נכון, אבל
(חייב להיות אבל)... אולי בגלל שאני נזונה מהתקשורת ההולנדית, אני דווקא מקבלת מידע, לפעמים מאוד מעניין, שבא כביקורת על מדינות ערב, על האיסלאם וכיו"ב. ובהרבה מקרים, הביקורת באה דווקא ממהגרים מאותן מדינות, ובעיקר מכיוון נשים! כשבטלוויזיה מראים משהו על ישראל, הוא בהרבה מקרים מנקודת מבט אוהדת וכלפי אנשים כמו גב' דאוזנברג מדברים בסלחנות מהולה בזלזול, והתקשורת מאוד חוגגת סביב דברים מסריחים שמתקשרים אליה, כמו העובדה שבנה נתפס במזרח הרחוק בחשד של סחר בסמים. אני לא מוצאת את עצמי מתמרמרת על סיקור לא נכון והשמטת פרטים, או על יחס עוין מכיוון התקשורת כלפי ישראל, כמו שלפעמים קורה לי כשאני צופה בסי-אן-אן. לגבי השטחים שניתנו חלקית לפלשתינאים - עדיין לא מדובר במתן מלא של שטח להקמת מדינה, כולל פינוי ערים והתנחלויות - והעברת הסכסוך לפסים צבאיים משני הצדדים, אם יש צורך. אין לרשות הפלשתינית שום סיבה לרצות מדינה משלהם כשהם מקבלים הכל מישראל (חשמל/טלפון/מים/תקציב) ויכולים במקביל לצאת חופשי ל ערי ישראל לפוצץ את עצמם. אני טוענת שישראל צריכה לצאת בעצמה, להכריז על מדינה פלשתינית על אפם וחמתם של הפלשתינים, לפנות את כ-ל היישובים שקמו אחרי 67, לצייר מחדש את הגבול, לזכות בתמיכה ובדעת הקהל העולמית, לשקם את מצבת המשקיעים הזרים בישראל, להפוך ל"טובים" ואם יהיה צורך - להלחם בכבוד מול הצבא הפלשתיני, במידה ואחד כזה ינסה לתקוף את ישראל. לתת זה אומר לא לקחת חזרה, גם אם קצת מתחרטים.
