אני חושבת שבימינו אין אופציה מושלמת מבחינה אנושית וסביבתית לייצור כמויות החשמל שהעולם דורש.
זה לא בגלל שאין אופציה - אלא בגלל שעצם הציפיה להחליף מיידית את מקורות החשמל, "בכל מחיר" - היא הונאה.
מדובר בתשתיות שמקימים לעשרות שנים - ולהחריב תשתית רק כדי לעבור לחשמל מאוד יקר - זה נזק אדיר.
כשגרמניה עשתה את זה (וסגרה תחנות חשמל על בסיס פחם וגרעים בטענה שחשמל מתחדש מייתר אותן) - המחסור יצר תלות בלתי-הפיכה בגז הרוסי, ועדיין מחיר החשמל זינק שם לרמות מזעזעות.
מה כן אפשרי?
ביעד לעבור מחשמל פחמי לחשמל על בסיס גז (מזהם הרבה פחות ולא יקר) ישראל עמדה.
ביעד 2020 (להגיע ל10% חשמל סולרי) ישראל עמדה.
ליעד 2030 (להגיע ל30% חשמל סולארי) ישראל יכולה לעמוד.
ניתן גם לעבור לתשתית חשמל חכמה, שתעודד העברת שימוש לשעות בהן יש "עודף חשמל".
מעבר לכך - בנק ישראל מודה, שהדרך היחידה לספק את אותם 70% ללא פחמן היא לעבור לחשמל גרעיני
ועובדה שאחרי צ׳רנוביל לא נלמד הלקח ופוקושימה קרתה - כפי שאתה אומר בגלל בניה לא נכונה של הכור שבה לא טיפלו בזמן.
אבל במה בזה בעצם שונה מצ׳רנוביל, או מהתקרית ב
ת'רי מייל איילנדֿ, או מכמה תקריות אחרות שפשוט לא שמענו עליהן?
זה
מאוד שונה.
כי עד צ'רנוביל - היתה בניה מואצת של כורים (זה כונה אטום למען השלום: תוכנית לייצר חשמל גרעיני זול בכל העולם). כשל בכור שנבנה בשלבים הראשונים, תכננו לסגור לשדרוגים באופן תקופתי (כל פעם בתחנה אחרת), ולפתוח בסטנדרט גבוה ובטוח יותר.
אחרי צ'רנוביל - עשו הפקת לקחים, שדרגו תקנים, הבינו את הכשלים, ומה צריך לעשות בכל תחנה כדי שתהיה בטוחה.
הבעיה היא - שאין סיכוי לעשות את השיפוצים הדרושים,
כי מאז צ'רנוביל אף פוליטיקאי לא אישר פתיחה מחדש של תחנת חשמל גרעינית
ולכן גם לא סוגרים לשיפוצים.
