מתוק שלי,
מתוק שלי, כמה זמן לא קראתי לך מתוק שלי... כל כך מתגעגעת לקרוא לך ככה. כל כך מתגעגעת אליך, אהוב שלי... החלטת שאנחנו לא מתאימים. זכותך, ואולי אפילו בצדק. אולי הייתי תובענית מדי וקצת סגורה מדי ואולי מיהרתי לאהוב אותך, אבל אתה יודע, לאהבה אין זמנים- היא מגיעה ברגע הכי פחות צפוי ואולי היא הגיעה מהדקה שחיבקת אותי באותה מסיבה ארורה. לולא הייתי פוגשת אותך, אולי הייתי שונה, מישהי אחרת שנהנית מהחיים יותר ממה שעכשיו, אוהבת את הקסם שבשקיעות ובזריחות קצת יותר ממה שעכשיו ולוקחת הרבה פחות ללב. הרבה פחות. אהוב שלי. אהוב- מילה שלא העזתי לבטא מעולם בקול רם משום שלא היה לי למי לקרוא כך. אהוב שלי. ועוד לקבל את הזכות לומר שלי. אבל לא היית באמת שלי ואם כבר היית אז לבך שלך היה נתון לאחרת ולכן קבעת שאין אנו מתאימים. כואב לי שסירבתי לקבל עובדה זו ועוד יותר כואב לי שסירבתי להאמין לה ובכלל להיכנס לקשר עמך מלכתחילה. אוהבת אותך. אוהבת בלי סוף- אהבתי הראשונה. אם רק היית יודע. אבל לצערי אתה לא ואילו אני עבורך - סתם פנים יפות שדפקת וזרקת. בטח חשבת לעצמך- עוד אחת... חבל. הלוואי ויכולתי לומר לך במילים, פנים אל מול פנים את על אשר על לבי, את אשר אני חשה. אהוב שלי. אוהבת אותך ולא יכולה לשכוח אותך ולהשכיח אותך מראשי ולו לדקה אחת. לא יכולה לראות חיילים מהחטיבה שלך כי זה מזכיר לי את הוויכוחים בצחוק על הכומתה שלך, לא יכולה לראות בחורים עם שיער קצוץ קצוץ, כמעט קרחת כמו שלך - כי אני רואה אותך מול העיניים. לא יכולה לשמוע שמות כשלך ולשמוע שאנשים גרים היכן שאתה גר ובמיוחד כששואלים אותי: "אז מה? אתם עדיין בקשר?". כי לא, אני לא בקשר ולבי דואב וכואב וחסר לי. חסר לי החיבוקים, הנשיקות, ה"אני אוהב אותך" ואתה. במיוחד אתה והציפייה לראות אותך. הלוואי ויכולתי לשכוח אותך, להסיר את הזיכרון שלך ככה סתם מלבי. אוהבת אותך, כפי שלא אהבתי אדם מעולם. "נפשי נשרפה בלהבה" כתב ביאליק. כן, היא נשרפה. וזיכרונך בראשי רומס אותה, את נשמתי השרופה והדואבת. אוהבת, כואבת ומתגעגעת מתוק שלי. אוהבת מאוד.
מתוק שלי, כמה זמן לא קראתי לך מתוק שלי... כל כך מתגעגעת לקרוא לך ככה. כל כך מתגעגעת אליך, אהוב שלי... החלטת שאנחנו לא מתאימים. זכותך, ואולי אפילו בצדק. אולי הייתי תובענית מדי וקצת סגורה מדי ואולי מיהרתי לאהוב אותך, אבל אתה יודע, לאהבה אין זמנים- היא מגיעה ברגע הכי פחות צפוי ואולי היא הגיעה מהדקה שחיבקת אותי באותה מסיבה ארורה. לולא הייתי פוגשת אותך, אולי הייתי שונה, מישהי אחרת שנהנית מהחיים יותר ממה שעכשיו, אוהבת את הקסם שבשקיעות ובזריחות קצת יותר ממה שעכשיו ולוקחת הרבה פחות ללב. הרבה פחות. אהוב שלי. אהוב- מילה שלא העזתי לבטא מעולם בקול רם משום שלא היה לי למי לקרוא כך. אהוב שלי. ועוד לקבל את הזכות לומר שלי. אבל לא היית באמת שלי ואם כבר היית אז לבך שלך היה נתון לאחרת ולכן קבעת שאין אנו מתאימים. כואב לי שסירבתי לקבל עובדה זו ועוד יותר כואב לי שסירבתי להאמין לה ובכלל להיכנס לקשר עמך מלכתחילה. אוהבת אותך. אוהבת בלי סוף- אהבתי הראשונה. אם רק היית יודע. אבל לצערי אתה לא ואילו אני עבורך - סתם פנים יפות שדפקת וזרקת. בטח חשבת לעצמך- עוד אחת... חבל. הלוואי ויכולתי לומר לך במילים, פנים אל מול פנים את על אשר על לבי, את אשר אני חשה. אהוב שלי. אוהבת אותך ולא יכולה לשכוח אותך ולהשכיח אותך מראשי ולו לדקה אחת. לא יכולה לראות חיילים מהחטיבה שלך כי זה מזכיר לי את הוויכוחים בצחוק על הכומתה שלך, לא יכולה לראות בחורים עם שיער קצוץ קצוץ, כמעט קרחת כמו שלך - כי אני רואה אותך מול העיניים. לא יכולה לשמוע שמות כשלך ולשמוע שאנשים גרים היכן שאתה גר ובמיוחד כששואלים אותי: "אז מה? אתם עדיין בקשר?". כי לא, אני לא בקשר ולבי דואב וכואב וחסר לי. חסר לי החיבוקים, הנשיקות, ה"אני אוהב אותך" ואתה. במיוחד אתה והציפייה לראות אותך. הלוואי ויכולתי לשכוח אותך, להסיר את הזיכרון שלך ככה סתם מלבי. אוהבת אותך, כפי שלא אהבתי אדם מעולם. "נפשי נשרפה בלהבה" כתב ביאליק. כן, היא נשרפה. וזיכרונך בראשי רומס אותה, את נשמתי השרופה והדואבת. אוהבת, כואבת ומתגעגעת מתוק שלי. אוהבת מאוד.
