מתאבני מחשבה

  • פותח הנושא Whip
  • פורסם בתאריך
תמשיכי להלחם נגד דיעות קדומות

לגבי ביסקסואלים ובמקביל נגד פוליאמוריה-
אלוהים יודע איך זה מסתדר לך בראש..
&nbsp
אגב, לפני שמיציתי, רק שאלה קטנה:
ההגדרה ל"אהבה אמיתית" היא פטנט רשום שלך?
 
מה הקשר לאהבה אמיתית?


ולענייננו-
&nbsp
אני לא נגד פוליאמוריה, אני גם לא נגד זוגיות פתוחה (רגשית או מינית בלבד, לא אכפת לי), חילופי זוגות, חיים בקומונה או ריבוי משתתפים.
בטח שלא נגד שלישיות

אבל אנשים שרוצים לפתוח את הזוגיות שלהם כדי לגוון או להשלים (שזה לגיטימי לגמרי - כבר אמרתי מיליון פעם, לא?) ו/או, במקרה הפחות מוערך, כדי להצדיק את הצורך שלהם לבגוד או סתם חוסר חשק לשמור אמונים, למשל - אני לא קוראת לזה פוליאמוריה, ולא - לא אקנה את זה לעולם.
שימי לב, שתמונה כפרית כתבה לי, *כפוליאמורית בעצמה*, שרוב מה שמפריע לי - כנראה מפריע גם לה ושגם היא לא קוראת לזה פוליאמוריה.
אני לא מבטלת אף אחד. לעומת ההיא בפורום השכן - אני לא פוסלת אנשים על זה.
אני גם אתיאיסטית עם ידידות דתיות, למשל, אז מה? אני מקבלת וחיה עם אנשים שונים ממני לחלוטין יותר מרוב האנשים שאני מכירה.
במקרה הזה, אני פשוט מעדיפה לקרוא לילד בשמו.
&nbsp
*אני מבינה שנגעתי בנקודה רגישה, כי את בזוגיות פתוחה, אבל דווקא את הפתיחות כפי שאת מציגה אני רואה עין בעין איתך ומאוד מכבדת את הבחירה הזאת, בלי קשר אם היא מתאימה לי אישית או לא.
 
את כותבת דברים ושוכחת שניה אחרי?

"2. לא מאמינה בזה, לא קונה את זה. זאת לא אהבה (=<b>אמור</b>יה), זה רצון וצורך לזיין יותר מאדם אחד. לגמרי לגיטימי, אם כל הצדדים מסכימים, אבל פשוט לא קשור לאהבה, לדעתי."
"אבל אני עדיין לא קונה את זה שמדובר באמת באהבה."
"אני לא אוהבת שמכסים חרמנות וחוסר יכולת להסתפק באדם אחד (שכמו שאמרתי - ממש אין לי בעיה עם זה) במילים יפות כמו אמוריה ואהבה, ואני לגמרי מודה שזה שיפוטי מצדי. זה מה שאני מרגישה וחושבת בנושא ולא תשנו את דעתי."
&nbsp
אז רק שאלתי איך זה שקיבלת את הזכות להגדרה מהי "אהבה אמיתית" ומהי "חרמנות בכסות"?
&nbsp
אדייק את דברי שוב-
אני ממש לא במערכת יחסים פתוחה ולי אישית אין מסוגלות ו/או רצון כרגע לפוליאומריה.
יחד עם זאת, אני בטוחה שיש אנשים שלגמרי חיים ככה ואוהבים יותר מבן/ת זוג אחד/ת.
אהבה באה בכל מיני צורות ורמות דחיסות. אין לה הגדרה אחת!
(אם יהיו לך ילדים ההבנה הזו תתחדד לך מאוד)
בדיוק בגלל זה לעשות הכללות סטייל "זו סתם חרמנות" זה מכוער, מצמצם ובהקבלה למה שאמרת בפורום סקס- אמירה שמסתתרת מאחוריה "פוליאמורפוביה".
&nbsp
&nbsp
 
תקראי את מה שכתבתי בנושא בהמשך.

השרשור נתן לי חומר למחשבה ועזר לי למקד את דעתי למקרים המאוד מסויימים שבהם יש לי בעיה עם השימוש במונח "פוליאמוריה".
העניין הוא שבהתחלה גם חשבתי שרק במקרים המסויימים האלה אנשים בכלל משתמשים במונח הזה. החכמתי.
&nbsp
לגבייך - סיפרת לא פעם שאת לא מונוגמית, ולכך התכוונתי.
&nbsp
ואני באמת לא אוהבת שמכסים חרמנות וחוסר יכולת להסתפק באדם אחד במילים יפות כמו אמוריה ואהבה - במקרים ובמקומות שזה אכן כך.
&nbsp
לגבי ההבדל בין חרמנות לאהבה - באמת צריך להסביר?
 
זה חוזר וחוזר וחוזר שוב

לאותו הדבר:
את בטוחה שיש הגדרה אבסולוטית ובלתי תלוייה לדברים.
בדיוק כמו בויכוח על מהי השפלה והאם השפלה יכולה להתקיים מבלי שהמשתתפים ישפילו או ירגישו מושפלים.
&nbsp
אם מישהו מרגיש שהוא אוהב יותר מאדם אחד- איך את בכלל יכולה לסתור את זה?
 
לא - זה חוזר שוב ושוב לזה

שבכלל לא קראת את הדברים שכתבתי בהמשך השרשור.
ואני לא מאשימה אותך כי זה היה ארוך ומתיש, באמת נו הארד פילינגס, אבל גם לא אחזור על הכל מההתחלה.
תציצי בתשובה שלי ל-WHIP למשל, בתחתית השרשור.
בכל אופן, אין שום הגדרה אבסולוטית בדעתי הממוקדת והמגובשת על העניין.
 
כתבתי תגובה ארוכה

ותפוז המניאק שדד לי אותה

מנסה שוב.......
כתבו לך כאן לפני שפוליאמורה היא ריבוי אהבות והלב יכול להכיל יותר מאהבה אחת.
אני חווה בעשור האחרון אהבה לשני גברים, היו ימים שהיה לא פשוט כי בזוגיות נורמלית יש עליות וירידות, יש שיחות, יש חברות, יש אהבה, יש ויכוחים........ככה זה כשאוהבים וחיים יחד.
נכון, יש זוגות שהגיעו לזוגיות פתוחה מתוך חסך או חוסר מסויים, זה לא אומר שהם לא אוהבים אחד את השני ונמצאים בזוגיות הזו כי הם רוצים להיות יחד ולא מתוך מניעים אחרים <רכוש, ילדים וכו'> אבל אי אפשר לומר שתמיד זה המצב.
לא הייתי חיה דקה עם גבר שאני לא רוצה ובוחרת להיות איתו.
אז למה בכל זאת זוגיות פתוחה? הרי לא חסר לי שום דבר אני אומרת

כי אני יכולה!
כי אני מאמינה בחופש לפגוש גברים <לא רק לסקס!> לשבת איתם בבר או בבית קפה, ללכת לקולנוע או להופעה ולא להסתתר או לשקר לבעלי שהייתי עם חברה.
זוגיות פתוחה או פוליאמורה הם בחירה אידיאולוגית אצלנו, היא בהחלט לא ברירת מחדל או סוג של פשרה.
אני שמחה שנפל בחלקי לפגוש ולהיות בת הזוג והאהובה של בעלי, ואני בוחרת בו כל יום מחדש בנוסף לאהבתי לגבר נוסף שגם הוא מיוחד ומקסים ואהוב

* מצטערת שקיצרתי בתגובה פשוט אין לי כח להקליד שוב מחדש את כל מה שכבר הוקלד.
 
גם אני מאמינה בחופש לפגוש גברים נוספים-

יש לי המון ידידים ואני אוהבת אותם, ואפגש איתם לקפה או לסרט בכייף. אבל זאת אהבה מסוג שונה.
יש גם אהבה להורים, לחברים טובים, לילדים... זה אחרת.
זוגיות פתוחה יש מסוגים שונים. לפני כ-15 שנה הכרתי זוג שניהלו קשר פתוח, אבל רק מהסוג המיני - היה מותר לו לזיין כמה שהוא רוצה, אבל לא לנהל מערכת יחסים מקבילה.
הם חיים באושר ועושר עד היום.
קראתי את מה שכתבת - אני מכבדת את הבחירה שלך. אבל דעתי לא השתנתה, להיפך.
&nbsp
אשאל ככה - את חיה עם הגבר הנוסף שאת אוהבת? אני מניחה שלא, נכון? אז מישהו פה לא מקבל את הכל מהכל, רק מפגשים וחיבה וחום וסקס. אז זה רק מחזק את דעתי.
 
איזו זילות של המילה "אהבה"

"רק מפגשים וחיבה וחום וסקס"
סליחה על הבורות, מה זה שונה ממה שיש לך היום עם השולט שלך?
אני מניחה שאת לא מאוהבת בו.


ובכן, ביני לבין הנוסף שלי יש אהבה גדולה כבר עשר שנים. את מבינה שזה הרבה יותר מחיבה וסקס?
אני לא חיה עם הגבר הנוסף שלי מתוך בחירה, בחרתי לחיות לצד בעלי עד היום האחרון של חיי ויש לזה מגוון סיבות שהראשונה בהן היא אהבתי העמוקה אליו. לא הבנתי איך זה מחזק את דיעותייך. התואילי להאיר את עיני?
 
זה מחזק כי

יש פה שני גברים נאהבים, שאחד מהם מקבל את האשה שהוא אוהב בכל מובן אפשרי - היא חיה איתו, ישנה לצידו, מנהלת איתו חיים ובית, ומגדלת איתו ילדים (אני מניחה), והאחר - לא מקבל את כל זה, ולא משנה כמה הוא אוהב אותה והיא אותו.
זה לחלוטין מחזק את "משהו לא יהיה שלם, זה בכל מקרה יבוא על חשבות משהו/מישהו".
כמו שאמרתי - קומונה של כמה אנשים שאוהבים זה את זה וחיים זה עם זה היא משהו שהיה פותר את העניין, אבל כל עוד זה לא כך - משהו תמיד יהיה חסר.
 
ואם כבר -

לפי התפיסה שלי - פוליאמוריה היא זילות של המילה "אהבה".
אהבה היא הרבה מעבר ל"מפגשים וחיבה וחום וסקס", וביני לבין השולט שלי בהחלט יש יותר מזה.
 
חחח
תודה, רכה, ותקשיבי - נתתם לי חומר למחשבה.

באמת חשבתי על כל זה, ואני רוצה לסייג חלק מהדברים שלי:
א. מדגישה שוב שאני לא פוסלת שום מעשה של אף אחד. זה שאני חושבת כך או אחרת על <b>ההגדרה</b> של זה, לא אומר שאני חושבת שזה רע, מזיק או פסול. אני גם לא מתייחסת לזוגיות פתוחה, אלא לפוליאמוריה כמושג.

ב. לגמרי ייתכן שבעתיד אמצא את עצמי במצב זהה לגמרי לשלך ואדבר אחרת. <b>כרגע</b> זה מה שאני מרגישה וחושבת.

ג. אני כן חושבת שאפשר לאהוב מספר אנשים במקביל. <b>לא סתם הזכרתי חיים בקומונה</b>. פעם זה היה משהו שממש חלמתי עליו. בתכלס, עם מחירי הדירות בארץ - זה אפילו מומלץ


ד. כמו שכבר כתבתי - אני כן חושבת שאפשר למצוא את עצמך בסיטואציה שמובילה לכך שאת אוהבת שניים (ואולי גם יותר). וזה מוביל אותי לסעיף הבא ולפואנטה העיקרית שלי:

ה. התפיסה שלי של "משהו חסר בקשר ו/או זה פשוט צורך בסקס עם אחרים" היא לא כלפי מצבים כאלה שקרה והתאהבת ביותר מאדם אחד, אלא יותר לגבי מצבים שבהם מישהו בתוך זוגיות בריאה ושלמה, שלא מאוהב באף-אחד אחר - הולך ומשקיע מאמצים ומחפש במודע ובכוונה אהבה נוספת. למה? ממה שפגשתי והכרתי - זה בדיוק כך - צורך בהשלמת חסרים רגשיים ו/או מיניים. לגיטימי? בהחלט כן. הייתי עושה בדיוק את אותו הדבר אם הייתי בקשר שלא מספק אותי רגשית/מינית/מנטלית. אבל לקרוא לזה "נטייה פוליאמורית" זה בעיניי ייפוי וכיסוי.
 
חשובה לי האווירה הטובה, אז קבלי שיר


שיר מקסים שאני מאוד מאוד אוהבת את המסרים שלו (תתפלאי
), ואולי תתחברי לתכנים שלו

TRIAD
 
אני מניחה

שהאוירה הטובה הייתה חשובה לך <עם כל האייקונים של החיוכים והלשונות> אחרי שכתבת כמה מהתגובות.
יש מצב שאת מתווכחת רק לשם הויכוח? אין לך כל כך איפה להשמיע את דעתך?



גילוי נאות - מיציתי
 
לעומת מה שנראה - אני שונאת להתווכח...

אז כן, האווירה הטובה חשובה לי, כי גם אם דעותינו שונות - אין לי שום כוונה לתקוף או לפגוע, לא בך ולא באחרים. בדיוק בגלל זה בהתחלה לא רציתי אפילו לענות על השאלה הראשית בשרשור.
יש לי ידידות שמנהלות זוגיות פתוחה מהסוג הרגשי, כמוך, ולפחות 2 מהן קוראות לפעמים כאן בפורום. הן יודעות היטב שאני ממש לא שופטת או פוסלת אותן בשום צורה ואופן.
&nbsp
יחד עם זאת, מרוב אי רצון לפגוע - רק עכשיו שמתי לב לעובדה שאני השבתי בכנות ובסבלנות לכל השאלות שלך, אחת לאחת - אבל את לא ענית כמעט לאף-אחת מאלה שלי.
מעניין מאוד. כנראה בכ"ז אין לך מענה.
לא נורא, זה בסדר. באמת שלא אכפת לי מה אחרים עושים ואיזה שם הם נותנים לזה, כל עוד אף אחד לא נפגע.
 
חניתה

אם תסתכלי למעלה, תוכלי לראות שבהתחלה עניתי לך בסבלנות ומתוך נסיון אישי, הפסקתי לענות כשקראתי את התגובות האחרונות

ברוח טובה ובלי כעס

אם אני מספרת לך על שני הגברים שבחיי ואת כותבת שהם חיים בפשרה, למרות שהסברתי שאנחנו נמצאים יחד מתוך בחירה,
אם אני מספרת לך שלא חסר להם כלום ובכל זאת שניהם בחרו להיות האהובים שלי ואת עדיין עומדת על שלך שחסר להם משהו........
אין לי מה להוסיף. באמת
 
למעלה