משרד התקשורת

[אוקסימורון3]

משרד התקשורת

מה נוהל התקשורת עם הילדים בזמן שהם לא אצלכם ? אתם מתקשרים חופשי ? בזמנים קבועים ? הילדים מתקשרים בעצמם ? כשהילדים אצל האמא (בדרך כלל...) אתם מחכים שהם יזכרו להתקשר,או מתקשרים בעצמכם ? כשהילדים אצלכם,אתם מזכירים להם להתקשר לצד השני אחרי יומיים שלושה בלי קשר ? אצלי טווח הגילאים עומד על 7-9,אבל אשמח על כל תשובה בעיניין.

 

[מתולתלת30]

ללא נהלים מיוחדים

נזיל וזורם בהתאם למזג האוויר ולמשקעים, תמיד מתקשרים בסופי שבוע להגיד שבת שלום לצד השני כולל לסבתא גם, לא זכור לי יום בלי תקשורת לאחד ההורים בכל מקרה, בימים אלו אנו מתמודדים עם נוהל תקשורת אחר אבל זה כבר חריג ולא לכאן

 

[שלי תלתלים]

כשהבנות

אצל הגרוש (וזה קורה מעט מאד

) אני מתקשרת כל ערב לשוחח איתן בערך בשעה 19:00 בין ארוחת הערב למקלחת. כשהבנות אצלי הגרוש מתקשר מתי שהוא רוצה, שזה בערך יום לא יום לא יום למה לא ושוב יום לא לא לא .... אם אנחנו עסוקות מאד אני לא עונה ומסמסת לו מתי להתקשר. לא מנעתי מהן אף פעם לשוחח איתו. באיזשהו שלב הוא קנה להן אייפוד כדי שישוחחו אבל הוא טוען שאין קליטה איפה שהוא נמצא....ארררררררררררר. לפעמים הן מתקשרות מיוזמתן...מניחה שכשהן יהיו גדולות יותר התקשורת תהייה יותר שלהן.

 

[יערית]

מאופיי

לא מפריעה ולא מתקשרת עד שהם יוצרים איתי קשר או שעה לפני שהם חוזרים. הם חזרו היום אחרי 4 ימי חופש וממש התגעגעתי אליהם אז יצא שהם חיכו לי עד שחזרתי מהים. לאמפריעה זה המוטו!

 

[שרשירית]

אנחנו ביחסים טובים

אז מדברים באופן שוטף מבלי לנהל פנקסנות של מי התקשר מתי. אבל אם אני חושבת על זה את רוב השיחות אני יוזמת והגרוש שלי מברך על זה.

 

[purplegold]

חופשי

מדברים בבוקר לפני הגנים ובערב לפני שינה באופן קבוע. מעבר לזה תקשורת חופשית, לחלוטין מעודדים תקשורת עם ההורה השני בכל זמן שהן רוצות.

 

[חיים דנדשים]

תלוי

כשהילדים אצלי הוא מתקשר הרבה יותר מדי, בהתחשב בכך שבחלק מהפעמים הוא מתקשר כשהם בכלל בביה"ס. אני מתקשרת כשהילדים אצלו רק אם הם יותר מיום, מאחר והילדה גם ככה מתקשרת אליי והילד ממש לא צריך אותי כשהוא עם אבא שלו. הילדים יכולים להתקשר חופשי מתי שהם רוצים גם אליי וגם אליו ובכל מקרה אין שעות קבועות.

 

[והלאה וכאן]

כשהם אצלו

(אחת לשבועיים לסופ"ש מחמישי אחה"צ עד שבת אחה"צ) - אני לא מתקשרת. כשהם אצלי - הוא לא מתקשר והם לא מתקשרים אליו. כמובן שאם הוא מוזמן להתקשר מתי שהוא רוצה וכשהוא מתקשר הם מדברים איתו, וכמובן שהם מוזמנים להתקשר מתי שהם רוצים וכשהם מתקשרים הוא מדבר איתם. זה כמעט ולא קורה.

 

[אוקסימורון3]

הסקת מסקנות

הילדים היו איתה בשישי שעבר מהצהריים ועד הערב,ובשבת מ11:00 ועד הערב. ביום שלישי מהצהריים ועד הערב. את החג וערב החג שעבר הם בילו אצלי כמו בכל החגים,וגם את החג האחרון,על אף שהוצע לה סירבה לקחת את הילדים. בין לבין,על אף שיש בידה להתקשר ולדבר עם הילדים,כמו במצב הנוכחי שלא ראתה את הילדים מיום שלישי ועד מחר,הגברת בוחרת שלא להתקשר ולתחזק את הקשר הרופף ממילא בינה ובין הילדים,וכך גם הילדים שאינם מזכירים ולו במעט את הצורך או הרצון להתקשר אליה על אף שהם יודעים שהם רק צריכים לבקש. מה אני אמור להבין מהתנהגות שכזו ? פרנציפ ? גאווה ? חוסר יכולת ? חוסר צורך ? אני הייתי נטרף לולא יכולתי ליצור קשר עם הילדים,והנה למי שמתאפשר וזמין,בוחר מרצונו החופשי שלא לעשות כן. עוד דבר שאני מתקשה להבין על אף שמנסה בכל מאודי.

 

[שלי תלתלים]

יקירי

תקשיב לי ותקשיב לי טוב מניסיון אני מדברת.... כל פעם מחדש הייתי מתעצבנת אבל זה לא עוזר. הם לא עובדים לפי הקודים שלנו, הם לא מבינים איזה נזק לטווח ארוך הם עושים, אין להם מושג קלוש בלגדל ילדים בשגרה. אין להם מושג. ולא יהיה להם. כי הם לא רוצים/לא פנויים/לא מתאפשר להם/לא עולה בידם. תבחר אתה את התשובה שמניחה את דעתך (באופן יחסי כמובן).... אבל אל תייסר את עצמך. גם אני כואבת כל פעם מחדש את הכאב של הבנות, מנגבת את הדמעות ואוכלת את כל הח.... בגלל התתנהגות הלא עקבית שלו איתן (בלשון המעטה) ובכל זאת הן אוהבות אותו, הן משתוקקות לראות אותו, ואני מניחה שאם בעתיד הוא יציע- יכול להוית שיעברו אליו (למרות שלרוב אני זו שמגדלת אותן). ככה זה. אלה החיים. זה לא יעזור. אין עם מי לדבר שם בצד השני. פשוט אין. נשימה עמוקה עמוקה וזהו, זה עובר, עד הצונאמי הבא.

 

[nooma13]

סתם שאלה

שעלתה אצלי בעקבות משהו שכתבת: למה את חושבת שאם האקס יציע בעתיד הבנות שלך יעברו לגור איתו? מה גורם לך לחשוב שהן יעדיפו לגור אצלו מאשר אצלך כשזוהי ההתנהגות שלו?

 

[שלי תלתלים]

מישהו

חכם הסביר לי את זה בצורה מאד פשוטה: ביומיום אתה שותה כל כמה שעות מים, פשוט כי צריך...מתי אתה מתחיל להעריך אותם? להזדקק להם? לרצות אותם הכי בעולם? כשאתה צמא, הולך במדבר, וכל מה שאתה רוצה זה כמה טיפות ואז המים הללו הופכים להיות הדבר הכי מדהים וטעים בעולם. אותו דבר עם אבא שלהן. זה נכון שהן כועסות עליו שהוא כמעט לא נמצא ולא רואה אותן ולא מתקשר, נכון שהן אומרות לו את זה וכואבות את זה אבל מהצד השני יש להן בור גדול בלב שמחפש כל הזמן להתמלא...זה סוג של אוקסימורון שכזה. אם הוא יהיה כאן והן יהיו יותר גדולות ויתחשבו ברצונותיהן לגבי המשמורת, אני כמעט בטוחה שהן ירצו להיות איתו. כמה זמן זה יחזיק מעמד? לא יודעת...רק יודעת שאני מאמנת את עצמי ליום הזה. לא לקחת ללב, לדעת שאני נותנת להן כל מה שהן צריכות, מגדלת אותן באהבה ונמצאת כאן תמיד בשבילן- מה שלא יחליטו ואיך שלא יבחרו אני לצידן. עושה כמיטב יכולתי ....

 

[שלי תלתלים]

איפפפפ../images/Emo163.gif

קופצות לי השורות כל הזמן....יצאתי לגמרי מפוקוס.

 

[nooma13]

מעריכה אותך על הגישה

זו גישה מאוד מקבלת ושלווה... אצלי רק המחשבה על אופציה כזו יכולה להוציא אותי מדעתי... אני מקווה שלא את ולא אני נאלץ לעמוד בסיטואציה כזו. יותר נכון, אני מקווה שהילדים שלנו לא יצטרכו לעמוד בסיטואציה שבה הם צריכים לבחור. נראה לי ממש לא פשוט. אולי אפילו יותר בשבילם מאשר בשבילנו.

 

[שלי תלתלים]

יקירתי

אני רחוקה מלהיות קדושה. מה שאני כותבת כאן עלה לי בכמעט 3 שנים קשות מאד של הפנמה וקבלה והבנה של המצב הרגיש הזה שבו אני נמצאת. עדיין אני יוצאת מדעתי הרבה פעמים (יעידו כאן כמה וכמה פוסטים), עדיין הגרוש מצליח להפתיע אותי בפגיעות מדוייקות לבטן הרכה, אני מניחה שעם הזמן אתרגל גם לזה. לגבי ההורות שלי אני עובדת על עצמי כל הזמן, מקבלת הדרכה הורית...צריך להיות מודעים זה לצערי לא בא מעצמו... בכל אופן תודה רבה על הפרגון.

 

[והלאה וכאן]

בנפלא ממך אל תחקור

אני לא מתקשרת אליהם. זה התחיל מכך שכשהייתי מתקשרת זה תמיד הגיע ל"קשה להם. אני אחזיר אותם מוקדם". החלטתי לא להתקשר. הוא לא מתקשר. זב"שו. הם לאמרגישים צורך להתקשר אליו. זה חבל, אבל זה מה שיש. הם כן יודעים שהם מוזמנים להתקשר לכאן מתי שירצו.

 

[r o n i t 3 7]

אחת הסיבות

שהלכתי ללמוד ולהוציא תואר בפסיכולוגיה היה על מנת לנסות ולהבין מה מתחולל בראשו ובנפשו של אדם ומה מביא אותו להתנהגות זו או אחרת. מחד, הרגש מדבר מגרוני, עד היום, משהו שלא יכולה להבין איך הורה מסוגל להתנהג בצורה כזו, בוחר להתנתק במודע מילדיו, מנגד, ההגיון, כאשר הוא מדבר אומרת לעצמי כי אדם בריא בנפשו לא היה נוהג כך. במקרה הפרטי שלי, הגרוש אחרי שנים של ניתוק, חזרה ושוב ניתוק, היום בקשר הדוק מאוד עם הילדה, ואת הילד בחר להעלים מחייו. לא קל לעכל סיטואציה שכזו בה הורה בוחר ילד אחד על פני השני. בחרתי לא לנסות ולהבין אותו, בחרתי להיות שם עבור הילד, לאפשר לו להיות כמו כולם, לאהוב, לקבל אותו כמו שהוא ללא תנאים. כל פעם מחדש מעבירה את המסר - אני שם עבורך בטוב וברע. תהייה, תקבל, תכיל, תאהב ללא תנאי, שידעו שאתה שם. את החשבון עם ההורה מנגד, הם יעשו כבר לבד. אני רואה את התפקיד ההורי שלנו בעיקר כקבלה ללא תנאים. שבוע טוב )

 

[פמיניסטי]

דווקא כמישהי שכבר הלכה ולמדה פסיכולוגיה

הייתי מצפה לא שתביני אדם זה או אחר, אלא דווקא את ההשלכות הפסיכולוגיות שיש לתהליכי פירוק משפחה על הורים ועל הורות (וזה לאו דווקא מוטה מיגדר)

 

[r o n i t 3 7]

ראשית

הלימודים, התואר - היו לאחר הגירושים. השנית, מבינה מאוד את ההשלכות של פירוק משפחה, אבל, כזה הגיע לאלימות קשה, אמרתי עד כאן, לא בכל מחיר. לא מוכנה להיות שק החבטות של אף אחד!

 

[פמיניסטי]

צודקת ...

אין הצדקה לאלימות. וכוונתי הייתה, שעצם ההשכלה שרכשת בנושא (גם אם היא אחרי התהליך האישי שלך), צריכה להוביל אותך להבנת ההשלכות שיש לתהליך על המעורבים בו ועל התנהלותם (זה על רקע האמירות שנזרקות פה לרוב על מי ומה הוא אבא שהתרחק ואח')