שאלה לרב שרלו בנושא ותשובתו
שלום לרב, אני בחור בן 21, לומד בישיבת הסדר. מאז שהייתי בן 13 בערך היה ברור לי שאני נמשך לגברים, לעומת משיכה קלושה לנשים, אבל לאחרונה קרה לי דבר שלא קרה לי בעבר - התאהבתי בחבר טוב שלי בישיבה (בכל מקרה, אין לי שום סיבה להניח שיש לו אותן נטיות מיניות כמו שלי). התאהבות עקרה כזו גורמת סבל עצום. ניסיתי להתרחק ממנו, וגם זה בכלל לא קל, אבל הוא שם לב ונראה שנעלב, וזה כואב לי מאוד, בפרט כי אני אוהב אותו כל כך. אני לא שואל לגבי הנטייה המינית עצמה, כי הרב התייחס לכך די והותר באתר, וקראתי את עשרות תשובותיו, אבל האם יש לו עצה עבורי בעניין ספציפי זה ? מעניין לעניין באותו עניין, אם אדם דתי כמוני מחליט שהוא אינו מסוגל לוותר על הנטיה המינית שלו ומחליט לפעול לפיה (אני אישית עוד רחוק משלב זה) - האם לא עדיף שיעזוב את הדת כליל כדי למנוע חילול ה`, בדומה למה שנאמר בגמרא לגבי לבוש שחורים והליכה לעיר אחרת. תשובה שלום וברכה המציאות בה הסתבכת היא בוודאי קשה ביותר. האהבה שאתה חש כלפיו היא אהבה אסורה, ובשל כך אינך יכול לבטא אותה בפועל, ולא זו בלבד אלא שאתה חושש שאם תנסה לבטא אותה בפועל היא גם תתנפץ לך בפרצופך. מאידך גיסא, אתה סוחב משא כבד על שכמך ואתה מבקש לומר אותה למישהו - ואין לך למי. אמת הדבר שאתה כנראה תצטרך להסתובב עם המשא הזה שנים רבות. זה לא יהיה לך פשוט. ייתכן שבהמשך תמצא מישהו שנכון יהיה לספר לו, אבל עדיף שזה כמובן יהיה מישהו שלא התאהבת בו, כדי שהוא יוכל לסייע לך ולא להיות מישהו הפוחד כל הזמן מיחסים שהוא אינו רוצה להגיע אליהם. אני מציע לך בנתיים להדחיק את היחס שלך אליו – לא לבטא אותו ולא להתרחק ממנו באופן מיוחד, כי אם לעשות את הקשה מכל – להתנהג אליו כרגיל. בקשר לשאלה השניה, זה לא יהיה נכון שתעזוב את הדת ואת האמונה. אתה במצוקה, ואף שאסור באיסור חמור לבטא את הנטייה שלך בפועל, אתה בסוג מסוים של "אנוס", ולא של מי שמורד בכוונה ובכוח וברצון לחלל שם שמיים. על כן, איני חושב שזה יהיה נכון לעזוב. הנכון יותר הוא להתאמץ לנהוג נכון, וכשנופלים קמים שוב ומנסים ללכת הלאה. כל טוב והרבה כוח ואמונה פנימית