מתוסכל ומבולבל...

יםהכרמל

New member
מתוסכל ומבולבל...

בני העולה ל- ו', כשצריך להתאמץ, הרגל מתחילה לכאוב לו....(הולך רגיל). הדבר החל לקראת סוף שנת הלימודים, וכעת שוב. וזה משגע אותי. נורא קשה לי. הוא בקש ללכת ל"פרויקט מיכא"ל" - ראשי תיבות של : מיצוי יכולות אישיות למצוינות. הסברתי לו שמדובר בסכום כסף גדול, ושהוא צריך לעמוד במילה שלו. הוא מתחייב וגם אם יהיה לו קשה, וגם אם תכאב לו הרגל, או יכאב לו במקום אחר - הוא מתאמץ והולך. הסכים . אז הוא הלך, פעם פעמיים, התאמץ, אח"כ פעם לו , פעם אחרונה כן , ואתמול בלילה שוב החל להתלונן (להכין אותי ) שהרגל כואבת לו . מציע לו שנלך, בחיחד, שילך וינוח . לא . טוען שאיני מבינו. גם מתנהג כך. אני מבין שהוא לא רוצה ללכת לשם. שלא מענין לו מספיק בכדי להתאמץ. ולדעתי צריך בכל זאת ללכת.להתאמץ. זה מתסכל אותי שאיני מצליח להזיזו מעמדתו. מטיל עליו סנקציות - וכלום. כ"כ כואב לי.
 

shno

New member
נשמע קשה ../images/Emo4.gif

אין לי עצות כי אני עוד רחוק מהגיל הזה ומה"תחלואים" שלו (אני מתעסק עם תחלואי גיל שנתיים
). נשמע שהבן שלך עושה עליך קטע - וצריך איכשהו לקטוע את העניין הזה. אני לא יודע באיזה גיל הם מבינים את מושג האחריות - אבל אם הוא כבר שם, צריך להתעקש איתו שהוא אחראי למעשים שלו ולתוצאות, ואם הוא ביקש ללכת לפרויקט הזה, הוא התחייב לו, ובפרט כשהוסבר לו שהעניין יקר וכו' - ואין דרך חזרה. אם הוא לא נהנה כמו שהוא ציפה - אז בשנה הבאה הוא לא ילך לזה. אבל השנה - הוא התחיל ולכן יסיים (כמובן שכל האמור לא רלוונטי אם הוא ממש סובל שם ואז צריך לגלות כלפיו חמלה וכו'). בהצלחה. נשמעת התמודדות לא פשוטה ולא נעימה. נשמח אם תעדכן על התפתחויות כדי שנלמד כולנו.
 

akavishon

New member
יכול להיות שאלו כאבי גדילה?

מבחינת הגיל, יכול להיות שהעצמות כואבות בגלל גדילה מואצת. אני לא סגור על זה, אבל שווה להתיעץ עם רופא.
 
שני דברים

1. ללכת לבדוק את הרגל ולשלול בעיה רפואית. 2.התסכול שלך צריך לגרום לו לעשות משהו כדי שלא תהיה מתוסכל? הוא התחייב, עכשיו הוא לא רוצה - למה לא לוותר לו? הוא הרי בכיתה ו'נכון ? לא איזה מבוגר שהתחייב על לימודים באוניברסיטה. אתה מתוסכל בגלל הכסף? בגלל שהוא לא ממצה את יכולותיו? ואולי הוא צודק כשהוא טוען שאתה לא מבין אותו?אתה אומר שלדעתך הוא צריך להתאמץ וללכת, אתה מתוסכל כי אתה לא מצליח לשנות את הדעה שלו (מותר שתהיה לו דעה משלו -לא כך?)אז מה הפלא שהוא מרגיש ככה?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
אני נוטה להסכים עם כל שנה בדצמבר מכיר את השיר של יהודה אטלס (אני מצטטת מהזכרון, אז סליחה אם יש אי דיוקים): כששואלים: אתה מבטיח? אני אומר שכן. מה אני אשם אח"כ אם אין לי כח לקיים? גם לי זה נשמע כמו כאבי גדילה, ואם זה זה, אז זה באמת כואב. מצטרפת להמלצה לבדוק אצל הרופא. לפחות זה יראה לו, שאתה לוקח ברצינות את דבריו, מקשיב לו ומתייחס למצוקותיו. וזו כבר התחלה טובה יותר לתקשורת, לא? מבינה את התסכול שלך- גם אני זרקתי כסף, כי הילד רצה חוג גיטרה/כדורגל/שחמט ואחרי כמה פגישות התחרט. זה באמת מתסכל- גם ברמת הכסף המבוזבז, וגם ברמה החינוכית. הייתי אומרת, שיש פה גבול דק: מצד אחד, כדאי ללמוד מגיל צעיר אחריות, ולתרגל אותה. מצד שני- אין למידה, אין התבגרות, ללא נסוי וטעייה. לכן רוב החוגים מאפשרים מפגש או שניים לנסיון, כי ילדים רבים מתחרטים אחרי שמתחילים. כדאי לקבל זאת בהבנה, כדי לצור אוירה שמעודדת התנסות, ולא חשש מפניה (אם אתחרט אחרי שאתחיל, אבא יכעס עליי, אז עדיף לא להתחיל בכלל).
 

Master Stav

New member
חכמים אמרו

למד לנער על פי דרכו .... סנקציות עונשים וכעס לא יעזרו פה .... נסה ראות מנקודת מבטו הוא ניסה וזה לא זה ..... מצד שני היתה פה השקעה כספית מצידך מה שאומר אחריות כלכלית אפשר לשבת איתו להסביר שויתרתם השנה על א-ב-ג ומין הראוי שלפחות יסיים גם אם קשה ולו בשביל החוויה האישית מצד שני .... הילד בן החמש שלי שהוא לא רוצה לאכול יותר מספר לי שהאוכל לא טעים לו ....
אותו אוכל שלפני רגע טרף בהתלהבות ....אני תמיד מחייך ומנסה לעשות סחר מכר .....עוד 4 ביסים ....עוד 10 עוד 5 עוד 9 עוד 6 עוד 8 שבע ....ילה שבע וסגרנו....
שיהה בהצלחה איש
 
למעלה