אני מתקשרת המון.
כשהילדים לא אצלי, אני משוחחת איתם לפחות פעמיים ביום. פעם בבוקר ופעם אחה"צ. להגיד להם בוקר טוב, ולשמוע איך היו חוויות היום. לפעמים, אם יש דברים שעולים במהלך היום, אנחנו מדברים יותר. אם צריך, (נדיר יחסית, אבל כבר קרה כמה פעמים) אני מבקרת אותם בבית של אבא. הגרוש, לא נוהג להתקשר כשהם אצלי. אבל לפעמים הוא מתקשר אם יש משהו שהוא רוצה לדסקס איתם. אף פעם לא עמדנו בדרך אחד של השני בתקשורת עם הילדים, וזה כולל גם למשל, שינויים של הרגע האחרון או שינויים חלקיים בסדר היום. למשל אם אחים שלי מגיעים לבקש בשבת שהילדים לא איתי, כבר היו מקרים שלקחתי אותם לכמה שעות או אפילו שהוא עצמו הצטרף לביקור כשאחותי שחיה בחו"ל ביקרה. אני מאד מקפידה לא להכנס לשיגרת השיחות של הילדים עם אבא שלהם. לא מזכירה להם להתקשר לאבא כל יום, ומצד שני, אם יש חוויה מעניינת או עיניין שהם מתלבטים בו, אני תמיד מציעה לספר גם לאבא.
רדי מהיכולת לנתח - אין לך אותה. את מכירה לא רע את הסיפור שלי ויודעת שדווקא הצד שלי בוודאי אינו הצד שצריך איזה שהם יסורי מצפון או רגשות אשמה... לא שהשני צריך - אבל הצד שלי בוודאי לא מכיל אותם.
