AceMagician
New member
מתוסבך מול עצמי
שלום,
אני בן 24, עוד חצי שנה 25.
אני פשוט לא יודע על מה לדבר קודם. יש לי כל כך הרבה דברים שעומדים מולי ואני לא מצליח לקום ולהתקדם הלאה, להתפתח...
אני עובד בחברת הייטק קטנה. התחלתי שם לפני שנתיים וקצת.
עם הזמן למדתי את התפקיד ואת הרוטינה וצברתי נסיון.
התחברתי עם המנהל תפעול שתחתיו עבדתי והיינו פשוט מגבים אחד את השני בכל מצב.
לפני חצי שנה הוחלט לקדם את שנינו. אני הפכתי להיות מנהל התפעול החדש של החברה. אחראי על התקנות, תקלות של המערכת של החברה ברחבי הארץ, ציוד, לוז. מה לא...
כשהייתי עובד תפעול המנהל שלי לאט לאט התחיל להאציל עלי אחריות, לעשות דברים לבד. אבל אף פעם לא הייתי מוכן להיות האחראי על הכל.
ועכשיו, זה התפקיד שלי.
הבעיה שלי היא שאני לא מצליח להכנס לתפקיד הזה. למלא את הנעליים שהמנהל הקודם שלי השאיר.
הוא שפיץ בכל מובן המילה. ידע לתכנן לוז, לתעדף לקוחות ותקלות, לתת מענה נכון ללקוחות ולאנשי קשר כאלה ואחרים, להיות שם כשצריך אותו ועדיין גם לסיים את היום בצורה נורמאלית מבלי להגיע הביתה ב20:00 בערב אחרי שהתחלנו ב7:00...
אני מקנא בו, שיש לו את הסמכות, את האסרטיביות, את היכולת הזו לדעת מה לעשות בכל רגע מול מצבי לחץ או אירועים בלתי צפויים.
אין לי את זה, או לפחות לא ברמה שגורמת לי להרגיש בנוח מול הלקוחות שלי, מול העובד שלי או מול עצמי אפילו.
כמובן שכל העניין הזה מדכא אותי,
לחשוש מיום המחר כי אני לא יודע איך אני עובר אותו; למרות שבסוף אני עובר. אחרי טלפונים מרובים, למנהל הקודם שלי ולמנהל של שנינו שאחראי על כלל הפעילות בארץ.
הרבה אנשים אומרים לי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה, ושזו רק עבודה.
אבא שלי תמיד אמר לי שהוא תולה בי תקוות, ואני מבין אותו; כי אני יודע שיש לי יכולת אינסופית להסתגלות, ללמידה, להתפתחות.
אז למה פה אני לא מצליח?
אני מתוסכל.
אני לא יודע איך לעשות את זה.
אף פעם לא הייתה לי כל כך הרבה אחריות וכל כך הרבה דברים לעשות.
מה גם, שאני מרגיש כל הזמן כמו כישלון, שאני פונה לאנשים אחרים בשביל פתרונות במקום להיות בטוח בעצמי לגבי ההחלטות שלי.
וזה חרא.
זה ישמע מצחיק, אבל טוב לי בחברה הזו.
קטנה, אנשים טובים.
אני גם רוצה להתחיל ללמוד משהו במקביל לתפקיד שלי.
אבל אני תמיד חוזר לנקודת המוצא.
שאני לא טוב מספיק.
וזה מה שאני מרגיש כל הזמן. לא טוב מספיק.
ואני לא מבין למה...
למה זה כל כך קשה לי לשבת, לארגן, לסדר ולהיות אדון לעצמי?
למה אני בנוי כאחד שיודע לקבל פקודות מאחרים, ומשם לצמוח, אבל לא יודע לתת פקודות בעצמי ולהפתחת בזכות עצמי?
שלום,
אני בן 24, עוד חצי שנה 25.
אני פשוט לא יודע על מה לדבר קודם. יש לי כל כך הרבה דברים שעומדים מולי ואני לא מצליח לקום ולהתקדם הלאה, להתפתח...
אני עובד בחברת הייטק קטנה. התחלתי שם לפני שנתיים וקצת.
עם הזמן למדתי את התפקיד ואת הרוטינה וצברתי נסיון.
התחברתי עם המנהל תפעול שתחתיו עבדתי והיינו פשוט מגבים אחד את השני בכל מצב.
לפני חצי שנה הוחלט לקדם את שנינו. אני הפכתי להיות מנהל התפעול החדש של החברה. אחראי על התקנות, תקלות של המערכת של החברה ברחבי הארץ, ציוד, לוז. מה לא...
כשהייתי עובד תפעול המנהל שלי לאט לאט התחיל להאציל עלי אחריות, לעשות דברים לבד. אבל אף פעם לא הייתי מוכן להיות האחראי על הכל.
ועכשיו, זה התפקיד שלי.
הבעיה שלי היא שאני לא מצליח להכנס לתפקיד הזה. למלא את הנעליים שהמנהל הקודם שלי השאיר.
הוא שפיץ בכל מובן המילה. ידע לתכנן לוז, לתעדף לקוחות ותקלות, לתת מענה נכון ללקוחות ולאנשי קשר כאלה ואחרים, להיות שם כשצריך אותו ועדיין גם לסיים את היום בצורה נורמאלית מבלי להגיע הביתה ב20:00 בערב אחרי שהתחלנו ב7:00...
אני מקנא בו, שיש לו את הסמכות, את האסרטיביות, את היכולת הזו לדעת מה לעשות בכל רגע מול מצבי לחץ או אירועים בלתי צפויים.
אין לי את זה, או לפחות לא ברמה שגורמת לי להרגיש בנוח מול הלקוחות שלי, מול העובד שלי או מול עצמי אפילו.
כמובן שכל העניין הזה מדכא אותי,
לחשוש מיום המחר כי אני לא יודע איך אני עובר אותו; למרות שבסוף אני עובר. אחרי טלפונים מרובים, למנהל הקודם שלי ולמנהל של שנינו שאחראי על כלל הפעילות בארץ.
הרבה אנשים אומרים לי שאני יכול לעשות מה שאני רוצה, ושזו רק עבודה.
אבא שלי תמיד אמר לי שהוא תולה בי תקוות, ואני מבין אותו; כי אני יודע שיש לי יכולת אינסופית להסתגלות, ללמידה, להתפתחות.
אז למה פה אני לא מצליח?
אני מתוסכל.
אני לא יודע איך לעשות את זה.
אף פעם לא הייתה לי כל כך הרבה אחריות וכל כך הרבה דברים לעשות.
מה גם, שאני מרגיש כל הזמן כמו כישלון, שאני פונה לאנשים אחרים בשביל פתרונות במקום להיות בטוח בעצמי לגבי ההחלטות שלי.
וזה חרא.
זה ישמע מצחיק, אבל טוב לי בחברה הזו.
קטנה, אנשים טובים.
אני גם רוצה להתחיל ללמוד משהו במקביל לתפקיד שלי.
אבל אני תמיד חוזר לנקודת המוצא.
שאני לא טוב מספיק.
וזה מה שאני מרגיש כל הזמן. לא טוב מספיק.
ואני לא מבין למה...
למה זה כל כך קשה לי לשבת, לארגן, לסדר ולהיות אדון לעצמי?
למה אני בנוי כאחד שיודע לקבל פקודות מאחרים, ומשם לצמוח, אבל לא יודע לתת פקודות בעצמי ולהפתחת בזכות עצמי?
