הערות
אם היה לי איך וכסף הייתי בא לסדנאות של מישל. העניין הוא אחר... לא יודע בקשר לחואן מאטוס אבל אחרי שראיתי את יסמאל אוטרו, אלכס דה סילבה וסופר מאריו רוקדים, גם הם לא רוקדים את שיטת הstuck up של רקדני האל איי בארץ. אולי אתה מדבר על ההופעות שראית, אבל על הרחבה, דה סילבה רוקד חופשי לגמרי עם רמיזה בלבד שהצעדים שלו הם בערך על הקו, יסמאל ומאריו בערך באותה שיטה... אז נכון שהם לא רוקדים בסיבובים ועניינים, אבל ממש קטע של קווים כמו בהופעות, לא הייתי אומר. באמת, הריקוד שלהם בהופעה שאמור להיות מדוייק ומושלם מבחינת הצדדים, לא נראה כך בריקוד החופשי, בדיוק כמו שרקדן של מיאמי סטייל לא בודק אם הוא סיים את הצעד על הצד הנכון של הרואדה כשהוא רוקד בזוג, ככה גם הם לא בודקים את הזוויות ורוקדים הרבה יותר זורם. ובנוגע ל"אהבת המוזיקה הקובנית"... בוא נדבר ברצינות, כמה אנשים אתה יכול לספור לי שאפשר להגדיר אותם כ"אוהבי מוזיקה קובנית". אתה הרי יודע בדיוק כמוני שאם אני אתחיל לשים את הלהיטים של קובה, הרחבה תתרוקן ב10 השניות הראשונות לשיר כי אנשים לא יקלטו איפה ה1 ואיך בדיוק עושים על זה רואדה. עצוב, אבל נכון... אני מנסה לחנך את האנשים לראות גם את הצד השני אבל זה לא קל.. .ברגע שמישהו למד לרקוד בארץ, הוא נורא עסוק בלרקוד ברמה שלו ונורא קשה להוציא אותו לרגע מההתעסקות הזאת ולהגיד לו "שמע, יש פה קטע שלא יעזור לך לרקוד עליו וואפאה כי הקלאווה מתהפך בו 7 פעמים".