משתחרר
כן סוף סוף מגיע עת השיחרור (עוד חודש וקצת) ובתור אדם שהיה בסיירת (לא משנה איזה אבל לא מטכ"ל) רוצה לומר לכול הג´ובניקים שלא תורמים כמובן, תודה תודה רבה שכול הזמן באוטובוסים לפני הגיוס ששמעתי אותכם מדברים נגעלתי שחברים של אחי הגדול שגם היו ג´ובניקים היו חוזרים הבייתה והיו מדברים על זה שהם עשו הרבה כלום היום בקיצור הוכחתם כמה שאתם מעפנים. ובלי קשר שום קשר לפז"מ צבא זה חוויה שאתה קרבי יש רגעים קשים אפילו קשים מאוד כמו כש חברה שלך שהיית איתה עוד מלפני שהתגייסת אומרת שהיא עוזבת אותך לטובת הג´ובניק השכונתי כי לא חזרת איזה חודש, להעביר את היום הולדת שלך באיזה עמדת שמירה או לקבל את הידיעה הכי קשה שחבר שלך מהמסלול לא חזר ביחד עם כולם מהמארב. אבל ברגעים אלו את מתחשל לקראת האזרחות לקראת החיים עצמם ואתה מבין מה הדברים החשובים בחיים-- משפחה חברים שתומכים בך עד הסוף החברים שלך מהצוות או המחלקה שאתה כבר נהייה חלק מהם. ויש רגעים טובים כמו שמדגמים בחמשוש את כל החברה,הצעד האחרון במסע כומתה לראות את המשפחה בטקס סוף מסלול. ולקבל את הפק"ש כי אחרי הכול כבר נמאס לקום מוקדם כל יום (בייחוד ביום ראשון) בכול אופן לכול המתגייסים החדשים או אלה שגוייסו כבר קחו את הצבא בקלילות כי הוא רק צבא ותעזבו את כל המשפטים הרגילים של השביזות והעצב וקחו איתכם משפט שמילואימניק אמר לי פעם באיזה עמדה בשכם:"יש מנייאק שיכול לתת ריתוקים יש מנייאק שיכול לטחון אותכם בשמירות יש מנייאק שיזיין את חברה שלך שאתה בצבא יש אפילו מנייאק שיכול להכניס אותכם לכלא ואפילו יש מנייאק שיתן לכם דו"ח מ"צ על זה שהכומתה נפלה, אבל אין אין אין אין אין אין מנייאק שיכול לעצור את הזמן..."
כן סוף סוף מגיע עת השיחרור (עוד חודש וקצת) ובתור אדם שהיה בסיירת (לא משנה איזה אבל לא מטכ"ל) רוצה לומר לכול הג´ובניקים שלא תורמים כמובן, תודה תודה רבה שכול הזמן באוטובוסים לפני הגיוס ששמעתי אותכם מדברים נגעלתי שחברים של אחי הגדול שגם היו ג´ובניקים היו חוזרים הבייתה והיו מדברים על זה שהם עשו הרבה כלום היום בקיצור הוכחתם כמה שאתם מעפנים. ובלי קשר שום קשר לפז"מ צבא זה חוויה שאתה קרבי יש רגעים קשים אפילו קשים מאוד כמו כש חברה שלך שהיית איתה עוד מלפני שהתגייסת אומרת שהיא עוזבת אותך לטובת הג´ובניק השכונתי כי לא חזרת איזה חודש, להעביר את היום הולדת שלך באיזה עמדת שמירה או לקבל את הידיעה הכי קשה שחבר שלך מהמסלול לא חזר ביחד עם כולם מהמארב. אבל ברגעים אלו את מתחשל לקראת האזרחות לקראת החיים עצמם ואתה מבין מה הדברים החשובים בחיים-- משפחה חברים שתומכים בך עד הסוף החברים שלך מהצוות או המחלקה שאתה כבר נהייה חלק מהם. ויש רגעים טובים כמו שמדגמים בחמשוש את כל החברה,הצעד האחרון במסע כומתה לראות את המשפחה בטקס סוף מסלול. ולקבל את הפק"ש כי אחרי הכול כבר נמאס לקום מוקדם כל יום (בייחוד ביום ראשון) בכול אופן לכול המתגייסים החדשים או אלה שגוייסו כבר קחו את הצבא בקלילות כי הוא רק צבא ותעזבו את כל המשפטים הרגילים של השביזות והעצב וקחו איתכם משפט שמילואימניק אמר לי פעם באיזה עמדה בשכם:"יש מנייאק שיכול לתת ריתוקים יש מנייאק שיכול לטחון אותכם בשמירות יש מנייאק שיזיין את חברה שלך שאתה בצבא יש אפילו מנייאק שיכול להכניס אותכם לכלא ואפילו יש מנייאק שיתן לכם דו"ח מ"צ על זה שהכומתה נפלה, אבל אין אין אין אין אין אין מנייאק שיכול לעצור את הזמן..."