מתגעגעת
היי בנות יקרות. רציתי לשאול אתכן כמה שאלות א. האם יש כאן בנות שרבו עם אמא שלהן ולא דיברו איתה לפני מותה. אם כן איך התמודדתן ? ב. האם קורה לכן שעוברים עליכן ימים שהם לכאורה בסדר , אתן אפילו מחייכות וצוחקות והחיים בסדר ואתן דואגות מזה שהכל בסדר ופוחדות שאולי שכחתם. תמיד כשיש ימים כאלה אני מאוד מאוד מודאגת מעצמי ומחכה כבר שתגיע הנפילה . וכשמגיעה הנפילה רק אז אני מרגישה בסדר. האם זה נורמלי שאני מחכה שתגיע הנפילה. ג. האם יש כאן בנות שאצלן לא מדברים על אמא . כולם פוחדים לדבר ובמיוחד לא אבא. אותי זה קורע לפעמים שלא ממש מזכירים אותה וזה כולל אותי. מה עושים? איך גורמים לאחרים לדבר ולהזכיר אותה יותר בלי להכאיב. ד. האם אתן נתקלות בהרגשה שכשמדברים על אמא אתן מתקפלות ומתכנסות בעצמכן ורוצות להעלם אפילו מתביישות שלכולן יש ולכן אין את הדבר הכי חשוב ובסיסי בעולם אמא. ה. ושאלה אחרונה האם אתן חולמות על אמא? האם אתן מרגישות שהיא איתכן שומרת עליכן? האם אתן מדברות אליה? מתייעצות איתה? מספרות לה על דברים שקורים לכם? אמא שלי נפטרה לפני שנתיים (יהיה בסוף החודש). עדיין לא הספקתי לקלוט ולהבין ונראה לי שזה יקח עוד הרבה זמן עד שאני אבין. לפעמים אני מרגישה כאילו אני מתעלמת ממותה ומתרכזת בלשרוד ולחיות את החיים. זה גורם לי לרגשות אשמה אולם מצד שני אני יודעת שזאת הדרך שלי להתמודד. אחרי שנתיים אני מרגישה אולי טיפ'לה אבל ממש טיפ'לה מסוגלת להתמודד , להזכיר ולהיזכר בה ואולי לא. עוד מעט האזכרה . אני נורא פוחדת מקווה שהפעם זה יהיה צנוע רק המשפחה בלי כל האנשים האלה שהיא לא אהבה בחייה ככה יהיה גם יותר קל. פוחדת נורא כי לפעמים נראה לי ששכחתי ואני חיה אפילו טוב. אוהבת אותך אמא שלי היקרה בכל ליבי ונשמתי ולפעמים אני כל כך פוחדת לדעת שאת לא נמצאת איתנו כאן.
היי בנות יקרות. רציתי לשאול אתכן כמה שאלות א. האם יש כאן בנות שרבו עם אמא שלהן ולא דיברו איתה לפני מותה. אם כן איך התמודדתן ? ב. האם קורה לכן שעוברים עליכן ימים שהם לכאורה בסדר , אתן אפילו מחייכות וצוחקות והחיים בסדר ואתן דואגות מזה שהכל בסדר ופוחדות שאולי שכחתם. תמיד כשיש ימים כאלה אני מאוד מאוד מודאגת מעצמי ומחכה כבר שתגיע הנפילה . וכשמגיעה הנפילה רק אז אני מרגישה בסדר. האם זה נורמלי שאני מחכה שתגיע הנפילה. ג. האם יש כאן בנות שאצלן לא מדברים על אמא . כולם פוחדים לדבר ובמיוחד לא אבא. אותי זה קורע לפעמים שלא ממש מזכירים אותה וזה כולל אותי. מה עושים? איך גורמים לאחרים לדבר ולהזכיר אותה יותר בלי להכאיב. ד. האם אתן נתקלות בהרגשה שכשמדברים על אמא אתן מתקפלות ומתכנסות בעצמכן ורוצות להעלם אפילו מתביישות שלכולן יש ולכן אין את הדבר הכי חשוב ובסיסי בעולם אמא. ה. ושאלה אחרונה האם אתן חולמות על אמא? האם אתן מרגישות שהיא איתכן שומרת עליכן? האם אתן מדברות אליה? מתייעצות איתה? מספרות לה על דברים שקורים לכם? אמא שלי נפטרה לפני שנתיים (יהיה בסוף החודש). עדיין לא הספקתי לקלוט ולהבין ונראה לי שזה יקח עוד הרבה זמן עד שאני אבין. לפעמים אני מרגישה כאילו אני מתעלמת ממותה ומתרכזת בלשרוד ולחיות את החיים. זה גורם לי לרגשות אשמה אולם מצד שני אני יודעת שזאת הדרך שלי להתמודד. אחרי שנתיים אני מרגישה אולי טיפ'לה אבל ממש טיפ'לה מסוגלת להתמודד , להזכיר ולהיזכר בה ואולי לא. עוד מעט האזכרה . אני נורא פוחדת מקווה שהפעם זה יהיה צנוע רק המשפחה בלי כל האנשים האלה שהיא לא אהבה בחייה ככה יהיה גם יותר קל. פוחדת נורא כי לפעמים נראה לי ששכחתי ואני חיה אפילו טוב. אוהבת אותך אמא שלי היקרה בכל ליבי ונשמתי ולפעמים אני כל כך פוחדת לדעת שאת לא נמצאת איתנו כאן.