משרד התקשורת

[אייבורי]

../images/Emo108.gif

זה במקומות אחרים

 

[b e c k y]

מכרכרים מהמילה כיכר, לא מקרקרים מהמילה קירקור

מְכַרְכֵּרִים - דגש רק ב"כ" השניה. הראשונה נהגת רפויה.

 

[rani69]

תודה ../images/Emo140.gif

בגרות בלשון אין

אבל זה בשושו

 

[b e c k y]

לשרותך תמיד. עברית ואנגלית.

 

[אייבורי]

אהמממ

אבל אני חשבתי שיש אמהות כמו תרנגולות מקרקרות סביב הכיכר

 

[שרשירית]

זה בדיוק גם מה שאני חשבתי ../images/Emo68.gif

 

[rani69]

מאיפה נובע הצורך הזה?

למה אתה חייב להבין אותה? לבקר אותה? ולחלק לה ציונים? כאב לא משמורן, אני לא מרגיש צורך לדבר עם הילדים כל 5 דקות בימים שהם לא איתי. ואני מרגיש בסדר גמור עם זה! אתה חושב שהילדים אוהבים אותי פחות? אוהבים אותה יותר? החלטת לקחת משמורת על הילדים?! נפלא! אבל אתה ממש לא חייב בכל הזדמנות להוכיח לכל העולם ואולי בעיקר לעצמך עד כמה היא לא בסדר!

 

[אוקסימורון3]

אמור נא לי

כמה באמת אתה מדבר עם הילדים שלך ? נוח לך עם המצב שאתה בקושי פועל ביומיום לחינוך שלהם ? מסתדר לך בול שאתה רואה אותם פעמיים בשבוע ובשאר הימים חי את חייך כפי שאתה מוצא לנכון ? יש מצב שאתה אבא לונה פארק ובגלל זה אולי הילדים אוהבים אותך יותר ? ברור שאתה מרגיש בסדר גמור עם זה.שהרי אתה משלם מזונות עבור ילדיך. מבחינתך כל דבר נוסף זה בונוס,שצריך לקוד בפניך אלפי קידות על שהסכמת בכלל. אני לא מקבל מזונות,ובשנה וחצי האחרונות הילדים לא לנו אצלה ולו לילה אחד,ההתנהלות שלה מחורבנת לכל אורך הדרך, ובכל זאת המטרה העיקרית שלי היא לחיזוק הקשר של הילדים עם האמא שלהם,ושלה איתם. וזו הייתה רוח הפוסט. לא החלטתי "לקחת" משמורת עבור הילדים שלי.הסיפור מורכב בהרבה. לא יודע באיזו נקודה רגישה וכואבת השאלה שלי נגעה לך, אבל המטרה שלי לא היתה להוכיח לאף אחד שהיא לא בסדר,אלא להשוות את המצב אצלנו עם אחרים, ולראות כיצד ניתן לפעול על מנת שהקשר יישאר רציף וחיובי. עבור הילדים. עברתי מזמן את השלב בו הייתי זקוק לטפיחות על השכם על תפקודי. והפרח שלך בסוף לא גורע כהוא זה מנימת ההתקפה האישית. ואת את אלה אני הכי לא סובל.

 

[b e c k y]

כמשמורן:

אני מבינה שאתה עדיין בשלב בו אתה מגדיר את גבולות הגזרה שלך, אבל כמשמורנית, אני יכולה לייעץ לך להפסיק לבחון את הבחירות של אמא של הילדים. הנח לזה, אין בזה כל תועלת ולא תלמד מזה כלום. היה שלם עם עצמך, עם בחירותך. וודא שילדיך גדלים בבית מגן, שלם, קשוב ומבין. אם ישנם "חורים" לדעתך בדרך בה היא מתייחסת לילדים, השלם אותם בעצמך. אל תשפוט, פשוט השלם. אם אתה מרגיש לא בנח אם היא לא מדברת עם הילדים כל יום, זום בעצמך את השיחה היומית בלי לכעוס, בלי לשפוט ובלי להתרעם. זכור שאתה עושה זאת מתוך אמונה שזו טובת הילדים ומתוך היענות לצורכיהם. עוד צפויות לך שנים רבות, בהן תתמודד עם בחירות שלה לעומת תפיסת העולם שלך. אם תחליט מראש, שאתה מקבל כל החלטה שלה ומגיב בדרך הראויה בעינך, תקל על עצמך מאד. אני אתן לך דוגמא מחיי: בסוף השבוע הילדים היו אצל אבא. בחצות קיבלתי טלפון מהבן הצעיר (בן - 11) שהוא לבד בבית, פוחד ולא מצליח להרדם. אחיו הגדול יצא עם חברים ואבא בדייט במרחק של 45 דק' נסיעה. המנגנון הראשוני שהתעורר בי היה ביקורת וכעס. מה פתאום אבא יוצא לדייט ביום שהילדים אצלו? הרי יש לו ערבים פנויים בשפע, ומה פתאום הוא עוזב בבית ילד שידוע כחששן ומה גם שזו כבר הפעם השניה החודש שזה קורה וכבר דיברנו על הנושא. עצרתי. נשמתי עמוק. ספרתי עד 700. וכתבתי לאבא SMS. שהבן ער בביתו, פוחד ומתקשה להתמודד לבד. ושאלתי אם היה רוצה שאקח אלי את הילד עד שיחזור? תגובתו של האב היתה לסיים את הדייט ולחזור הביתה לילד. עד שהגיע דיברתי שוב עם הילד והרגעתי אותו. יומיים לאחר מכן, ביקשתי לדבר על הנושא, תשובתו של האבא היתה "פישלתי, לא חשבתי שזה יגיע לכדי כך, אני אדאג שזה לא יקרה שוב". יכולתי לכעוס ובצדק. יכולתי להתחיל מלחמה ולגרור את כולנו למסע צלב. אבל אני בוחרת שלא לכעוס, אני בוחרת להוביל את ההתנהלות לכיוון חיובי ולא שיפוטי. אני חושבת שזה עדיף לכולנו.

 

[אוקסימורון3]

אפשר להביא

את הסוס עד השוקת. אי אפשר להכריח אותו לשתות. כמי שיזם שיחות אין ספור,ודחק בילדים להתקשר אליה בימי ההולדת שלה,בחגים,ובכלל, לצערי הצד השני לא משתף פעולה,ואותות ההתנהלות הזו בהחלט ניכרים בהתנהגות הילדים מצד שני,למורת רוחי. כל ניסיון מצידי לתת דחיפה קטנה כדי שהדברים יחלו לזוז ולהמשיך לאחר מכן בכוחות עצמם עולה בתוהו. כתבתי כבר בעבר,אינני שופט אותה,ולא מותח ביקורת בשום צורה.בטח שלא בפניה או בפני הילדים. נהפוך הוא,פועל כסניגור שלה באוזניהם תוך נשיכת שפתיים. עדיין לא וויתרתי,ומעוניין לשנות את הדינמיקה בינה ובין הילדים.לטובתם ורווחתם. זה הכל.

 

[b e c k y]

נכון.

אני מאמינה לך שאתה לא מלבין את פניה בפני הילדים או תוקף אותה על התנהגותה. כל שנשאר לך עכשיו, הוא לעשות את העבודה הפנימית עם עצמך על מנת שהדברים הללו יהיו אמתיים ולא מסיכה שאת עוטה.

 

[פמיניסטי]

כדברי סיינט פרנסיס שכבר ציטטתי פה ...

אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שאפשר, את הכוח לקבל את מה שאי אפשר לשנות ואת החוכמה להבדיל בין השניים.

 

[rani69]

אתה צודק כמובן../images/Emo140.gif

אני באמת אבא מזעזע

בנוגע לגרושתך, אני מניח שפעם אהבת אותה! עשיתם יחד ילדים! ואולי בעצם לא.

 

[שלי תלתלים]

../images/Emo45.gif

 

[זהב טה ו ר]

לו הפוסט היה נכתב ע"י אשה, היית מגיב אחרת?

אז הכל היה מסתדר לך? שואלת בכל הרצינות.

 

[rani69]

לא רואה הבדל

אני קורא אותו מתלונן על גרושתו מקטין אותה מציג אותה כלא שפויה אני מניח שכל הדברים האלו לא היו כשהם היו נשואים ויצרו את דור ההמשך. כקורא מהצד, אני מאמין שבטח היה לה מה לענות לו על כל זה.אבל היא לא פה!

 

[Rtitan]

עולם של שחור ולבן בלי שום גוונים באמצע...

או שמץ של ניסיון להבין את הצד השני... כתבת "אני הייתי נטרף לולא יכולתי ליצור קשר עם הילדים,והנה למי שמתאפשר וזמין,בוחר מרצונו החופשי שלא לעשות כן..." מה דעתך על איש (או אשתך לשעבר) שנטרפים מהחוסר בנוכחות הילדים קרוב עד שהם מכריחים את עצמם בשלב זה או אחר של הגירושין לנתק קצת מגע כדי לא להישרף כהורים? תחשבו גם על הצד השני, אדם שהיה רגיל לחזור בערב הביתה, להיות עם הילדים שלו, רק לראות אותם - אינני אומר לכרכר בכ' שנייה דגושה סביבם כל הזמן - אבל להיות הורה ביומיום ופתאום המעמד הזה ניטל ממנו לטובת "הורה פעם בשבוע (ותחסכו ממני את "הוא יכול לבוא מתי שבא לו!" - נראה אותו בא מתי שבא לו, אני מעודד/ת ככל יכולתי את הקשר ביניהם

), ולא משנות כלל הסיבות... לא עולה על דעת אף אחד מאילו שמכתירים את הגרוש הלא מתקשר כ"חולה רוח", "לא נורמלי" ושות' שיש דברים מעבר לחוסר ההבנה הבסיסי שלכם שפשוט יתכן שלא קל ללמוד לחיות רחוק מהילדים? מה עם הורים שחיים עם רגשות האשמה על כך שהנישואין שלהם התפרקו ותחושת האשמה הזו גורמת להם לא להיות מסוגלים להנות ממעט הזמן שלהם עם הילדים? חלק בוחרים להתקרב יותר והופכים אחרי הגירושין להורה שהם לא היו קודם - ויהיו מי שמתרחקים כדי לשמור על עצמם, ובשאר הזמן מעסיקים את עצמם בחיים החדשים של העולם שהם בנו אחרי שנאלצו לעזוב את המסגרת בתוכה הם חיו. תגידו תודה לאל שהם בנו לעצמם חיים חדשים. אולי יום אחד הם יגיעו אל מקום טוב יותר עם עצמם כדי להיות גם קרובים יותר לילדים. רדו מעץ השינאה והכעס שאוכל כאן אנשים כמו חומצה, הבינו שיש דברים שאתם לא יודעים, ואין לכם שום זכות, שום זכות שבעולם לשפוט אדם אחר שאינכם חלק מהעולם שלהם יותר, לשפוט את מעשיהם, מחדליהם וכל מה שבאמצע - גם לא במסווה המעושה של "דאגה לילדים". אין כאן שום דאגה לילדים אלא סתם תחיבת אף חטטנית למקום שהוא בין הילדים שלכם וההורה השני שלהם. אני די בטוח שאם נעבור אחד לאחד על מעשי ההורים המשמורנים הכל כך דואגים שיש כאן לילדים שלהם - נגלה כמה פרטים מאד לא מפרגנים שגם הם עושים עם הילדים, עד שלא לדבר איתם כל יום הוא משהו די זניח לעומתם...

.

 

[b e c k y]

פיסקאות:

הראשונה - אני מסכימה אתך. שניה + שלישית - מיותרות. זועקות מגננה ויסורי מצפון.

 

[Rtitan]

תודה על הניתוח...

רק חבל שהוא כל כך שגוי...

http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1756&MessageId=156647781

 

[b e c k y]

מה הקשר?

אין שום קשר בין ההתנהגות שלך ביומיום לבין ההרגשה שיש לך בפנים. לא אמרתי שאתה אב מזניח ולא אכפתי. אמרתי שאתה מתגונן ועם ייסורי מצפון. שום שיחת טלפון לא תחסוך ממך את הדיסוננס בין תפיסת ההורות האיכותית והנוכחת לבין המציאות שבחרת לחיות בה מהמון סיבות.