משתפת...
הרבה זמן אני מתלבטת אם בכלל לפתוח הודעה כזו... בסוף החלטתי שכן. אולי אתם תוכלו לעזור לי בצורה כלשהי. או שלפחות אני אוכל סתם לשתף. אולי סיפרתי את זה פה פעם, אבל עד לפני כמה חודשים אני התייחסתי להערצה בדרך מאוד... שלילית. חשבתי שמעריצים זה אומר פקאצות עם מיליון פוסטרים ותמונות על הקירות, שאלו שצורחות 'תעשה לי ילד'. חשבתי שזה סתם לאהוב מישהו בגלל מראה. בקיצור ממש לא סבלתי את כל העניין. וכאילו כדי ללמד אותי לקח, גיליתי את עברי. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי אותו ברדיו. 'ניסים' התנגן, ואני ממש חיבבתי את השיר. אחריי כמה זמן שמעתי את 'זכיתי לאהוב' בערוץ 24. התחלתי לשמוע עוד שירים, לחפש מידע על עברי, ולקנות את 'זה לא אותו דבר'. מאז כבר בערך התחלתי להעריץ. זמן לא רב אחריי זה קניתי את 'האנשים החדשים', הצטרפתי לפורום, קראתי את כל הראיונות עם עברי שיש באינטרנט, הדבקתי תמונות ביומן, כתבתי לו מכתבים (ולא שלחתי)... בהתחלה עוד סירבתי לקרוא לעצמי מעריצה. אמרתי שאני סתם... אוהבת את השירים ואת המילים. אחריי זה הגיע השלב של ה'מעריכה'. פיתחתי לעצמי תיאוריה שלמה על זה שאני לא מעריצה אלא רק מעריכה את עברי ואת הכישרון שלו. ושלב אחרון לפני שהסכמתי לקבל את העובדה שאני מעריצה: החלטתי שאני מעל לכל המעריצים. שאני נקשרת למילים, שאני מבינה את עברי, ושהשאר לא. כשנכנסתי לפורום והכרתי אתכם הבנתי שזה לא נכון. הבנתי שמעריצים זה לא חבורת פקאצות, שאתם אנשים נחמדים ובוגרים ולא כמו שחשבתי. רק אז קיבלתי את העובדה שאני מעריצה. ובעצם כל זה היה די הקדמה... רק כדי שתבינו את המצב אולי. עכשיו אני כל הזמן מדברת עליו, החברים וההורים שלי כבר משתגעים ממני. אני כל הזמן מחכה לכתבות ועיתונים עליו (ופנאי פלוס מעצבנים! הם לא נותנים לו שער!). אני שומעת כל הזמן שירים שלו, שומרת פוסטרים, חולמת עליו... קיצר כל מה שלא חשבתי שאני אהיה. ועכשיו אתם אולי שואלים את עצמכם אז מה הבעיה? הרי את נפתחת לסגנון מוזיקה חדש לך, התחברת לאומן מסוים, את מתחברת לשירים שלו... מה רע? אז נכון, בכל זה אין דבר רע. אבל אם תסתכלו על זה ככה, מעריץ הוא בעצם אחד שאוהב מישהו כשרוני במיוחד, שרחוק ממנו ולעולם לא יתקרב. אהבה חד צדדית במקום כלשהו. אז נכון שעברי נכנס לפורום מדי פעם, ומופיע בשבילנו ומוציא אלבומים, ובאמת זה ממש לא אשמתו- אבל בסופו של דבר אני יושבת וחולמת על איך זה היה יכול להיות נחמד אם הייתי מכירה את עברי, ואני כותבת לו מכתבים, ו... הוא לא ייענה. וגם אם כן, אני סתם אתלה בתקוות שווא שלא יתגשמו. ומצד אחד אני באמת אוהבת את עברי, ומצד שני... פשוט כואב לי קצת עם המחשבה שזה תמיד יישאר ככה שאני אוהב אותו מרחוק והוא אפילו לא ידע. ופשוט רציתי לשתף אתכם. אולי אתם מבינים. אותי אתם מרגישים כמוני. לא יודעת... אולי אני פשוט מחפשת דרך להשתחרר מהמחשבה הזו שמעיקה עליי כבר כמה ימים. אולי בכך שאני שולחת את ההודעה הזו אני נפטרת ממטען כבד של רגשות. ובכלל, אני רוצה לומר תודה לפורום הזה, שבמקום כלשהו עוזר לי להתמודד עם הכל. מחזק אותי. ובכלל, כל כך כיף ונחמד פה... פשוט אני מתחילה להתקשר למקום הזה, אפילו שהוא רק דף באינטרנט. בעצם הוא לא. אז תודה. וכמובן, תודה גם לעברי, שפשוט... קיים. לא הייתי משנה בו כלום. (טוב, אולי לא היה מפריע לי אם הוא היה בצד השני...
... אבל לא נראה לי שזה היה עוזר לי במיוחד). ערב (או שאולי כבר לילה) טוב לכולכם.
הרבה זמן אני מתלבטת אם בכלל לפתוח הודעה כזו... בסוף החלטתי שכן. אולי אתם תוכלו לעזור לי בצורה כלשהי. או שלפחות אני אוכל סתם לשתף. אולי סיפרתי את זה פה פעם, אבל עד לפני כמה חודשים אני התייחסתי להערצה בדרך מאוד... שלילית. חשבתי שמעריצים זה אומר פקאצות עם מיליון פוסטרים ותמונות על הקירות, שאלו שצורחות 'תעשה לי ילד'. חשבתי שזה סתם לאהוב מישהו בגלל מראה. בקיצור ממש לא סבלתי את כל העניין. וכאילו כדי ללמד אותי לקח, גיליתי את עברי. אני זוכרת את הפעם הראשונה ששמעתי אותו ברדיו. 'ניסים' התנגן, ואני ממש חיבבתי את השיר. אחריי כמה זמן שמעתי את 'זכיתי לאהוב' בערוץ 24. התחלתי לשמוע עוד שירים, לחפש מידע על עברי, ולקנות את 'זה לא אותו דבר'. מאז כבר בערך התחלתי להעריץ. זמן לא רב אחריי זה קניתי את 'האנשים החדשים', הצטרפתי לפורום, קראתי את כל הראיונות עם עברי שיש באינטרנט, הדבקתי תמונות ביומן, כתבתי לו מכתבים (ולא שלחתי)... בהתחלה עוד סירבתי לקרוא לעצמי מעריצה. אמרתי שאני סתם... אוהבת את השירים ואת המילים. אחריי זה הגיע השלב של ה'מעריכה'. פיתחתי לעצמי תיאוריה שלמה על זה שאני לא מעריצה אלא רק מעריכה את עברי ואת הכישרון שלו. ושלב אחרון לפני שהסכמתי לקבל את העובדה שאני מעריצה: החלטתי שאני מעל לכל המעריצים. שאני נקשרת למילים, שאני מבינה את עברי, ושהשאר לא. כשנכנסתי לפורום והכרתי אתכם הבנתי שזה לא נכון. הבנתי שמעריצים זה לא חבורת פקאצות, שאתם אנשים נחמדים ובוגרים ולא כמו שחשבתי. רק אז קיבלתי את העובדה שאני מעריצה. ובעצם כל זה היה די הקדמה... רק כדי שתבינו את המצב אולי. עכשיו אני כל הזמן מדברת עליו, החברים וההורים שלי כבר משתגעים ממני. אני כל הזמן מחכה לכתבות ועיתונים עליו (ופנאי פלוס מעצבנים! הם לא נותנים לו שער!). אני שומעת כל הזמן שירים שלו, שומרת פוסטרים, חולמת עליו... קיצר כל מה שלא חשבתי שאני אהיה. ועכשיו אתם אולי שואלים את עצמכם אז מה הבעיה? הרי את נפתחת לסגנון מוזיקה חדש לך, התחברת לאומן מסוים, את מתחברת לשירים שלו... מה רע? אז נכון, בכל זה אין דבר רע. אבל אם תסתכלו על זה ככה, מעריץ הוא בעצם אחד שאוהב מישהו כשרוני במיוחד, שרחוק ממנו ולעולם לא יתקרב. אהבה חד צדדית במקום כלשהו. אז נכון שעברי נכנס לפורום מדי פעם, ומופיע בשבילנו ומוציא אלבומים, ובאמת זה ממש לא אשמתו- אבל בסופו של דבר אני יושבת וחולמת על איך זה היה יכול להיות נחמד אם הייתי מכירה את עברי, ואני כותבת לו מכתבים, ו... הוא לא ייענה. וגם אם כן, אני סתם אתלה בתקוות שווא שלא יתגשמו. ומצד אחד אני באמת אוהבת את עברי, ומצד שני... פשוט כואב לי קצת עם המחשבה שזה תמיד יישאר ככה שאני אוהב אותו מרחוק והוא אפילו לא ידע. ופשוט רציתי לשתף אתכם. אולי אתם מבינים. אותי אתם מרגישים כמוני. לא יודעת... אולי אני פשוט מחפשת דרך להשתחרר מהמחשבה הזו שמעיקה עליי כבר כמה ימים. אולי בכך שאני שולחת את ההודעה הזו אני נפטרת ממטען כבד של רגשות. ובכלל, אני רוצה לומר תודה לפורום הזה, שבמקום כלשהו עוזר לי להתמודד עם הכל. מחזק אותי. ובכלל, כל כך כיף ונחמד פה... פשוט אני מתחילה להתקשר למקום הזה, אפילו שהוא רק דף באינטרנט. בעצם הוא לא. אז תודה. וכמובן, תודה גם לעברי, שפשוט... קיים. לא הייתי משנה בו כלום. (טוב, אולי לא היה מפריע לי אם הוא היה בצד השני...
