהם.אבל את רוצה הביתה. כל כך כל כך מבינה אותך באמת. אבל מכיוון שהייתי שם עברתי את זה ועובדה התגברתי אני יכולה לבוא ולאמר לך שטוב שאת משתפת אותנו . גם בשביל זה אנחנו כאן. כדי להוכיח לך שאפשר. זה רק לוקח זמן. פני אלי במסר ונמשיך לשוחח. והתחילי את היום בחיוך (ועם סוודר)

 

[DivineDevil]

אולי זה נשמע קצת

בנאלי אבל זה נכון... ואולי רק בשביל שתראי את התמונה מזוית קצת אחרת, אני אומר את הדבר הבא: הייתי מת להיות במקומך עכשיו.. תחזיקי מעמד, וכשאני אגיע לקנדה (לא אם, אלא כשאגיע) אשמח להיות איתך בקשר, רק כדי לשפר את מצב רוחך.

 

[formersusan]

מיכלוש יקרה

קראתי את ההודעה שלך ואני בהחלט מבינה ללבך. הרי לא רצית באמת לנסוע והשארת מאחור את החברים ואת כל מה שמוכר לך. צדקו החברים כאן שאמרו לך שרק יהיה קר יותר. זה נשמע רע, והתחלה זה גם קשב, אבל מתרגלים. רק תדאגי להתלבש חם, יותר חם ממה שלבשת בארץ. ואולי גם את תתחילי בשלב כלשהו להתעניין בסוגי ספורט שלא הכרת בארץ כמו סקי וסנומובילינג והחלקה על הקרח. הניתוק מהחברים קשה, והבדלי השעות הם דבר שבאמת קשה לגשר עליהם. אין לי תרופת פלא, חוץ מאשר לנהל את עיקר השיחות בסופי שבוע. ואל תדאגי, את תכירי חברים חדשים בבית הספר במהרה. כל תקופת הסתגלות היא קשה, אבל מה? היא עוברת. תחזיקי מעמד!

 

[Tapuhi]

חברה

מיכל המתוקה למה שלא תתקשרי לרותם? אם אין לך הרבה שיעורים תבקשי מאבא שיקפיץ אותך אלינו אחרי הצהריים. חיבוק גדול אורית

 

[tricia]

היי מיכל, זו חברה של הבת של טריסיה

שלום...מה נשמע? קוראים לי שני, אני בת-15 מקנדה.. עברתי לפה לפני שנתיים. כשקראתי את ההודעה שלך.. הרגשתי כאילו כתבת את ההודעה עליי...!! מתיי עברת לקנדה? בת כמה את? לאיזה בית ספר את הולכת? אני הולכת ל-WESTMOUNT שדרך אגב יש בו המון ישראלים. אשמח מאוד לתקשר איתך!! תכתבי לי לאימייל... [email protected] או שתתקשרי אם בא לך.. 0725 709 905

 

[Or Jacob]

הייתי מת להתחלף איתך עכשיו

ויש עוד המון בני נוער שהיו מתים להתחלף איתך עכשיו . אני צריך לחכות עוד 3 שנים עד שאסיים תיכון ורק אז אוכל לעבור . גם בירושלים ביב 13 מעלות ביום שבת האחרון בבוקר . זה לא נורא . קחי בחשבון שתמיד אפשר ללבוש בגדים חמים כשקר . וכשחם אי אפשר ללבוש בגדים שמקררים . יש כל כך הרבה יתרונות בקנדה ! אם זה מעניין אותך אני אכתוב לך למה אני כל כך מחכה לעבור לקנדה ואולי תמצאי בזה סיבות שיעודדו אותך . בכל מקרה אל תדאגי , זה יעבור ותראי שאת כבר לא רוצה לחזור לארץ . בהצלחה אור.

 

[Michalush88]

אל תסיק מסקנות מהר כל כך

אל תחפז כל כך למצא תחליף לארץ... כי לא תמצא באף מקום בעולם. ישראלים יש רק בארץ - ומי שבחו"ל מחפש אותם (דוגמא נפלאה היא הפורום, מה שאני עושה כשאני נכנסת לכאן). הישראלים הם העם שלך - הם אלו שיהיו לצידך, ולא הקנדים הקרירים. יצא לי לדבר עם מישהי שכאן כבר שנה חמישית, ומה שהיה לה להגיד לי זה שהחברים כאן הם חברים זמניים, רק החברים שלה בארץ הם חברים לעד. זה אולי ימחיש לך במעט את המצב. ובקשר לביגוד - החום כאן לא מגיע לשיאים כאלו - ובקשר לקור - הסוודר החמוד והקטן מהארץ כבר לא מספיק, אינספור שכבות זה מה שנדרש.... בכל מקרה - אני מאד מעוניינת לשמוע מהן הסיבות שאתה כל כך ממהר לעזוב את הארץ... אני, אחרי 8 וקצת שנים בחו"ל (בקרוב 12, בסוף השליחות), כבר הבנתי שאין כמו הבית (ממש דורתי קטנה) - זה המקום שבו אני רוצה להתחתן ולהזדקן (לא שאני ממהרת לאנשהו)....

 

[Or Jacob]

יש לך ICQ ?

 

[Michalush88]

מספר איי סי קיו

96118348

 

[libimom]

../images/Emo23.gifלמיכל היקרה

גם אנחנו די חדשים בקנדה (רק שנה) וגם הילדים שלי עברו את אותו התהליך שאת עוברת עכשיו, בני הבכור הגיע לכאן בן 16.5 ותתארי לך שזה לא היה קל, אבל עכשיו כבר יש לו חברים והוא די מעורה בחברה ואפילו לא חושב על לחזור לארץ, בחופש הגדול היו אצלנו 2 חברים שלו מהארץ ותתארי לך איזה כיף היה להם ביחד, אז אל תראי הכל בשחור, הזמן עושה את שלו ואת תכירי חברים חדשים ותשכחי את חבלי הלידה. גם לי שאני קצת יותר מבוגרת ממך..... היו חששות לבטים וחבלי לידה, ואמרתי לעצמי שרק עכשיו אני מבינה את העולים הרוסים שהגיעו לארץ וכמה קשה היתה להם הקליטה. אז חזקי ואמצי ואני מקווה שבעוד מספר חודשים שתקראי הודעה זו שוב תצחקי....

 

[Michalush88]

תודה

מספר אנשים התקשרו אל אמא שלי, והיא פתחה לי את הדלת במבט מלא דאגה והשאלה "את מתכוונת להתאבד?" עמדה לה על קצה הלשון... בכל מקרה, אני יכולה להגיד בבטחה שהשבוע הראשון בבית הספר לא עבר טוב, התלמידים בצ'אט לא פתוחים וחביבים כל כך כלפי תלמידים חדשים. אני מקווה שהשבוע הקרוב יהיה יותר טוב. יצא לי לנהל שיחה של מספר דקות עם 2 בנות אתמול, וזה ריצה (זמנית) את הכמיהה שלי לחברה. אני מאד מסתמכת על חברים, אני חושבת שבכדי להגיע למקום מסויים, אתה זקוק לאנשים שיתמכו בך, שיעזרו לך בזמנים קשים. זה זמן קשה עבורי - וזה מה שחסר לי כל כך - חברים. חוץ מזה הדאגה ללימודים, שאם בארץ מקומי בראש טבלת הציונים השכבתית היה מובטח, ופעילויות חברתיות "נזרקו" עליי מצד המורים, הרי שכאן אין זה כך. כאן, במקום חדש, צריכים להוכיח את עצמך, ומי באמת רוצה לעשות זאת? להתחיל חיים חדשים כל כך הרבה פעמים? בכל מקרה - כתיבה היא אחת מאהבותיי הגדולות, היא מסיבה לי אושר רב. התבשרתי כי מפנים אותי לתפקיד העורכת הראשי בצ'אט, וזה כולל עוד מספר תיכונים מצפון אמריקה אשר יכתבו לעיתון. אז זה, משולב עם השיחה בת 5 הדקות, כבר שיפרו לי במקצת את מצב הרוח. אני רוצה להודות לכולכם, כי אחרי שאמא שלי נזפה בי מעט, גיליתי כאן אינספור הודעות תמיכה. ולכל מי שביקש ממני לכתוב לו - אני מבטיחה שאכתוב. אני צריכה קצת זמן לסדר את העניין בראש, וכשאני אתאפס ואהיה בת אדם שלמה, אני מבטיחה לכתב שוב - תודה רבה לכולכם, מיכל

 

[drz400e]

דרך אגב, את הבלוגים את מכירה?

את כותבת בצורה מאוד יפה ומעוררת רגש, ואי אישית כבר מחכה לדיווח הבא

. הנה מערכת הבלוגים של תפוז. מה דעתך לכתוב בלוג על הנחיתה שלך בטורונטו? נעשה לו לינק קבוע לפורום, ואני בטוח שזה יעניין הרבה אנשים. מה דעתך?

 

[Michalush88]

תודה דודו

אבל יש לי כבר בלוג... תסלחו לי על ההסתייגות שלי מלפרסם את הכתובת כאן בפורום, להורים שלי יש נטייה מחרידה לחדור לי לפרטיות, וזה משהו שאני לא מעוניינת שהם יעיינו בו. אני מעדיפה לפרסם פה ושם הודעות כאן.. התרפיה שלי עד שאני קצת אסתדר (או אברח להורים הבייתה - לארץ), זה בסדר?

 

[drz400e]

בסדר גמור../images/Emo13.gif

אנחנו מוכנים להסתפק גם במה שאת כותבת פה, ואני שמח מאוד שהפורום משמש לך בית לכתיבה

. גם לי כתיבה שימשה תקופה ארוכה מאוד בחיים כלי ניתוב למצב, ועזרה לי מאוד להגדיר את המציאות האישית(ובכלל). מבין אותך מאוד.

 

[talzag]

אני חי אמנם באוסטרליה אבל

רק רציתי לחזק אותך. אולי תתנחמי בעובדה שהתקופה הזאת תחשל את האופי שלך. או בעובדה שכשתחזרי לארץ, תיהיה לך אנגלית מושלמת. אולי זה לא ינחם אותך אבל המשפחה שלך לידך, משהו שהוא לא כל כך טריוויאלי לכל הישראלים בחו"ל. כל ההתחלות קשות ואל תשכחי שבמשבר יש גם הזדמנויות , אלו אמנם הן סיסמאות, אבל מהניסיון שלי הן נכונות. מכל הלב טל