מאיה ../images/Emo13.gif
אני חושבת שאני יכולה להזדהות. בהתחלה, כשהכרתי את עברי, זה תפס ממש חזק ופשוט הייתי צריכה אותו באוזן כל הזמן ואת התמונות שלו והכתבות עליו. דיברתי עליו כל הזמן, וזה כבר יצא לכל האנשים מהחורים [ועדיין, כן.] לא רציתי להעריץ, זה נראה לי, כמו לרוב פה, מושג קצת פקאצי או מוזר, של כאלה שאין להן שכל וסתם מסתכלות על המראה של הבן אדם. הצטרפתי לפורום, והכרתי עוד המון אנשים שאוהבים את עברי בדיוק כמוני. החלטתי שאני מעריכה אותו, שאני לא מתה עליו חולה עליו שרופה עליו, אלא מעריכה ואוהבת את האומנות והיצירה שלו, ושהשירים שלו נוגעים בי. בכל זאת אני חולמת עליו, מדברת עליו בלי סוף, מתרגשת אם אני פוגשת אותו, קוראת את כל הכתבות בעיתון עליו, שומרת תמונות שלו במחשב, ובקיצור, מתנהגת כמו גרופית. עכשיו כבר לא אכפת לי, אני יודעת שאני מעריצה ומעריכה וגרופית ומה שרוצים, אני אוהבת את עברי. אוהבת אותו ואת מה שהוא עושה. באמת, שאם הזמן ההתרגשות הגדולה וכל ההתלהבות יורדת, הדחף הענק לשמוע רק אותו יורד טיפה, וזה לא אומר שכבר לא אוהבים. עכשיו אני אוהבת את עברי נורא, קונה את הדיסקים ושומעת המון, וגם הולכת להופעות, אבל כבר לא גוזרת כל תמונה מהעיתון, ולא מדברת עליו כל כך הרבה, זה פשוט התחיל להתמתן.